הרב ברוך רוזנבלום: "ההגדה לפסח שהוצאתי מתאימה לאוהבי רעיונות עמוקים"

לגולשי אתר הידברות, שיעוריו של הרב ברוך רוזנבלום מוכרים היטב. מידי יום חמישי מועלה השיעור שלו בפרשת שבוע אל האתר, ותוך זמן קצר צופים בו אלפים. הרב רוזנבלום מוסר את שיעורי פרשת השבוע העמקניים שלו כבר כעשרים שנה – מה שמפתיע במיוחד אם מבינים שרק בימים אלה הוא מוציא לאור את ספרו הראשון, על הגדה של פסח.

זה הספר הראשון שאתה מוציא. למה רק עכשיו ולמה דווקא הגדה של פסח?

"היתה דרישה הולכת וגדלה של הציבור להוציא ספר על בסיס השיעורים בפרשת השבוע. כל שבוע יוצא עלון שמסכם את השיעור, והעלון הזה זוכה להצלחה גדולה מאד למרות אורכו – שכן השיעורים שלי, כידוע, מכסים רעיונות רבים על הפרשה, וכל שיעור כזה הופך לעלון בן 10 עד 12 עמודים. אבל חששתי שאם אתחיל לעבד את השיעורים שלי לספר – הוא יהיה ארוך מאד. התחושה שלי היא שלאנשים בימינו אין עצבים לקרוא דברים ארוכים מידי.

"יש כמובן את האפשרות לתמצת, אבל מבחינתי, תמצות השיעורים שלי דומה להכנסת פיל בחור של מחט, שכן השיעורים בנויים נדבך על נדבך. לכן חשבתי שהגדה של פסח היא הספר המתאים להתחיל איתו – שם אני יכול להעלות רעיונות נקודתיים שנידונו בשיעורים שלי במשך השנים, אבל לא שיעורים שלמים. למשל, רק על מכת ברד מסרתי חמישה שיעורים – וכמובן שאי אפשר לכלול את כל זה בהגדה. או את כל תוכן ארבעת השיעורים על החמורים במצרים שמסרתי. השתדלתי להוציא את הליבה מכל דבר, ולהצמיד להגדה רעיונות ספציפיים, לא ארוכים מידי"

את בחירת החומר להגדה, עם זאת, הוא לא עשה לבדו.

"לא הייתי מצליח בכוחות עצמי לעשות את זה. זה כמו לבקש מאמא לבחור אחד מכל הילדים שלה...הבאתי את כל החומרים שלי למומחה ההגדות הגדול ביותר, הרב וולך, והוא החליט מה לכלול בהגדה ומה לא. הוא קיבץ את הנקודות החזקות ביותר בעיניו מעשרים שנים של שיעורים שאני מוסר, ובנה מהן את ההגדה".

כריכת הספר ''ברוך יאמרו''

לא היו מקומות בהם חלקת על שיקול דעתו?

"לא, אני לא מתווכח עם המקצוען הכי גדול בתחום. עליו הרי נאמר 'אם תרצו, אין זו הגדה'..."

שפע עצום של הגדות מצוי היום בשוק, ולפני כל פסח יוצאות לאור הגדות חדשות, עם שלל פירושים ומיקודים. לרב רוזנבלום ברור לגמרי מה מושך אנשים לרכוש סוגים רבים כל כך של הגדות.

"אני יכול רק לצטט מההקדמה שכתבתי להגדה. כתבתי שם שבחרתי להוציא דווקא הגדה של פסח משום שהחובה לזכור את יציאת מצרים הוזכרה בתורה חמישים פעם. יציאת מצרים היא מיסודי הדעת ומעיקרי התורה. יש כל כך הרבה מצוות שנועדו לגרום לנו לזכור את יציאת מצרים. הסבא מקלם כתב על יציאת מצרים שחייבים לזכור אותה בכל יום כי לקחיה נחוצים לאדם כאוויר לנשימה.

"פסח הוא העיקר. הוא החג שמתמקד בחשיבות הקריטית של זכרון יציאת מצרים. ומכיוון שצווינו בכל דור ודור לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, צריך לחדש את הריגושים משנה לשנה, לחוות קצת אחרת את פסח וההגדה. שארבעת הבנים של אשתקד לא יהיו אותם ארבעת הבנים של השנה, למשל. והגדה חדשה בהחלט עוזרת בזה".

"מי בעיניך קהל היעד להגדה שלך?

