לאן נעלמה היהדות מראש פינה? סיור במושבה הציורית, שעל מקימיה נמנו חרדים

ר' אביב קלר (97) יושב בביתו הישן הסמוך לבית הקברות ומתגעגע. מי שירצה, יזהה מבין ריסי עיניו גם דמעה לחה. "ראש פינה של פעם? אין על מה לדבר בכלל", הוא אומר.

עצוב לך על ראש פינה של היום.

ר' אביב נאנח. "בוודאי. היום, איך אגיד לך את זה? יש הפקרות מבחינה דתית. הפקרות ממש. בליל שבת הקולנוע פתוח ועובד, המעדנייה פתוחה ועובדת. נוסף לכך, האוטומובילים (אוטובוסים. א. י. פ.) נוסעים יותר מאשר בימות החול כי באים מבחוץ. אפילו ממטולה מגיעים הנה.

 ר' אביב, יהודי של פעם, יהודי של עיירה. הקסקט שעל ראשו גם יעיד. לעיתים קרובות הוא משתמש בביטויי יידיש עסיסיים. הוא וגם הוריו ילידי ראש פינה. זיכרונו צלול כיין. לא ייאמן הוא כבר מתקרב לגיל 100.

את קיר חדרו הישן מעטרים שלל תעודות הוקרה. מתברר, כי ברבות השנים שימש מנהל הדואר כמו גם ראש המועצה הדתית. גם התואר 'יקיר המושבה' הוענק לו במהלך השנים. "הייתי גם גבאי בית הכנסת העתיק במשך שנים רבות", הוא מגלה. "זאת משום שהקהילה הדתית הלכה והידלדלה ועמה גם קרן היהדות ירד פלאים, עד שבקושי היה מניין, בימים הנוראים היו מתאספים מניין וחצי, ולא הייתה לי אפוא ברירה אלא לקחת את המושכות ולשמש גבאי וגם חזן. 

"כדי לשמוע 'כל נדרי' היו מגיעים מיישובים הסמוכים: 'איילת השחר', 'כפר הנשיא', 'מחניים', ולנים במושבה בכדי שיוכל להתפלל בלי לחלל את החג הקדוש. הרחבה בחוץ הייתה מלאה. כל בני המושבה באו לשמוע. כשהיה חגיגת בר מצווה הייתי מתפלל עם חב"ד על גבעה קטנה בחוץ ולאחר מכן שבנו להתפלל בו עם תום המעמד". כיום, בשל גילו המבוגר, הוא מתקשה ללכת לבית הכנסת אבל מתפלל בביתו שלוש תפילות ביום.

והיום, זו לא ראש פינה שהכרת.

"אין אפילו על מה לדבר. תראה, כשר' דוד שוב ביקש מקום יישוב עבור העולים הרומנים ששאפו לקבוע יתד בארץ הקודש, הוא שמע כי קמה מושבה בשם 'גיא אוני' (סבי, אגב, היה אחד היזמים) והערבים השכנים קראו להם להתיישב על ידם. סבא שלי רכש פה תיכף 20 דונם והחל לנטוע זיתים וגפנים. אבל היו יהודים אחרים אז.

"אתן לך דוגמא על יהודי חקלאי שהחווה שלו הייתה ליד 'איילת השחר' ובערב יום כיפור עוד היה לו זמן, אך הוא לא אכל ולא שתה, התרחץ, לקח את הטלית ועלה לבית הכנסת. אתה מבין מה זה יהודי שעבד כל היום וחשב שנכנס הצום, אז עלה לבית הכנסת עד מוצאי החג? הייתה אז אווירה אחרת. אנשים היו לומדים גם פתגמים מפרקי אבות ומנסים להחכים".

"אני מדבר על התקופה שלא הייתה עדיין ציונות. היה חשוב לעלות ארצה, אבל בלי קשר לציונות. ר' דוד שוב בא לחדרה וראה שהקרקע לא הולמת, סר ליסוד המעלה וראה שם מחלות וגם משם הסתייג, עד שראה את הוואדי של ראש פינה ונחה דעתו. חשב שמצא את הרי 'הקרפטים' אז שלח מברק שיבואו, ולבסוף הייתה לעולים אכזבה לא קטנה. הרבה מהם מתו מכל מיני צרות. היו פה כל מיני בעיות".

(צילום: יחיאל קוק - צפת)

"אביב יהיה לעמים"

ר' אביב קלר נקרא בשמו החריג על ידי דודו שניהל את מעמד הברית, בשעה שאביו בושש מלבוא והיום השמיני כמעט וחלף לו. זה היה לאחר 'הצהרת בלפור' והדוד בחר לקרוא לאחיין בשם הבלתי שגרתי: "אביב יהיה לעמים". "זו הייתה התקווה שלו", מסביר האחיין שגדל. "לא בטוח שהיא אכן התממשה".

