הפרשה החסידית לפרשת זכור ופורים: המגילה האישית שיכתוב כל יהודי בביאת המשיח

האדמו"ר מגור, בעל החידושי הרי"ם זי"ע, שח פעם ואמר: כאשר קרה הסיפור עם ושתי, הגיע מישהו לבית המדרש וסיפר את החדשות האחרונות: פסק דין מוות יצא על המלכה ושתי. השיבו לו השומעים שהתאספו "אל תבלבל לנו את הראש בשטויות של הגויים".

אבל אחר כך, כשנעשה הנס, ומפלת המן הייתה ע"י אסתר המלכה ומרדכי, התברר לכולם עד כמה החדשות של אז קשורות לכל העם היהודי. כעת הבינו עד כמה קטעי היסטוריה לא קשורים, כמו הריגת ושתי (שהובילה אח"כ להכתרתה של אסתר), הצלת המלך מבגתן ותרש, אי גילוי יהדותה של אסתר למלך ועוד פרטים רבים, התחברו לכדי סיפור הצלה אחד ענק.

מובא בספרים הק' שכשיבוא המשיח, יתכנסו גדולי ישראל, יכתבו את כל קורות התקופה האחרונה שלפני ביאת המשיח ויחברו מגילה. כל עם ישראל יתאסף ויקרא במגילה זו כשם שקוראים את מגילת אסתר.

כך גם כל יחיד ויחיד יחבר מגילה מן הקורות אותו בימי חייו.

ואז נראה דברים מדהימים. כל מה שקרה איתנו, כל מאורע וכל התרחשות היו עוד חלק ועוד פרק במגילה, שיתחברו יחדיו לכדי תמונה שלמה.

פתאום יתברר לנו שהכל היה לטובתנו, הכל היה מכוון למטרה אחת, לתיקון מושלם לנפשנו. בבת אחת ייפקחו העיניים, ונראה אותם מאורעות עצמם שכולנו חווינו, אלא שאז נראה אותם באור אחר לגמרי. העיניים יאירו כאשר נבין איך ולמה קרה לנו כך וכך.

בשבת זו נתכנס כולנו לשמוע את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק". מיד בצאת השבת נתכנס שוב כולנו לבתי הכנסת לשמוע את קריאת המגילה. בואו נבין מה הקשר בין שתי המצוות האלה ומה מחבר ביניהם.

הבעל שם טוב היה אומר שעמלק הוא היחיד שבא להילחם בעם ישראל מיד אחרי שיצאו ממצרים. כל הניסים שהתרחשו איתם במצרים ובקריעת ים סוף התפרסמו בכל העולם, "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען". אף אחד לא העז להילחם אחרי שראו את הגילויים הגדולים מהקב"ה.

עמלק היה הראשון שהעז. איך הוא לא פחד? עמלק ניסה בכל כוחו להסביר כל דבר בדרך הטבע: המים שהפכו לדם, הצפרדעים, הכנים. לכל מקרה ידע לתת הסבר מדעי איך בדיוק זה קרה. הוא התעלם מהגילויים הברורים, והכניס את הנסים בדרכים טבעיות. מכיוון שכך, לא ראה שום בעיה להילחם בעם ישראל.

"עמלק" בגימטרייה 240, וזו גם הגימטרייה של המילה "ספק". זו היתה כל מהותו של עמלק, להכניס ספקות ושאלות באמונה המוחשית שכל העולם ראה עין בעין. "אשר קרך בדרך", מלשון "מקרה" ומלשון "קירור". הוא קירר את האמונה הלוהטת והסביר שהכל קרה במקרה.

ואכן, עמלק הצליח להילחם בעם ישראל רק אחרי שגם הם התקררו באמונה. כפי שכתוב לפני פרשת עמלק, שעם ישראל שאלו "היש ה' בקרבנו אם אין".

סיפור המגילה היה בתקופה שאחרי בית ראשון, כאשר כבר התמעטה הנבואה וסוף תקופת הנסים הגלויים. כאשר נכדו של עמלק, המן הרשע, ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, הראו לעם ישראל משמים שמעכשיו והלאה אמנם כבר לא יזכו לנסים גלויים, אך חסדי ה' לא תמו, הם ימשיכו לזכות לניסים, אך אלו יהיו מוסתרים בדרך הטבע.

וכך דווקא נכדו של עמלק, שקירר את עם ישראל באמונה, וטען שהניסים הגלויים הינם מקרה ודברים טבעיים, דווקא על ידו התרחשו נסים נפלאים כאלו, שאכן היו בדרך הטבע, אך לא היה לאף אחד ספק שיש כאן יד מכוונת שמנווטת את כל ההתרחשויות לכיוון הרצוי. דווקא כאן התגלה שגם הטבע הינו צירוף של נסים נסתרים.

מסיבה זו ציוונו חכמינו ז"ל לקרוא את מגילת אסתר, ואף לחזור ולשנותה. כיוון שמגילת אסתר, כשמה כן היא, לגלות את ההסתר, להפנים בנו את יד ההשגחה העליונה על כל פרשיה ומהלך בחיינו, על כל מקרה והתרחשות בחיי היום יום.

ולכן גם קבעו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה:. כולם תמהים ושואלים – לשמחה מה זו עושה? וכי גדול נס פורים מנס יציאת מצרים ושאר הניסים שעשה עמנו הבורא מאז היותנו לעם?

אך התשובה היא, כי הזוכה לחיות בסגנון חיים כזה, שבכל מאורע טבעי רואה את יד האלוקים, זוכה לחיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא. חייו מלאים בשמחה בכל עת ובכל מצב, המתח והלחץ ממנו והלאה. פיו מלא שיר ושבח לבורא על חסדיו ונפלאותיו המקיפות אותו ועל "ניסיך שבכל יום עמנו", ועל כל נשימה ונשימה הרי הוא מהלל קה.

ולכן בהחלט, משנכנס בנו אדר, ואנו מפנימים שיש יד מכוונת בכל מקרה, זו סיבה מספקת להרבות בשמחה.

הכותב הינו מנהל רוחני ומרצה בארגון 'הידברות', וראש כולל אהבת תורה.