"ההגדה הזו מתאימה למי שרוצה רעיונות עמוקים על פסח ועל ההגדה. היא לא מיועדת למי שמחפש סיפורים, סיפורי צדיקים או קומיקס. יש כמה פרפראות, אבל בעיקר רעיונות מסביב לדברים".

כדוגמה לרעיון כזה, מספר הרב רוזנבלום על הפירוש שכלל על מצוות יחץ. "ביחץ חוצים את המצה של יצחק, המצה האמצעית. למה לא חותכים את המצה הראשונה, של אברהם? חוץ מזה שלא מעבירים על המצוות ולכאורה היה ראוי לכן לחתוך את המצה הראשונה שלפנינו, אברהם הוא זה שחתך דברים, בברית בין הבתרים.

"אז למה דווקא המצה השניה, של יצחק? אלא שחז"ל אומרים שבעת שיעבוד מצרים שלושת אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב התחננו בפני השם שימהר לגאול את עם ישראל, והשם אמר שיעשה זאת למען מי שייתן לו אות בשמו. אברהם לא יכול היה לעשות זאת: הרי נקרא במקור אברם והשם הוסיף לו אות, לאברהם. אותו הדבר יעקב שהשם הוסיף לו את השם ישראל. אבל יצחק – שמו המקורי היה ישחק. כפי שכתוב בתהילים: 'ושבועתו לישחק'. יצחק ויתר על האות הזו, והפער בין הצ- ל-ש – 210, הוא מספר השנים שירדו בזכות זה משעבוד מצרים. לכן דווקא המצה של יצחק נחתכת...הוא זה שחתך את השעבוד".

סביר להניח שההגדה שהוציא הרב רוזנבלום תמצא בית חם במגוון גדול של בתים, בדיוק כפי שהמאזינים הקבועים לשיעוריו מגיעים מכל קצוות הקשת היהודית. אבל כשמבקשים ממנו להסביר את סוד הצלחתו עם סוגים שונים מאד של קהלים, הוא מסרב לקחת כל קרדיט לעצמו.

"אין לי תשובה לדבר הזה. התחלתי למסור שיעורים ממש במקרה - חבר ביקש ממני להחליף אותו בדרשה במוצאי שבת ברמת השרון, ואמר שכל מה שאגיד יהיה טוב. כשנגמר השיעור הלכתי הביתה ולא חשבתי בכלל שיצא מזה משהו. אבל מאז התחלתי למסור שיעורים בקביעות, למגוון של קהלים. יש לי שיעור בבית הכנסת הגדול בבני ברק, שהוא בעיקר לחרדים; שיעור בגבעת שאול בעיקר לכיפות סרוגות; ושיעור בבורסה ברמת גן שרוב משתתפיו חילוניים. אני אמנם מתאים במידה מה את הרמה למשתתפים – בישיבות, למשל, אני כמובן מעמיק יותר, אבל הסגנון הבסיסי הוא אותו הדבר. רעיונות עמוקים, לא סיפורים. מי שרוצה סיפורים, בשביל זה הוא יכול ללכת לשמוע חבר טוב שלי, בשם חיים ולדר..."

איך אתה אוסף את החומר הרב לשיעורים שלך?

"השיטה שלי היא כזו: כל פעם כשאני נתקל במהלך הלימוד שלי במשהו מעניין, אני מסמן לי אותו במחברת. למשל, אני לומד משהו חדש על קנאה, אז אני כותב במחברת שלי באות ק' את הרעיון החדש. ככה יש לי מאגר גדול וזמין לרעיונות שעליהם אני יכול להתבסס".

על אף שהרב רוזנבלום אומר שאינו מתעסק אקטיבית בקירוב – שיעורי התורה העמקניים שלו מקרבים רבים ליהדות. "לא מזמן מסרתי שיעור בכפר סבא. בסוף השיעור ניגש אלי אברך ואמר לי: רואה את הכובע והחליפה שלי? זה בזכותך. ראיתי הרצאה שלך באינטרנט ונדלקתי, מאז אני מוריד כל שבוע את 15 השיעורים שאתה מוסר ושומע את כולם'. הסתבר שהעבודה שלו דורשת ממנו להיות שעתיים וחצי על הכביש כל יום, הוא התחיל להקדיש את הזמן הזה להאזנה לשיעורים שלי...וחזר בתשובה".

"מה שחילונים אוהבים בשיעורים שלי זה שאני מדבר דברי תורה, לא מטיף", מסכם הרב רוזנבלום. "אבל כמו שאומרים חז"ל – המאור שבה מחזירם למוטב".

לרכישת ההגדה בהידברות שופס, לחצו כאן.