עד גיל 6 למדו ב'חיידר' אלא שלאחר מכן עברו לבית הספר החקלאי. "תשמע, אין ספק שמנהל וילקומיץ' בא להפיח פה רוח חדשה. אבל צריך לזכור מאידך, שהחילונים כאן היו שונים לגמרי מאלו של היום. בליל שבת נערכה בבית הספר 'קבלת שבת' בליווי מקהלה. זה היה מעמד יוצא מגדר הרגיל. זה היה חילונים של פעם".

את השבת בראש פינה זוכר ר' אבי כמו היום: "תראה, כל שבת בבוקר חזרנו כל בני המשפחה מבית הכנסת לביתה של הסבתא ע"ה. השולחן היה ערוך והיה 'קיגעל' וכל מיני כיבודים, ואף אחד לא הלך הביתה עד שסבא לא עשה קידוש ואכל פשטידה וכל מיני דברים טובים שהיו מונחים על השולחן ושתה 'לחיים', ואז הלך לנוח. זה היה דבר ברור".

זה מצטייר, ר' אביב, כמו העיירה היהודית.

הוא מהנהן ומיד ממשיך לספר: "בחג שמחת תורה למשל אחרי שגמרו כל ה'עליות לתורה' היו לוקחים לכל הבתים ספרי תורה כדי שכל הקהל יוכל לעלות לתורה כנהוג. היו עוברים מבית בית ומתכבדים בפשטידה ויין כיד המלך, איך שאומרים. זה היה חג שמחת תורה בראש פינה".

הנהג הגרמני עצר

ר' אביב, יהודי חביב, מציע לנו קפה מהביל. "מה שאני יכול לספר לך", הוא פותח בחיוניות, "זה על הרבי מלובביץ' זצ"ל. הייתי אז בגיל 11 כשהוא הגיע לבקר אותנו. שאלנו אותו לשם מה הגיע הנה לביקור, והוא השיב ביידיש: 'הגעתי לנחם'. זה היה אחרי השחיטה ביהודים בתרפ"ט שהייתה ברחבי הארץ והוא פשוט הגיע לנחם את האבלים של הנטבחים הי"ד. ואיך הוא הגיע דווקא אלינו? הדירה הסמוכה היא של דוד שלי ז"ל. בעליות מטבריה ישנם סיבובים חדים ובאותו הזמן לא היו צמיגים לחישוק הגלגלים והא זז מעט הצידה. הנהג, שהיה גרמני, לא רצה להמשיך לנסוע, אז הגיע עד האזור כאן שהסיבוב רחב ונעצר. סבי בדיוק שהה בחצר. "איידישע שטיב?" (יש כאן בתים של יהודים? א. י. פ.), פנה אליו הרבי. "בוודאי", השיב כשהוא מצביע על המזוזה בפתח הבית. הוא  ביקש להתפלל מנחה והתפלל. בינתיים ישב למנוחה קלה עד שיתוקנו הגלגלים. סבא כיבד אותו בכוס תה מהביל. בינתיים תוקנו הגלגלים על ידי אנשי מקצוע מהמושבה. טרם נפרדנו בירך אותנו הרבי ברכה קצרה: 'תאריכו ימים  ותהיו בריאים'. הברכה הזו התקיימה".

את פרעות תרפ"ט עצמם אתה זוכר?

"בוודאי. הערבים של צפת היו הכי אכזרים שיכולים להיות. היה למשל זקן אחד שעבד אצלו ערבי ובפרעות תרפ"ט אותו ישמעאלי שרף אותו על פרימוס. אתה יודע מה פרימוס? דבר מאוד גדול.

"יש לציין, שבראש פינה היחסים היו אחרים לגמרי. אמנם היינו מדואגים וכל המושבה התכנסה ב'בית העם' כדי לטכס עצה מפני הבאות, אבל בפועל לא קרה שום דבר מיוחד. אמנם יצאנו לשמירה אבל הכל, ברוך השם, עבר בשלום. הנה למשל בצפת, מלבד מה שעשו לאותו יהודי זקן, היה נהג מונית שעלה מטבריה בסיבובים המובילים לצפת, והם הרגו אותו ואף מילאו את בטנו באבנים. היו אכזרים שאין דוגמתם".

(צילום: shutterstock)

המושבה הייתה חרדית.

