ה’אבן עזרא’ מרגיע את השואלים בדבר הצרות הניתכות עליהם

ועתה אל תעצבו (בראשית מ"ה, ה')

הבה נשמע כיצד הרגיע רבינו ה'אבן עזרא' את אלה שבאו לשאול אותו בדבר הצרות הניתכות עליהם, והחלו לערער קצת על חשבונות-שמים, רח"ל.

סיפר להם ה'אבן עזרא' מעשה שהיה בשני יהודים שהלכו בדרך. לאחד היה 3 לחמים, ולשני רק 2. הצטרף אליהם אדם שלישי, וכאשר הגיעה עת הסעודה, הזמינוהו לאכול יחד עימם. כשסיימו לאכול, אמר האיש שברצונו לשלם על האוכל שנתנו לו. "יש לי 5 זהובים, אני אניחם לפניכם, ותתחלקו בכסף כראות עיניכם", אמר.

החלו השניים להתווכח; הראשון שהיו ברשותו 3 לחמים, טען שהוא צריך לקבל 3 זהובים, והשני רק 2, ואילו חברו טען שכיוון שהאורח שהצטרף לסעודתם לא הקפיד בדווקא לאכול מזה 3 חלקים ומזה 2, אלא לָקַח מזה ומזה, לכן גם החלוקה הנוכחית של הכסף, צריכה להיות לחצאין.

השניים הגיעו אל העיר, וניגשו אל המרא דאתרא, שפסק להם שהראשון שהיו ברשותו 3 לחמים, יקח 4 זהובים, והשני רק זהוב אחד.

אם אינכם מבינים חשבון כה פשוט, כיצד תבינו חשבונות שמים?...

אנשי שיחו של ה'אבן עזרא', החלו לצחוק מהדין המשונה, שהרי הראשון לא תבע לעצמו אלא רק 3 זהובים, והרב היטיב לו עוד יותר וקבע שמגיעים לו 4; היתכן?!

כאן מצא ה'אבן עזרא' מקום לגבות בו את 'חובו', ואמר להם: לעשות חשבון פשוט אינכם יודעים, ואילו את חשבונותיו של הקב"ה הנכם מתיימרים להבין ולדעת על-בורים?! - בואו ואסביר לכם את פסק הדין של הרב ההוא, ואז תבינו עד כמה פשוט הוא.

והחשבון הוא כדלהלן. 5 לחמים היו בסך הכל בסעודה זו. 3 אנשים אכלו בה. כל אחד מהסועדים אכל שליש מכמות הלחמים. נכפיל את מספר הלחמים בסועדים, ונגיע ל15- שלישים, כאשר כל אחד מהאנשים אכל 5 שלישים.

כמה שלישים מתוך ה15- באו מהראשון, שהיו לו 3 לחמים? הוי אומר, 3 כפול 3, שווה 9 שלישים. כמה שלישים מתוך ה15- הגיעו מהשני, בעליהם של 2 הלחמים? הוי אומר, 2 כפול 3, שווה 6 שלישים.

והרי כבר אמרנו שכל אחד מהסועדים אכל 5 שלישים. יוצא אפוא, שהראשון 'תרם' מחלקו 4 שלישים לאורח (שהרי הראשון הביא בס"ה 9 שלישים, והוא-עצמו, הראשון, אכל 5, והותיר 4 לאורח), והשני תרם רק שליש אחד (שהרי הוא הביא בס"ה 6 שלישים, וכיוון שאכל 5, הותיר רק אחד לאורח)...

סיים האבן עזרא ואמר: הנה לכם חשבון כה פשוט, שגם אותו לא ידעתם ולא הבנתם. ואם כן כיצד אתם רוצים לדעת חשבונות שמים?...

מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן