שאלתם את עצמכם פעם איך מתכוננים לגאולה?

הדיבורים של הצדיקים פותחים בתוכנו מקום לגאולה וזה נקרא שהאור של משיח מתחיל לזרוח.

משיח לא יכול לבוא בבת אחת. משיח חייב לבוא קמעא קמעא. אנחנו חייבים להתרגל לצליל. אנחנו חייבים להבין את המהות של הגאולה קצת לפני שהיא מגיעה. אחרת היא תכה אותנו בסנוורים, פשוט לא נצליח להאמין לה.

אם המהות של הגאולה זה להבין שיש לי את היופי שלי; אם גאולה במהות שלה זה להראות לי שאני טובה, להסביר לי את כל מה שעד היום לא הבנתי ולקחַת אותי עוד ועוד הלאה אל ה' יתברך. אז אם לא התחלתי לשמוע את השפה עד היום, או התחלתי לשמוע, אבל יש לי עוד הרבה מקומות סגורים ונעולים בתוכי - אי אפשר לבוא אליי בכוח.

אהבה אי אפשר לתת בכוח. פעם מישהי סיפרה: "אבא היה מקבל התפרצויות זעם, אבל אחרי שהוא נרגע, הוא תמיד הכחיש שזה קרה לו. כשהייתי בת 12 אמא אמרה לו: 'תעשה משהו עם הכעס שלך.. כשאתה צועק, אתה כל כך מפחיד את הילדים...'.

"ואבא, שרצה להראות לאמא שהיא לא צודקת, חיבק אותי חזק חזק ואמר: 'נכון את לא מפחדת ממני? נכון אני אבא טוב?', שנים הוא לא נגע בי, אף פעם הוא לא נתן לי חום ואהבה במגע ובחיבוק, פתאום הוא מושך אותי אליו בחיבוק חזק, שבא רק כדי לשרת את המטרה שלו, להוכיח משהו באמצעותי. הרגשתי שאני נטרקת ונסגרת ונהיית אבן קשה. איזה חיבוק נורא זה היה...".

חיבוק בכוח ממש שובר משהו בנפש: אתה מתחפש לאבא, אתה מתחפש לחיבוק, אתה מתחפש לאהבה. אבל זה לא באמת כל הדבר הזה, זה דבר רע שקורא לעצמו דבר טוב.

אחרי שעוברות שנים ונפתח קצת אור הדעת, ורוצים לבנות מחדש את היכולת להתקרב – צריך לדעת שאי אפשר בכוח. חייבים באהבה. חייבים בסבלנות, עם הרבה מקום לכאב והרבה הבנה לחוויה. מה הרגשתי, מה זה אמר לי, לְמה אני מרגישה התנגדות ואת מה אני לא רוצה. למה אני נסגרת במקום להיפתח. הנס הוא שהקב"ה ברא אותנו כך שאחרי שניתן מקום למה שעברנו ונהיה עם הרגשות האמתיים והקשים שלנו, בעזרת ה' הכל יתרפא ויתרפה. יש דרך להתרפא. אבל זאת דרך. ואם לא נעבור אותה זה לא יהיה טוב, כי אי אפשר בכוח.

* * *

גם לגאול את עם ישראל אי אפשר בכוח. המשיח הוא כל כך בעומק, הגאולה היא כל כך לתוך הלב שלנו, לתוך הנפש. צריך לדבר אלינו את השפה שלה באהבה. קמעא קמעא, צריך לבנות אתנו את מה שבמשך אלפיים שנה כל כך נפגע.

אנחנו חייבות להתחבר למילים הקדושות האלה שבונות לנו את המקום בנפש שלשם נכנסת הגאולה. זו דרך שצריך לעבור. ממקום סגור ומכווץ שחושב שהוא רע ומפחד מה' יתברך ואומר: "לא אני! עלי אל תסתכל", למקום שפעם ועוד פעם ועוד פעם בא לשתף, לספר, לפגוש, עד שפתאום הוא נפתח ומרגיש – ה' הוא טוב. הכל טוב. אני לא לבד בעולם. יש לי מקום לשים עליו את הראש.