"בוודאי", חורץ ר' אביב כמי שלא מבין את עצם העלאת השאלה. "ממש חרדית. אם בשבת הבן היה הולך עם הפרד לשדה כדי לעקוב מקרוב ולראות שהערבים לא עלו עליה עם בהמותיהם, מיד היה שב למיטה, כאילו רק עכשיו התעורר, כי הוא חשש מאביו פן יבולע לו. צריך לזכור שמדובר באנשים שהיו דתיים מאוד. לא היה רפורמים שהלכו לבית הכנסת רק כדי שהסבא ייראה אותם שבאו, ולא יהיה להם ויכוחים עם סבא על כך.

"היינו מקפידים על 'מקווה' בערב שבת. הרי פעם לא היה מים בברזים, והיינו צריכים ללכת למעיין שלמעלה עם דליים ולשאוב. ומידי שבת היינו עולים למקווה. זה היה, חביבי, משהו גדול ורציני מאוד".

נחל באמצע הרחוב

שעת צהריים נעימה במושבה הציורית ראש פינה. וכשאנחנו אומרים ציורית, זה לא רק לתפארת המליצה. דומה שהציוריות הפכה זה מזמן לשם-נרדף למקום הזה. בכמה מקומות ניתן למצוא נחל נובע בלב הרחוב, מאחורי גדר אבנים סתמית? מי שמתבונן לצדדים, יוכל גם לראות בקלות את הר החרמון המושלג. הרושם הוא, שמרבית הבתים כאן שמרו על צביונן האותנטי ואף עברו שחזור קל. חוץ מהזמן – דומה – מרבית הבתים לא השתנו שינוי של ממש.

אנחנו עולים במעלה רחוב חלוצים בואכה 'גן הברון'. הגן הזה עטוף עצי ברוש רמים, ועלים נושרים ממלאים אותו. שקט כאן. מאד שקט. ניתן אפילו למשש את השקט הזה. פסטורליות אמתית. אנחנו מטפסים בגרם המדרגות ומגיעים ל'מוזיאון ראש פינה'. בחצר מוצגות מחרשות נוסח פעם, זכר לעבודת החקלאות התוססת שפרחה ביישוב בשעתו.

בצד שמאל מודיע השלט על 'בית וילקומיץ'. כאן היה חדר המורים של בית הספר העברי הראשון, בימים בהם הייתה 'דת' ציונית בעולם. בהמשך הרחוב נראה 'מלון אלתר שוורץ' ששימש אכסניה כשרה למהדרין לעוברי אורח. לכאן אסור להיכנס מחשש התמוטטות.

ספסלים בני 130

בהמשך הרחוב, רחוב הראשונים שמו, אנחנו פוגשים במבנה ישן נושן בעל-צורה. ברוכים הבאים לבית הכנסת 'הברון'. באורח מאולתר למדי אנחנו פוגשים בחוץ את ר' יוסי בן ציון, יהודי חבד"י חם. הוא נאות להכניס אותנו לבית הכנסת ומתברר שיש בפיו גם כמה סיפורים מעניינים שכרוכים בו בבית הכנסת העתיק הזה. בית הכנסת הוא בן 130 שנה. הוא נוסד בשנת 1887 על ידי 'הברון רוטשילד' הנודע שנחלץ לעזרת העולים החדשים שהתקשו בפרנסתם ומתוך כך גם להקים בית כנסת.

גג בית הכנסת עשוי כמו כיפה, זאת למרות שמבחוץ נראה גג רעפים. מאחוריו, אומר בן ציון, עומד סיפור שהוא ספק אגדה: "אם שמת לב, מבחוץ בית הכנסת נראה עם גג רעפים ואילו מבפנים הוא נראה עגול. הרקע לדבר נעוץ בסיפור: כשעלו עולי רומניה סיפר להם שיש נחל במושבה. מיד הכינו סירות לשייט. כשהגיעו לכאן נחלו אכזבה מרה – הם גילו שהנחל הוא שביל מים צר למדי. עם העצים שהביאו הנה עשו כיפה בגג בית הכנסת..".

בצד בית הכנסת בלטות אדמדמות. כאן, מתברר, הייתה בימה של 'פקידי הברון', ולאחר זמן פירקוה כדי להפגין שוויון ואי גבהות לב ביחס לשאר המתפללים. על הבימה הזו ישב הראי"ה קוק והטיף לחלוצים החילונים על העדר חינוך דתי. (ראה הרחבה במסגרת).

בראש פינה מתגוררות כיום 800 משפחות, מתוכן 100 שומרות מצוות.

(צילום: יחיאל קוק - צפת)

ראשית, איך זה לחיות בראש פינה – מושבה 'חילונית למהדרין' במובנים מסוימים?

