פעם כל מה שרציתי, היה ללכת בעקבות הלב

מתי בפעם האחרונה קבלת החלטה (בנושא זוגיות, בעיקר), שבאמת היית שלם איתה ב-100%, וגם בדיעבד הבנת שפעלת נכון?

במשך 30 שנה עשיתי בחירות שההחלטה לגביהן נעשתה בעיקר לפי הלב, לפי הדחף. הרגש הוא שהניע אותי, הוא זה שדחף אותי, גרר אותי, לעיתים זועקת ובועטת, למקום הכי מסוכן בשבילי. אבל מה? יכולתי לומר שהלכתי אחרי הלב שלי! אם התפתח בליבי רגש כלפי מישהו, הלכתי על זה גם כשידעתי מבחינת ההיגיון שזה מסוכן לי, גם כשידעתי שזה לא בריא לי, שהסוף ידוע מראש... אבל מה? הלכתי אחרי הלב! אף על פי שבכל פעם שהוא נשבר, יכולתי לראות בעיני רוחי את השכל עומד מול הלב, ושואל אותו: "אתה לא לומד, אה?". והלב – בשלו, רוצה סיפוקים מידיים. רוצה להתרגש, רוצה לחוות, רוצה כאן ועכשיו! במשך שנים צרחתי לכל עבר: "לכו אחרי הלב!".

כמה פעמים נפגעתי, כמה פעמים התאכזבתי, כמה פעמים הצטערתי שהקשבתי לו, לזה שמשחק אותה גיבור גדול, וברגע האמת, כשהוא אמור להתמודד, הוא מתפרק לרסיסים קטנטנים. לוקח חודשים ולעיתים שנים לאסוף ולהרכיב אותם מחדש. כמה פעמים אמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני מקשיבה לו, ובכל פעם מחדש נשביתי בקסמיו והקשבתי לשקריו, כשהוא הבטיח לי שהפעם זה אחרת, שהוא לא כמו האחרים, שזה החדש לא יפגע בך. לכי אחרי, ותראי שאני צודק... ושוב – הקשבתי ללב, וזה התפוצץ לי בפרצוף.

האמונה וההתקרבות לדרך התורה, גורמות לך לשנות את כל תפיסת המציאות שלך. מה שהיה נראה פעם כאמיתי – מתגלה כשקר, מה שהיה נראה לך טבעי – לפתע מתגלה כהרגל מגונה ומיותר. כמעט כל מה שהיית רגיל אליו, משתנה לך. בהתחלה אתה לא ממש מצליח לעכל את גודל השינוי. ללא ספק נדמה כי הפחד הכי גדול שלך מתגשם... שתהפוך להיות אטום, כלוא, חי את החיים כשסביבך עומדות ביציבות גדרות קשוחות ואימתניות, כאלו שיהפכו את חייך לבלתי נסבלים... אבל אתה רואה את האמת מול העיניים, ובתור האדם האמיתי שאתה, אתה מסרב לחיות את השקר, אז אתה פשוט קופץ פנימה. בהתחלה אתה לא ממש מצליח לשחות, שהרי במשך שנים שחית שחיית חתירה על הבטן, ופתאום אומרים לך שאתה צריך לשחות הפוך, על הגב. "ונהפוכו"... הקב"ה אומר, ההיפך מכל מה שעשית עד היום הוא הנכון. אז אתה מתחיל לשחות. בהתחלה קצת קשה, והשרירים כואבים כי הם לא בכושר, אתה אפילו חושב לוותר, לעשות הפסקה, אבל אתה מבין שאם אתה עוצר – אתה חוזר אחורה, ולמה שהשארת מאחור כבר אין מה להציע לך. אז אתה לא רוצה לחזור לשם. ולפתע, אחרי מאמץ קטן, פתאום השחייה זורמת. פתאום אתה מבין ששנים שחית כשפניך מתנגשות בחוזקה במים, כשבעצם יש לך אפשרות לשחות כשפניך מופנות מעלה, לכל הטוב שקיים, ללא מלחמות נגד הזרם הכואב. אתה נכנס לעומקים שלא הכרת ורואה יופי שלא פגשת מעולם, והפאזל שבתוכך, שכבר הספיק להיפרד לאלף חתיכות, מתחיל סוף סוף להתחבר בחזרה. אז אתה משנה את החיים שלך בכל כך הרבה מובנים והיבטים, שובר דפוסי התנהגות, מחסל הרגלים מגונים, מקדש את עצמך, ועדיין... אחד הדברים הקשים ביותר הוא לתת לשכל הישר, להיגיון, לגבור על הלב. כל השנים הלב שלך החליט בשבילך. הלכת אחריו בעיניים עצומות גם אחרי שהוא לקח אותך לדרך חשוכה. ואז אתה מתעורר, ומבין שיש משהו בריא יותר וחזק יותר, מודע יותר ונכון יותר מהלב, וקוראים לו דעת.

