גיסתי ילדה בת אחרי 13 שנות נישואים...ושמונה ילדים קודמים

גיסתי ילדה השבוע בת לאחר 13 שנות נישואין!

המשפחה שלנו נרגשת, גיסתי ובעלה לא מפסיקים להתפעל מביתם הקטנה וכל בני המשפחה אינם פוסקים משיחות ותיכנונים נרגשים סביב הפעוטה.

הנרגשים הגדולים ביותר הם שמונת אחייני: אחייה ואחיותיה הגדולים של הנסיכה החדשה. הם מצפים בהתרגשות לחזרתה הביתה, מכינים כרזות ושלטים ונושקים לה בהתרגשות דרך חלון הזכוכית שבבית היולדות.

לעיתים אני שומעת אנשים שתמהים כיצד ניתן לגדל ילדים רבים, כיצד ניתן להעניק להם את כל הראוי לתת לילד - פיתוח, תמיכה, חינוך ויחס - כאשר הכוח הפיזי של האם לא גדל ואולי אף פוחת. המשאבים הכספיים אינם מתרבים ותשומת הלב מתחלקת בין שבעה, עשרה או חמישה עשר ילדים.

נראה כי התבוננות מקרוב בהווי חיים שכזה מעניקה תשובות מקיפות מאלו שסרט או הסבר אחר יכולים להעניק.

הווי החיים בביתה של גיסתי ובבתים אחרים כאלה גדוש בתחושת הכרה בערכו של כל אחד מבני הבית, בעולם ישנן משפחות קטנות אבל אצלנו לא מוותרים על שום ילד.

הדינמיקות בין האחים והאחיות תורמות להם פיתוח ללא גבול, המשחקים המשותפים, ההתמודדויות החברתיות הקיימות במסגרת המשפחה מפתחות בהם יכולת ויתור והתמודדות, הכרה בחשיבותה של אחווה ומסירות משפחתית. האחים הגדולים משחקים עם הצעירים ומכניסים אותם באופן הדרגתי לעולם המבוגרים. ספרי הלימוד עוברים בין האחיות בתוספת ד"שים חביבים ותובנות על חומר הלימוד. ההורים השקיעו בחינוכם של הגדולים וחלק מהקטנים רואים זאת כבר כדרך חיים שמאפיינת את כל בני הבית - גם הקרובים לגילם ומתחברים אליה בטבעיות. הצורך בויתור והתמודדות עם שותפים לחדר מפתחים בהם כישורים שיעמדו להם בהקמת ביתם ובהכנסת שותף לחייהם. ילדים מבתים מרובי ילדים ניצפו כבעלי יכולות התנהלות משופרות במצבים חברתיים ובדילמות הדורשות אילתור ותושיה.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

גיסי וגיסתי יכלו להשקיע את מרצם בקריירה תובענית שתניב רווחים כלכלים וכבוד. תחת זאת הם בוחרים לעבוד בעבודות המביאות רווח מיידי ושוקלים קידום על סמך התאמה לצרכי המשפחה.

"למה זה שווה לכם?"

"זו הקריירה המדהימה ביותר" צוחקת גיסתי כשואלים אותה. היא תופסת את מימי בת השנתיים ועוטפת בנשיקות ואחר נכנסת לרחוץ אותה.

"מאיפה יש לך כח?" אני מעכבת אותה לרגע.

"הכח בא מהם!" היא משיבה נחרצות. "חיוך של ילד, מבט שנתלה באימא באהבה, האמון והשמחת חיים המדבקת. משם בא הכח. מהם! זה מעגל שמזין את עצמו."

לא לחינם מקובל לכנות משפחות כאלו: ברוכות ילדים, ללא ספק הברכה שורה בביתם.

אחייני ואחייניותיי מאושרים כעת, אחותם התשיעית נולדה והם רואים בה אוצר של ברכה ושמחה שנכנס כעת ומתגבר את המערך המשפחתי.

אחייניתי נחמי בת האחת עשרה חיברה שיר שמתבסס על פזמון של מופע ('עשרים ואחד בבית אחד') שביקר בבית ספרה ויחד עם אחיותיה הן התאימו לו תנועות חינניות, והן מחוללות אותו בשמחה ובהתלהבות:

"שמונה ילדים אנחנו

בחדר אחד כולנו.

ברוך ה', מוכשרים כולנו

טאנץ טאנץ, טאנץ איזה אושר!"

המופע המרכזי יערך בבואן של האם והאחות הקטנה והמטופחת. והוא סגור לקהל הרחב עקב מגבלות טכניות של גודל האולם. (לקראת פסח הם יעברו סוף סוף לדירתם הקבועה, וכיום מעדיפים הילדים להצטופף בחדר אחד ולהסתופף זה בצידו של זה מאשר לישון בסלון.) החפצים מאוד להשתתף במופע יוכלו לנסות ליזום בעזר ה' מופע מקביל במסגרת משפחתם.

בשמחות!