"ראשית, כדאי לתקן קצת: זוהי, ביסודה, מושבה חרדית. מייסדיה ובניה היו חרדים. בהקשר אליי, הגעתי לכאן לפני שנתיים בעקבות מורי חמי, שמשמש שליח חב"ד במקום זה כ-30 שנה. בית הכנסת היה עזוב אז. רק לפני 18 שנה – במהלך תהליך השחזור שעשו באזור – הוא החל לפעול, וגם זה במתכונת מצומצמת קרי חגים. כיום בית הכנסת פעיל בתפילת 'שחרית' מידי בוקר ובעיקר בשבתות. כ-50 מתפללים מונה בית הכנסת".

כשבית הכנסת החל לפעול, התקיים בחסידי חב"ד "הזורעים בדמעה". תושבים רפורמים במושבה הסיתו נגדם בהיות והתכוונו לעשות 'עזרת נשים' כמסורת ישראל סבא. גם בתחילת הדרך של חסידי חב"ד במקום, לפני 30 שנה, לא הייתה מאירה במיוחד. קיצוניים חילונים ריססו על גן דתי שנפתח: "חרדים, תצאו מפה". היום, הרוחות נרגעו.

עדויות שמגיעות אלינו מדברות על רמיסת השבת במושבה באמצעות שלל חנויותיה. השבת נראית כאן חול?

איש שיחנו סבור שזה לא מדויק: "זה לא בדיוק מעוז בילויים בשבתות. למטה נפתח אולי מקומות בילוי לגליליים, אבל מאידך אני יכול לספר לך, שהייתה כאן מסעדה ששמה 'ג'אונה' שהייתה לא כשרה ובעיקר פתוחה בשבתות, וכשהיינו הולכים לבית הכנסת ראינו תמיד את המסעדה פתוחה, ולאחר שביתה של המנהלת שבה בתשובה, גמלה בליבה החלטה לסגור את המקום בשבת ואף הפכה את המקום לכשר".

בית הכנסת, אולי בשונה מרבים ירושלמיים דוגמתו, שומר על צביונו האותנטי כמעט באופן קיצוני. הספסלים כמו הריצוף בעל האבנים הירושלמיות הגדולות וארון הקודש ראו את הראי"ה קוק והגרי"ח זוננפלד ב'מסע המושבות'. "אנחנו שוקלים להחליף אותם", הוא מודה, "אבל יש מתושבי המושבה שמתעקשים להשאיר את בית הכנסת בצביונו המקורי בשביל ההיסטוריה. אבל כולם מבינים שזה לא יכול להימשך. קשה לשבת על ספסל שמט ליפול. אנחנו צריכים, בסופו של יום, בית כנסת פעיל".

בית הכנסת מרהיב ביופיו. מתקיימים בו תפילות מידי בוקר ובעיקר בשבתות.

על בתי כנסת ירושלמיים עתיקים – דוגמת 'תפארת ישראל' או החורבה' - ניטש מאבק קשה כדי לשמור על צביונן המקורי כבית כנסת ולא כאתר תיירות זול ומביש. מה אתם עושים כדי שכאן זה לא יקרה?

"למען האמת", הוא מודה, "התיירות כאן לא תוססת מידי. פעם, אגב, היא בכלל לא הייתה קיימת. כך שהנדון הזה לגמרי לא עולה על הפרק. יש אולי כאלה שמציצים רגע והולכים לדרכם. בית הכנסת למעשה בראש ובראשונה משמש לייעודו הרוחני – תפילות ושיעורי תורה. הוא לא 'אתר תיירות' במובן הגס של המילה".

"קהל קודש ראש פינה"

המושבה ראש פינה נוסדה לראשונה בשנת תרל"ח על ידי שבעה-עשר אברכים ומשפחותיהם תושבי צפת השכנה, בסמוך לכפר הערבי ג'עוני יישוב יהודי ראשון בגליל, תחת השם היהודי 'גיא אוני'. הישוב נעזב לאחר שלוש שנים בשל בצורת ורק שלוש משפחות נשארו באזור. עולים. המושבה הזו, כמו אחיותיה פתח-תקווה וחדרה למשל, נוסדה בידי יהודים יראים ושלמים שעלו ארצה כדי לממש את כמיהתם להתיישב בארץ הקודש המובטחת.

שנים אחדות אחרי, בשנת תרמ"ב, הוקמה מושבה חדשה על בסיס הישוב הנטוש 'גיא אוני', על ידי קבוצת יהודים חסידיים מהעיירה מוינעשט מרומניה, מראשוני העלייה הראשונה, אשר הצטרפו לקומץ המשפחות שנותרו במקום. הללו שינו את שם המושבה ל'ראש פינה' על-פי הפסוק של נעים זמירות ישראל בתהילים אשר כולו תקווה: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". יוזם העלייה היה האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש זצוק"ל. בהקשר זה מסופר בספר אגרותיו, כי בשעתו, בשנת תרמ"ג, בעודו שוהה בעיירה קטוביץ', הגיעו לרבי אנשי תנועת 'חיבת ציון' הציונית וביקש ממנו את תמיכתו להקים מדינה בארץ ישראל, בתקווה כי כך יושג לעם היהודי חירות מצוררים רוחניים וגשמיים. הרבי מיאן. "בשביל מה להקים דווקא ובמה אתם עדיפים מקודמיכם?", שאל אותם. "אם תכוננו יישוב יהודי שפועל על פי ערכי התורה כמו המושבה ראש פינה, אותה יזמתי ועודדתי - אתן לכם את תמיכתי", חתם הרבי.

ראש פינה (צילום: shutterstock)

המתיישבים החדשים קיוו להקים במושבה מקום פורח גשמית, אך מן השמיים גלגלו אחרת. תוך פחות משנה אחרי עלייתם לקרקע, סבלו המשפחות ממצוקה גדולה, מרעב ומקור. הם גילו שהאדמה לא בשלה לזריעה, וחלומם הגדול יורד לטמיון. הם פנו אל הברון רוטשילד, אשר הסכים לפרוש עליהם את חסותו ושלח אליהם את פקידו אליהו שייד, וכך החלה תקופת פקידות שנמשכה כ-40 שנה.

בתקופה זו התפתחה המושבה ונבנו בה בתי מגורים ומבני ציבור רבים. היא הפכה למושה הגדולה ביותר בגליל, כאשר מתגוררים בה 700 נפש. רחוב הראשונים נסלל בשנת 1882 עם ייסודה של ראש פינה. משני צידיו נבנו בתיה הראשונים של תושבי המושבה, בתים חד קומתיים שנגעו זה בזה. בכל בית שני חדרים, רפת וחצר. בית הכנסת היה המבנה הציבורי הראשון במושבה ומיקומו בראש הרחוב אופייני לבתי כנסת במושבות העלייה הראשונה. כאשר פרש הברון את חסותו על ראש פנה, הורחב בית הכנסת. בחלקו התחתון של בית הכנסת, נבנה בית המרחץ והמקווה שהיה בשימוש תושבי המושבה עד שנות ה-40. ה'מוליך והמביא' להרחבת היישוב, שבאותם שנים היה צריך את אישורו של השליט התורכי, היה ר' דוד משה שוב שמצא מסילות ללבבו.

אלא שצרה ניחתה על המתיישבים הטריים. בשנת תרמ"ג בוששו הגשמים מלבוא, דבר שאיים על החקלאות באזור. לאחר תפילות, ביום ב' טבת תרמ"ג, הגיעה הישועה המיוחלת – גשמים עזים החלו לרדת בזעף ולהשקות את הקרקע הצמאה. בחוברת 'המעיין' מובא התיאור הנרגש של התושבים לנוכח גשמי הברכה שניתכו על הארץ.

על פי ספרי התקופה, מאורע בלתי-נעים קרה באותה העת: ערבי נורה בשגגה על ידי כלי חרבו של יהודי ונהרג. החששות מפני 'גואל הדם' היו רציניות, ולשם כך התבקשו שוטרי צפת על ידי היהודים לאבטח את תושבי ראש פינה היהודים.

בעלעול בעיתוני התקופה ניתן ללמוד על חסידותם של אותם 'יהודים פשוטים' שיראתם לא הייתה פשוטה.. "אף מושבה בארץ-ישראל לא מצטיינת בנוף נהדר כזה, כמו ראש־פינה, שהוקמה על־ידי יהודים מרומניה.", מדווח ירחון בית יעקב (ירושלים תשל"ב). "במושבה 400 תושבים והוקמו 60 בתים הבנויים היטב, וכן נבנה בית הכנסת..

"דבר פשוט וטבעי כל־כך יש לדעת: אלה החלוצים הראשונים, פורצי־הדרך של ההתיישבות היהודית, שנתעוררו להחיות את הארץ עוד בטרם נוסדה ההסתדרות הציונית ולפני שנתכנס הקונגרס הציוני הראשון מיזמתו של ד"ר הרצל — אלה היו צמודים לבית הכנסת, ורבים מאלה דאגו וטרחו להקים בתי תלמוד־תורה". במקום גם מופיע חותם של וועד המושבה משנת תרנ"ה הנושא את השם: "ועד קהל קודש מושבה ראש פינה".