(צילום: shutterstock)

התורה כולה מתבססת על דבר אחד מרכזי – לבטל רצונך בפני רצונו. אתה בטוח שאתה יודע הכי טוב מה טוב לך, ואז אתה מגלה שיש אחד שיצר אותך. ומי יודע טוב יותר מה טוב, מאשר זה שמכיר כל חלקיק בגופך ונשמתך? הוויתור על הרגש זה החלק הכי קשה, אבל גם הכי חכם. אם את מכירה מישהו, וההיגיון אומר לך שאין שום אפשרות שזה יסתדר, אך הלב מרגיש שכן, תוותרי. כן, זה קשה, אבל בסופו של דבר זה יעשה לך טוב. חייבים להכניס את השכל למשוואה כדי להגיע לתוצאה טובה, אלא אם כן אתם מעדיפים משוואה עם נעלם...

אחד הניסיונות הקשים שלנו בתור בני אדם בשר ודם, הוא לשלוט ביצרים שלנו במקום שהם ישלטו בנו. שהרי אם גדלת בתור חילוני, חיית בדרך בה היצרים והתאוות שלך שלטו בך והובילו אותך, לא היו גבולות או גדרות, הכל פרוץ – אתה בטוח שאתה חופשי, כשבעצם אתה עבד של התאוות. דווקא כשאתה עושה תשובה ומעמיד מסביבך גדרות ברורים, סוף סוף אתה יוצא לחופשי, כי עדיף להיות עבד של השם מאשר עבד של הגוף והזמן.

שנייה לפני שאתה לוקח החלטה, תעצור. שים את הרגש והדחפים בצד, ותן להיגיון מקום. תשאל את עצמך – האם זה נכון לך? האם זה בריא לך באמת? האם זה יוביל אותך למקום טוב יותר, או חלילה אל התהום? האם מדובר בהנאה רגעית, או שמא בדבר נצחי? תשאל את עצמך האם השם יאהב את זה – לפי התשובה הזאת תדע מה נכון. כי אז אתה בעצם עושה את הדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות – לבטל רצונך למול רצונו.

אדם חייב לדעת שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות... אלו הן כוונות הלב, שאינו מערב את השכל! המצב היחיד בו אדם צריך לזרוק את השכל, זה כשהוא מתמודד עם ניסיון שאינו מבין למה זה קרה לו, ועליו להאמין שזה לטובתו הגמורה. אם אתה חי באמונה ותשובה, אתה לא צריך שכל... כי אתה עושה את רצון השם וזה ללא ספק הדבר הנכון ביותר. אין דבר קשה יותר מלשבור את המידות שלך, מלהכניע את עצמך מול בורא כל העולמות, אבל כשאתה מנצח במלחמה הזאת מול היצר, אתה יכול לכבוש את העולם!

פעם אמרתי: "אני הולכת אחרי הלב". היום אני אומרת: "אני הולכת אחרי האמת".