"אם הייתם אומרים לי שיום אחד אחבוש כיפה, הייתי אומר שאפילו בהלוויה של אבא לא"

אף ילד לא נולד עם שנאה תהומית לדת, אלא אם כן חונך לכך, או שמא קרה דבר מה שהשאיר בו רישום שלילי וצורב, עד כדי כך שלא יסכים לשמוע עליה ולו חצי מילה. כזה היה ניר יעקובי שבאחד מביקוריו בבית הכנסת, חווה את אחת החוויות הכי מכוננות בחייו. "אבא ואני הלכנו ברחוב כשלפתע, ילדים שהסתודדו בצד הדרך, התחילו לצחוק על הכיפה שהייתה על ראשי. מאז, לא רק שסירבתי בכל תוקף לשים כיפה על הראש, גם חדלתי ללכת עם אבא לבית הכנסת".

זה היה בגיל 14. ולמרות ההתנגדות הפנימית שחש מאז לכל דבר שקשור לדת ודתיים – הסקרנות הטבעית שניחן בה, לא הניחה לו לנפשו. בכיתה ט', כשכיתתו ביקרה במכון ויצמן ברחובות ואחד המרצים הסביר לתלמידים את התאוריה הדרוויניסטית, יעקובי לא נותר אדיש. "התחלתי להתווכח עם המרצה ואתגרתי אותו בשאלה אחת: 'נגיד שאתה צודק. באיזה שלב נכנס הקב"ה לתמונה שלך? הרי הוא זה שברא גם את הקופים'".

ומה הייתה תשובתו?

"הוא התחיל לצחוק, ולא היו לו תשובות. לי היה ברור שהוא פשוט הוציא את הקב"ה מהמשוואה שלו, אבל זה לא מה שהפריע לתלמידים האחרים להאזין לו בקשב רב, לצערי".

ולמרות זאת, בשלב מסוים נדרש לבחור בין צד אחד של המתרס, לצדו האחר. "הייתי מדריך בצופים, ובאחת הפעילויות שלנו – הרכזת אתגרה אותנו בשאלת זהות, וביקשה שנגדיר מה אנחנו: יהודים או ישראלים", מסביר יעקובי (44), נשוי ואב לשבעה ילדים, המתעסק כיום בתחום הנדל"ן, וכן מעביר שיעורי תורה במקום מגוריו - מקסיקו. "מעצם השאלה, הבנת שאי אפשר לבחור את שניהם, אלא רק אחד מהם. זה היה השלב שבו ויתרתי סופית על הזהות היהודית שלי, והגדרתי עצמי כישראלי מובהק לכל דבר ועניין".

אחרי הצבא נרשם יעקובי לפקולטה ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטה. "החלום שלי היה להצליח בעסקים, וגג העולם מבחינתי היה לטוס בכל העולם מטעם החברה שבה אני עובד". בהיותו ממוקד מטרה וחזון, יעקובי עשה הכל כדי להגיע לשם, ואף הצליח ובגדול. הוא התקבל לעבודה כסמנכ"ל כספים בחברה הנסחרת בבורסה, ובהמשך המציא פטנט על שמו בהיי-טק. כרטיס אשראי בלתי מוגבל שהולך איתו לכל מקום, טיסות במחלקה הראשונה לכל מקום בעולם, מוניטין ויוקרה – הפכו עד מהרה לדבר שבשגרה. ולכאורה, הוא אמור היה להיות מאושר. "אלא שהייתה בעיה אחת: שנאתי את העבודה שלי, והרגשתי חוסר סיפוק ענקי. בכל מקום שהגעתי אליו, חיפשתי את האושר – ולא מצאתיו. תמיד, אחרי כל סיפוק גשמי, שאלתי את עצמי: 'האם זה באמת מה שרציתי וייחלתי לו?'. התשובה הייתה שלילית תמיד".

קלטת היהדות שהתגלתה 'במקרה' על שפת האוקיינוס האטלנטי בקזבלנקה

אז אמר לעצמו: זה כנראה בגלל שאני מחפש את האושר בגשמיות. אם אתחיל לחפש אותו ברוחניות, ודאי אמצא. "אז למדתי שפות, ועד מהרה - ספרדית, צרפתית וערבית הפכו לשפה השנייה שלי. היה לי סוג של סיפוק מזה, אבל גם הוא נעלם מהר מאוד. וכשזה קרה, התחלתי לחפש בכנסיות ובמסגדים – אליהם הגעתי במסגרת הטיולים הרבים שלי".

הרב שלום סרברניק

אחרי ש'חרש' את ספרד וצרפת, הגיעה תורה של מרוקו. "זה למעשה היה הטיול האחרון שלי באירופה. שם, על חוף האוקיינוס האטלנטי בקזבלנקה – שוב תפס אותי שעמום נוראי ודכדוך תהומי. שאלתי את עצמי: 'איפה האושר הזה, ואיך זה שאני לא מצליח להגיע אליו. הרי ניסיתי כל כך הרבה דרכים'. אז המוח הבריק במחשבה נוספת: אמרתי לעצמי שאולי האושר נמצא בשורשים של האבות שלי  באיראן, וביררתי בשגרירות פרס איך אני יכול להשיג אשרת כניסה. ברשותי דרכון אמריקאי, אבל כשהפקיד ראה שכתוב שנולדתי בארץ, הוא מיד אמר לי: 'אני אחסוך לך את הכסף של כרטיס הטיסה, ואומר לך מראש שאתה יכול לקנות כרטיס בכיוון אחד בלבד, אלא אם כן, תחתום לי כאן על מסמך שאומר שאתה לא יהודי'. היה לי ברור מה זה אומר, וחתמתי מיד. בכל זאת, מה לי וליהדות? כל מה שעניין אותי אז היה לחקור את השפה ואת התרבות".