יהודי שביקר בשנת תר"ס במושבה, העיד:  "בימי חול המועד שבתה העבודה ורק הכנת צימוקים הותרה על ידי הרב..". רבה הראשון של המושבה, רבי טודרוס הכהן זצ"ל, התקין משגיח שיעקור ענבי ערלה כדי שלא יבואו לידי תקלה.

המערה השדודה

הרב הגאון רבי דוידוביץ' שליט"א – רבה של ראש פינה, בוגר ישיבת 'חברון' המעטירה, יושב בביתו עמוס הספרים שברחוב החלוצים. 'רמב"ם פרנקל' ו'פסקי תשובות' נמצאים, בין היתר, בארון ספרי הקודש. כן, גם בראש פינה. הוא כאן זה 36 שנה.

מה, כבוד הרב, לבוגר 'חברון' עם 'ראש פינה'? או בנוסח מדויק יותר: איך הכל מתחיל? מה הביא את הרב הנה?  

"הייתה פנייה אליי בשעתו מצד הרב גד נבון – הרב הראשי לצה"ל, שאכהן ברבנות הצבאית, ומאידך פנו אליי גם מהאזור לאחר מספר שנים שלא כיהן פה רב רשמי. הייתה לי התלבטות לאן לפנות והחלטתי לבסוף להיענות לפניית אנשי האזור".

ראש פינה דהיום איננה זו של פעם. חל בה שינוי רוחני דרמטי לרעה, אבל הרב דוידוביץ' מתעקש שגם לטובה. הוא מבכר להסתכל על 'רבע הכוס המלאה'. "תראה", הוא אומר, "כשהגעתי לראש פינה היו מתי-מעט יהודים שומרי מסורת. היום ברוך השם יש כאן מדרשה, ישיבה גבוהה וכולל אברכים. כיום נמצאים פה קהילות הספרדים, חב"ד וקהילות נוספות.

(צילום: shutterstock)

"כל מקום עובר שינויים. בראש פינה שהכרתי, רוב משמעותי נמנה על יוצאי הקיבוצים שבאו הנה לאחר שביקשו נוסחה של מקום שהוא מחד לא קיבוץ ומאידך גם לא עיר. כיום מגיעים להתגורר כאן בעיקר עשירי צפת. זה מה שקורה כיום בשכונה הדרומית החדשה שהולכת ונבנית בימים אלו.

בעבר היותר רחוק ראש פינה נחשבה למעוז החילונים הסטייליסטים. "כשהגעתי אנשים לחשו בביטול: 'הוא הגיע לחודשיים. אחרי כן הוא יברח, או שנבריח אותו מפה..'. אני מבין את זה: יש לחילוני הקלאסי שלא מכיר את החרדים היטב, פחד מהבלתי-נודע. הוא חושש שמשהו בצביון שהוא מכיר ישתנה כליל. בינתיים, אתה רואה, לא ברחתי וגם לא הבריחו אותי מפה. אחד מהמתנגדים החריפים בימים עברו נמנה כיום דווקא על תלמידיי.. דבר אחד כדאי שתדע: ישנה הרמוניה מופלאה בין אברכי ה'כולל' לתושבי המושבה. מעולם לא נתקלתי בגילויי שנאה כלליים. תמיד יש קיצוניים מטורפים, אבל זה לא הקו הכללי של האנשים".

בהקשר זה, הרב נזכר באנקדוטה: "במסגרת המדרשה שיש לנו במושבה, אנו עוסקים בתולדות היישוב היהודי בגליל, וזאת בשיתוף מכללת 'עמק הירדן' ובראשה יהודים יראי שמים שעוסקים בתחום. אחד מהמרצים שלנו הנו איש קיבוץ 'תל חי'. בקיץ האחרון הגיעו לכאן התלמידים לסיור במושבה. באותו זמן הייתה מסעדת טריפה שהפכה לכשרה, וכדי לעודד את בעליה דאגתי שנאכל ארוחת צהריים במסעדה. אחד המרצים באורח עקרוני סירב להסכים לבוא כי למה החליטה המסעדה להיסגר בשבת. אבל זה מעט מאוד, בודדים. לעיתים יש ביטויים, שהם ביטויי פחד. פחד מהעתיד, אבל זה לא משקף".

אי אפשר, כבוד הרב, להתעלם מהעובדה שלצערנו הרב, ואני אומר זאת במלוא הכנות, השבת נרמסת במושבה יותר מבכל יישוב אחר באזור. הקניון החדש שנפתח מהווה אטרקציה מועדפת לבילוי לתושבי הגליל החילוניים בעיצומה של השבת.

"מעט חנויות פתוחות בשבת. מדובר על בערך כעשרה אחוזים בלבד. אומר לך משהו: יש כאן קניון ואחד העסקים הכשרים למהדרין זה 'קפה גרג'. בתחילה היה פתוח בשבת. כאשר הודיעו לבעל ה'סנטר', לו יש נתח ברווחים, שהם סוגרים בשבת, בעליו התנגד נחרצות בעילה שהדבר יגרום לו למיעוט רווחים. העליתי את הנושא בשעתו בפני חה"כ הרב גפני ואמר לי שלא ניתן להתנגד לכך חוקית. כיום, בעל ה'סנטר' לא רק ששותק אלא גם מעודד, כי המציאות הוכיחה מעל כל דמיון כי זה דווקא מגדיל לו את הרווחים. 'השבת מקור הברכה'. אנשים מחפשים בסופו של יום כסף, ביזנעס. וכלכלית זה משתלם להחזיק חנות 'מהדרין'. תראה, כיום אנו רואים גם תושבים חרדים מצפת שמגיעים הנה כדי לפוש קמעא בחנויות שבמושבה".

נחזור לימים הראשונים: איך זה לחנך ילדים במקום כמו 'ראש פינה'?

"תשמע: ילדי למדו בתלמוד תורה, בנותיי למדו בבית ספר 'בית יעקב'. הלוואי, ואני אומר זאת בצורה מאוד ברורה, שכל אלה שגרים בבני ברק יהיה להם כה קל לחנך את הילדים כפי שחינכנו פה".

הרבנית תחי' מוסיפה: "הילדים שיחקו עם השכנים, אבל ידעו היטב את המרחק. הם ידעו שלא נוגעים באוכל שלהם, למשל. הם ידעו את הגבולות. הם ידעו שהולכים ל'קבלת שבת'".

כשהרב מדבר על ראש פינה של לפני 36 שנה, הוא מתעורר. זיק ניצת בעיניו. "אני נזכר", הוא מיד מבשר. " אחד הדברים המעניינים שהיו כאשר הגעתי לראש פינה, היה בשעה שתרתי אחרי מקום ראוי להטמין בו את ה'גניזה' – כמה גמרות עתיקות שמצאתי בבית כנסת ישן. אחד מזקני ראש פינה הראה לי ליד בית הקברות מערת קבורה יהודית עתיקה. לבקשתי, המערה הזו זוהתה על ידי ר' דוד שמידל כמערת קבורה יהודית ללא היסוס – היו קוברים בדפנות. התברר אפוא, כי פורעים ערבים שדדו את הקברים במחשבה שאולי גנוזים שם אוצרות של כסף וזהב – כמנהגם בקבורה.

"ללא ספק, היה פה באזור יישוב יהודי קדום. את בית הכנסת העליון כינו המוסלמים שבג'אונה הסמוכה לראש פינה, במשך שנים ארוכות: 'חורבות בית הכנסת היהודי'. לא הרחק משם, ליד הוואדי, זיהו חוקרים עמודים ששייכים לבית כנסת קדום. אחד מהראיות שמאששות לי את הסבירות הזו – זו המערה המדוברת".

חורבן הבית

 שלל בתי קפה בניחוח שכונת נחלאות החילונית נראים בזה אחר זה. מישהו, כך נראה, שוקד לטפח את המושבה הזו כ'תל אביב' של הצפון. ואין זו השערה בעלמא. יש דברים בגו.

מספרים לנו שבשבתות בתי הקפה רח"ל פתוחים בשבת ומהווים מוקד עלייה לרגל לתושבי היישובים הסמוכים. ה'קניונים' שנפתחו בזה אחר זה רק מולידים עוד ועוד חילולי שבת מחפירים. כיאה אולי למושבה שבניה נמנים על העשירונים העליונים.

ההיסטוריה של ראש פינה חשובה. היסטוריה ואידיאולוגיה הולכים יחד. שהרי לא מצאנו עד היום מחללי שבת שיהללו את שמירת השבת העיקשת במושבה החסידית. היא משמשת, לאנשים מסוימים, גם אבן-דרך לעיצוב זהותה העכשווית. את ההיסטוריה של ראש פינה ניתן לראות על כל צעד ושעל. היא וההיסטוריה העשירה שלה – חד המה.

אנחנו יוצאים מהבית, מטפסים במעלה רחוב החלוצים, שנראה מתיש מתמיד בשל תלילותו. ליד כל בית מופיע שלט המודיע את סיפורו וסיפור המתגוררים בו. הנה, למשל, בית בעל דלתות תכלכלות שמצאנו בהמשך הרחוב – בית משפחת ברנשטיין. בואו ונקרא יחד את השלט: "הבית נבנה בשנת 1883 על ידי משפחת ברנשטיין. צאצאי המשפחה התגוררו במקום עד שנת 1992.

