אביחי שלי: "אני עומד בתוקף על זכותנו המוגבלים, להשתדך לבני זוג רגילים"

אביחי שלי – יועץ פיננסי צעיר ומרצה, נולד בריא. אלא שבגיל שנתיים לערך, שמיעתו החלה להידרדר כתוצאה ממחלה וטיפול רפואי לקוי שקיבל בעקבותיה. לדאבון הלב, בגיל ארבע, לאחר נפילה בגן השעשועים – נפגע בעיניו והפך לעיוור.

אלא שהקשיים והאתגרים שהחיים הציבו בפניו, לא גרמו לו לסגת לרחמים עצמיים או גרוע מזה, לעצבות ודכדוך משתקים. "יתכן שאילו ניתן היה לי לבחור ולהחליט שלא יקרה, הייתי אולי מהסס ומעדיף חיים רגילים, שגרתיים ומשמימים ברומו של עולם", כותב שלי בפתיח לאתר שלו, שבו הוא מפרסם מאמרים מחזקים, ומזמין את הקוראים לצלול לעומקי העומקים של אישיות המיוחדת. "אולם כיום יכול אני להגיד, שעל אף ולמרות כל מה שעברתי בדרך – זה היה שווה את זה, ואני בהחלט מרגיש מרוצה ומאושר".

לדבריו, בגיל שנתיים, כתוצאה ממחלה ומטיפול רפואי לקוי שקיבל בעקבותיה – אבד שמיעתו אט אט. מאוחר יותר, בגיל ארבע נוספה 'צרה' נוספת, וכתוצאה מנפילה בגן השעשועים, איבד שלי גם את מאור עיניו. "הפכתי להיות עיוור וכבד שמיעה, והדבר גרר בהמשך רתיעה והתנגדות מכך שאלמד במסגרות רגילות. אך בעיקר בזכות מלחמתם ונחישותם של הוריי, נרשמתי לשם והשתלבתי בהצלחה", הוא כותב.

וכשמדברים על הצלחה – אין הכוונה לחלומות שנגנזים במגירה, מצרים על כך שהם לא מספיק ראויים להתממש. לא ולא. כי לא אדם כשלי יוותר על הרצון להגשים את שלושת חלומות חייו הגדולים, ביניהם לזכות בתואר חתן התנ"ך העולמי לנוער, ולהשתלב בעולם העסקים ושוק ההון.

"אני עומד בתוקף על זכותנו המוגבלים, להשתדך לבני זוג 'רגילים'"

רק כדי לסבר את האוזן – היה זה בגיל 15, כאשר החלה לפעם בו רוח העשייה.

אחרי שהגשים את שלושת חלומותיו וגם רבים אחרים, הגיעה 'עת דודים' – בתוכה ולצד חיפוש החצי השני, כתב שלי את טור מעצים, ובו הוא שוטח עובדות שחווה על בשרו בהקשר זה של חיפוש הזוגיות, כצעיר הסובל משתי לקויות – שמיעה וראייה.  "זה מתחיל במציאות הכואבת כל כך, שבה חושבים רוב האנשים שאדם מוגבל אחת דינו – שישתדך לאחת מוגבלת כמוהו. מעולם לא קרה שהציעו לשדך או להכיר לי בחורה רגילה, כמו שקורה לאחרים. לעומת זאת, הצעות כמו 'יש איזו עיוורת מקסימה שחשבתי להכיר לך', או 'יש אחת נכה על קביים, ממש חכמה, שאולי כדאי שתכירו'. וואוו, הצעות כאלה שמעתי המון.

"ולמרות כל אלה, אני עומד בתוקף על זכותנו המוגבלים, להשתדך לבני זוג 'רגילים', ולא להגביל אותנו עוד יותר ולזהותנו רק עם כאלה בעלי מגבלה. זה כואב ומעיד על חוסר שוויון חברתי משווע. אז אולי תופתעו לשמוע, אבל החלטתי שזהו. חד וחלק, איני מוכן שישדכו לי בחורה בעלת מגבלה. הצעות כאלה מצד שדכנים תידחנה אצלי על הסף. הסיבה לכך תישמע לכם אולי מגעילה ואגואיסטית, אבל לצערי זו האמת: להתחתן עם מוגבלות פירושו להתחתן עם קושי נוסף לזה שיש לך.

"קחו למשל עיוור שיתחתן עם עיוורת. איך הם ישטפו את הבית? מי ייקח את הילד לגן? תחשבו על זה בכנות. בשביל מה להיכנס לזה מלכתחילה, ולנסות לאלתר על מנת להתגבר על הקושי הכפול שנוצר? בגלל שזהו הצו החברתי שמכתיבים לי? כי לכלל החברה נדמה שתפקידי להתחתן רק עם מוגבלת?".

"אף אחד אינו מושלם, ולכל אחד מגבלה משלו – גם אם סמויה מן העין"

ומה עם הצד השני של המשודכת ה'בריאה' שלכאורה צריכה להתפשר על הצעה כזו. גם על כך יש לו לשלי, מה לומר. "שואלים אותי ובצדק רב: 'אז אם אתה פוסל ונרתע משידוך למוגבלת, מדוע שבחורה רגילה תרצה בך כמוגבל? אתה לא מהווה בעיה בשבילה?'. לצערי הדבר נכון עד כאב, אבל אף אחת לא חייבת לרצות אותי, ומעולם לא כפיתי עצמי על בחורה. אבל תחשבו על זה רגע גם מהצד שלי, המוגבל.

"לבחורה רגילה הרי אין את המוגבלות שלי וכך, לא נהפוך לצמד מוגבלים המגבילים זה את זה. אדרבא! בחורה רגילה תוכל מצדה להקל ולחפות על מגבלתי, ואני אוכל לתרום את חלקי ולסייע לה לא מעט. אני למשל אקלוף את הירקות, והיא תבשל. אני אקפל את הכביסה, והיא תשים בארונות. אעזור לילדים בשיעורי בית, והיא תסיע אותם לבית הספר. תסכימו אותי שזה שונה מהותית ממצב בו אמלא אחר הציפיות של כולם, אתחתן עם עיוורת וננסה לנהל חיי משפחה תקינים ונורמאליים.

"השורה התחתונה היא כמו תמיד, שחובה עלינו להיות שוויוניים ונאמנים לרגשותינו. אז נכון שיש לי הסתייגות משידוכים עם מוגבלות כמוני, אבל אם אפגוש אחת כזו ותהיה נשיאת חן – השמיים הם הגבול.

"וכך גם אתם, 'האנשים הרגילים', צריכים לנהוג עמנו המוגבלים. הרי אף אחד אינו מושלם, ולכל אחד מגבלה משלו – גם אם סמויה מן העין. אני מאמין בבני האדם ומשוכנע שעוד תחול תמורה חיובית ביחס החברה לבעלי מגבלות, ובעזרת השם, בעתיד הלא רחוק – התמונה תשתנה. הלוואי".

ועם מי התחתן אביחי לבסוף? את זה תגלו בשבועות הקרובים.