הפקיד הבטיח שהנושא יטופל, אולם עוד לפני שחזר אל יעקובי עם תשובה – הקב"ה שלח לו תשובה אחרת לגמרי. "לפני הטיול, דחפתי לתיק עשרות קלטות וווקמן שקיבלתי במתנה מאמי, 'למקרה שיהיה לך משעמם'. אין לי מושג איך הקלטת הזו הגיעה לשם, אבל באותו יום על החוף במרוקו, כששלפתי את הווקמן והאזנתי לקלטת שבתוכו – הדיבורים היו זרים לי, ולא הבנתי למה אני מאזין – אבל המשכתי לשמוע את הקול הזה בשקיקה, כי הוא התביית בדיוק על כל הבעיות שהיו לי אז בחיים".

מרוב שהייתה זו 'פגישה' מכוננת, עד היום זוכר יעקובי את שם המרצה ואת נושא ההרצאה : "זה היה הרב ד"ר שלום סרברניק, שאמר ש'ככל שאתה מחפש את האושר, כך הוא נהיה קטן יותר ויותר'. זו  בדיוק הייתה הבעיה שלי – ככל שרדפתי אחרי האושר, הוא ברח ממני".

הרב הצביע על בחורה אקראית, ואמר: 'איתה תתחתן'. וכך היה

בשנייה שקלט כי אותו קול שדיבר אליו מהקלטת על דברים שלקוחים מהמקום שממנו הקפיד לברוח כל חייו – הדת והתורה הקדושה, יעקובי לא בזבז דקה אחת נוספת. הוא תפס מטוס היישר ללוס אנג'לס, בה התגורר באותה תקופה, וכשהגיע לשם – החל לפקוד את שיעורי התורה היומיים בבית הכנסת הקרוב. "רק שם גיליתי כמה חוכמה יש לרבנים", הוא אומר.

ועם הזמן, ככל שהתחזק ברוחניותו - בעיה חדשה התדפקה על דלתו. "רציתי מאוד להתמסד, אבל לא ידעתי איך ועם מי. ניסיתי לצאת לדייטים, אבל זה לא ממש דיבר אליי. כשסיפרתי את זה לרב שלי, הוא אמר לי: 'התקנה שלך היא לנסוע לירושלים. שם תמצא את התשובה, ותחזור לכאן'. לא ממש הבנתי למה הוא מתכוון, אבל בכל זאת קניתי כרטיס טיסה לישראל.

"אחרי שבוע, בביקור הראשון שלי בירושלים מאז בר המצווה של בן דודי – הרב התקשר. 'טוב, הגיע הזמן שתחזור', הוא אומר לי. הייתי בשוק. 'אבל רק הגעתי', אמרתי לו. אבל הוא התעקש ואמר: 'יש זמן לכל דבר. זמן לביקור בישיבה בארץ, וזמן להתחתן'".

משפחת יעקובי

באותה שיחה, מילותיו של הרב היו 'סתומות' ויעקובי לא הבין אותן לאשורן. אבל עם הרב לא מתווכחים, מה שהרב אומר – דברי אלוקים חיים המה. ולשמחתו, הקב"ה לא אכזב אותו. "עוד באותו שבוע, הרב הרים את אצבעו, הצביע על בחורה שהייתה בשיעור שלו ואמר לי: 'תתחתן איתה'. זה היה מצחיק ומפחיד כאחד, כי את הבחורה הזו דווקא הכרתי – אלא שהדייט הראשון שלנו, לא עלה כל כך יפה".

אז מה עשית?

"בלעתי את הרוק, והזמנתי אותה לצאת איתי לדייט נוסף. למזלי, היא ביטלה בשבילי דייט אחר שהייתה אמורה להיפגש עמו באותו ערב, ושבועיים אחרי זה התארסנו". ותוך חודשים ספורים מאותו דייט, בעלת התשובה עם התואר במחשבים ומתמטיקה מבר אילן - הפכה לאשתו. כיום השניים הורים לשבעה ילדים, ומנהלים אורח חיים חרדי ללא פשרות. "אם הייתם אומרים לי לפני עשרים שנה שאחזור בתשובה ושיהיו לי שבעה ילדים, הייתי אומר לכם שהסיכוי שאצמיח כנפיים – גדול יותר", צוחק יעקובי. "אם הייתם אומרים לי שיום אחד אני אחבוש כיפה, הייתי אומר שאפילו בהלוויה של אבא לא. זה הזוי, אני יודע. מה קרה? אני מניח שהצמחתי כנפיים, בזכות השליחים הטובים שהיו בדרכי כדוגמת ד"ר שלום סרברניק. לא הלכתי לבית כנסת  'פתאום', ולא שמרתי שבת 'פתאום', ולא מצאתי אלוקים 'פתאום'. פשוט הוקסמתי מהמרצה הזה, שעדיין לא הודיתי לו. בזכותו, איפה אני כיום ואיפה אותו אדם 'כופר'. הבדל שמיים וארץ".

לפניה לכתבת shira@htv.co.il