"רבי מרדכי (מוטל) ועדה (אקה) ברנשטיין (אחותו של דויד שוב), עלו מרומניה לראש פינה בשנת 1882, והיו מבין מייסדי המושבה". עכשיו בא נראה את סדר הדברים: "מרדכי היה איכר, ממקימי סינדיקט מגדלי הטבק... בתקופת המנדט הבריטי שימש כשופט. נוסף על כל אלה, הוא שימש ג כחזן הראשון במושבה". טבק, לפי כותבי העיתים של ראש פינה, יותר חשוב מחזנות בית הכנסת.

"יהודה", בנו של ר' מרדכי", ממשיך השלט ומהלל, "היה איכר ופעיל ציבור, שימש כראש המוצע הראשון של המושבה. יהודה קיבל את עיטור 'לוחמי המדינה..". מי שיודע להריח – מריח מה חשוב לכותבי העיתים לשדר ולהלל. שום מילה על חסידות, יראת שמיים. כלום. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.  יש כאן, למי ששם לב, ניחוח של סלידה ממקימי ראש פינה היהודים. הרושם ישנו, שבראש פינה דהיום לא מבקשים לטשטש, וודאי לא למחוק, את עקבות מקימיה החרדים. מה שכן, דואגים 'לתבל' את ההיסטוריה ברוח השקפת-עולמם של בניה דהיום. ביקשנו לשמוע מרבה של ראש פינה, יהודי שנושם את היסטוריית המקום, על כך.

(צילום: shutterstock)

כשאני קורא היסטוריה בשלטי התיעוד במושבה, ישנה תחושה צורבת שמנסים לגמד את החרדיות של ראש פינה. קרי: החרדים? פחות חשוב. יותר חשוב שהבן-יקיר יצא איזה עסקן ציבורי ציוני. הלא כן?

"אומר לך משהו בשעתו זה לא היה פשוט לגדל דורות ישרים. היו כאן אמנם רבנים בעלי שיעור קומה, אבל זה לא היה הרבה. הנה, עד לפני 60 שנה, היה כאן בית ספר דתי. אך שהגעתי לפה נותרו בודדים.

"הרב הראשון בראש פינה היה יהודי יקר ותלמיד חכם, רבי טודרוס הכהן שמו. ישנן תשובות הלכתיות שכתב שהופיעו בקבצי 'אורייתא'. אחריו שימש ברבנות הרב שמחה הולצברג – שו"ב. במשך מספר שנים הייתה העיר יתומה מרב וכך הגעתי אליה. (אגב, בנו ר' משה שימש לימים כראש ישיבת 'תורה ויראה' הקנאית בשכונה מאה שערים, והיה קרוי בפי כל: 'ר' משה ראש פינער') כשהגעתי, אגב, היה צורך לקומם הכל מחדש – ממקוואות ועד עירובין וכשרות. כיום יש במושבה ארבעה מקוואות ועירוב למהדרין שנבדק תמידין כסדרן. בנוסף לכך אני חייב לומר לך, שכמות התורה שיש בראש פינה היום לא הייתה כאן מאז ומעולם".

"אומר לך עוד משהו  בהקשר לשאלה שלך: כולם באים לבית הספר העברי הראשון וילקומיץ', החכמולוג הזה, שכאשר דיברו על הקמת 'חיידר' ברחוב תל אביב, קם וסנט ברבנים שישבו על הבימה בבית כנסת 'הברון': הייתכן שהרב (הרב קוק. א. י. פ.) מדבר על חינוך בייידיש ולא בעברית? זה היה המושגים שם.

"כיום, באים לכאן כל מיני תיירים יהודים ואני מצביע ואומר להם: התבוננו בפרספקטיבה של דורות: היכן הרב קוק והיכן, להבדיל אלפי הבדלות, וילקומיץ'? על הרב קוק הרבה מדברים, אבל על וילקומיץ – מי בכלל שומע עליו? מי בכלל מדבר עליו?".

* * *

אנחנו יוצאים מראש פינה העליונה, מביטים על זו התחתונה שבכניסה למושבה, התוססת חיי מסחר ובילויים. כלב זועם פולט לעברנו כמה נביחות. ר' דוד שוב, מה שבטוח, לא היה נהנה ממה שקורה היום במושבה שהקים בשתי אצבעותיו. 

דומה, שאם מקימי המושבה החרדית 'ראש פינה' היו חיים אתנו היום – ב'נחל ראש פינה' כבר מזמן לא היו זורמים מים. היו זורמים דמעות.

כתובת המייל של אברהם-ישראל פרידמן - abyisrael@gmail.com