אם המשיח יגיע מחר, איפה בדיוק נמצא כבשים כשרים לקורבן פסח?

האם הייתם רוצים לקנות כבש לקורבן פסח, למקרה שנזכה ובית המקדש ייבנה בערב פסח הנוכחי?

לפני שאתם מתלהבים מהרעיון, עצרו רגע. למעשה, פשוט אסור לכם לקנות כבש לקורבן פסח. אם תקנו כבש לקורבן פסח – הוא יהפוך להיות קורבן מוקדש ובקדשים אסור להשתמש מכל וכל. אם פסח יעבור ומשיח לא יגיע – כל מי שישען על הכבש או יתלוש חוט אחד מצמרו – יעבור עבירה חמורה. בקיצור, מי שקונה בימינו כבש ומכריז 'כבש זה הוא לקורבן פסח', מקיים בהידור את עבירת: 'לפני עיוור לא תתן מכשול'.

ובכל זאת, יש דרך הלכתית מותרת בימינו לבטא את הציפיה לגאולה ולהכין את עצמנו להקרבת קורבן פסח בחג הקרב. דרך שאותה יזם 'מכון תורת הקורבנות'.

"מכון תורת הקורבנות הוקם לפני שבע שנים", מספר הרב אברהם כגן, מבכירי המכון. "הזרז להקמתו היו כתבי החפץ חיים, שבהם הוא מדגיש עד כמה חשוב שעם ישראל יתכוננו לבוא הגאולה. כפי שככלה מתארגנת ומתכוננת לחתונה, אומר החפץ חיים, כך לא ייתכן שנחכה בחיבוק ידיים לגאולה הקרבה ולא נעשה הכנות לחיים החדשים שנזכה להםאז. הרי אם ירד בית המקדש מהשמיים בנוי, כפי שגורסת אחת הדעות, וכפי שאומר הפסוק: "פתאום יבוא להיכלו האדון אשר אתם מבקשים", יש חשש חס וחלילה שניאלץ לחכות כמה חודשים עד שתתחדש עבודת הקורבנות כי לא נדע כלל את הדינים וההלכות הקשורים לכך".

במשך שנות הגלות הארוכות, מטבע הדברים, לומדי התורה התמקדו בהלכות הרלוונטיות לתקופה שבה אין בית מקדש. אבל מה יקרה כשייבנה המקדש, בעזרת השם בקרוב ממש? ההלכות הקשורות לעבודת בית המקדש, אומר הרב כגן, הן רבות מאד ומקיפות מאד, ולא ניתן לשלוט בהן בין לילה.

"כדי לענות על הצורך הזה, הוקם המכון שמתמקד בלימוד הלכות עבודת בית המקדש. רוב המכונים המתמקדים בנושא המקדש לומדים  את הנושאים החיצוניים: הכלים, הבגדים. אנחנו מתרכזים במה שיקרה אחרי שכבר המקדש וכליו יעמדו על תילם. בלי כהנים שיודעים איך לעבוד – לא תהיה עבודת בית המקדש. ויש גם עבודות שכל אחד מישראל צריך לדעת – כמו הפשטת העור והוצאת האימורים".

המכון התחיל ככולל ערב, הפך בהמשך לכולל יום שישי, והיום הוא מונה כבר מספר כוללים של חצי יום וכן ישיבות בין הזמנים. כמה מחברי המכון גם הוציאו ספרים על הלכות הקשורות לעבודות בית המקדש: הלכות קורבן פסח, למשל, והלכות עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. המכון גם מוציא חוברות עלונים ודיסקים שמלמדים את הלכות עבודת בית המקדש בצורה בהירה ונגישה. מלבד הלמידה העיונית, אומר הרב כגן, בסיכום כל נושא מתבצעת עבודה מעשית כאשר הלומדים מתאמנים על משימות כמו זריקת הדם ומציאת האימורים. "הכל בשביל לדייק ככל שניתן בהבנת פרטי הפרטים של ההלכות".

רכישת שליטה בכל הלכות עבודת בית המקדש, מסתבר, היא תהליך ארוך ומורכב. "כבר שבע שנים אנחנו לומדים, ועד עתה סיכמנו רק כעשרים אחוז מכלל ההלכות על עבודת בית המקדש", מבהיר הרב כגן את סדר הגודל של הנושא. "ומיותר לציין שכל הפעילות ממומנת מתרומות פרטיות בלבד, שכן המכון לא מקבל תמיכה מאף גורם רשמי".

הרעיון להתארגן ולחפש כבש הכשר להקרבת קורבן פסח עלה במחשבת אנשי המכון בשנה שעברה. "עלה בדעתנו שאם הגאולה תגיע בערב פסח – נצטרך כבשים שירדו משמיים כדי להקריב את קורבן פסח...רוב רובם של הכבשים בארץ נחשבים בעלי מומים שכן מנקבים להם חור באוזן. ומכיוון שאנחנו יודעים שאין לסמוך על הנס ועל כבשים משמיים, החלטנו להתארגן מראש עם כבש כשר להקרבה. נסענו למושב בו מתגורר יהודי יקר שמקפיד לא לנקב את אוזני הטלאים שזה עתה נולדו, ורכשנו ממנו כבש. ארבעה ימים לפני ערב פסח, כפי המצווה, ביקרנו את הכבש עם אברכים התמחו בעניין מומי בהמה, שזה עניין מורכב מאד - אחד האמוראים, כך נאמר בגמרא, השקיע בלימודו 18 חודשים. יודגש: הקפדנו לא לייעד את הכבש לקורבן פסח, מה שהיה הופך אותו לקודש ויוצר אפשרויות לאיסורים חמורים. רק סיכמנו שאם בית המקדש יבנה השנה – הכבש הזה ישמש אותנו לקורבן פסח".

פרויקט קורבן פסח בשנה שעברה, אומר הרב כגן, היה התארגנות של חברי המכון ובני משפחותיהם. השנה, עם זאת, הם החליטו לפתוח אותו לציבור. "פנינו לגאון רבי חיים קנייבסקי שנהנה מאד מהרעיון ואף רכש 'כזית' בכבש שלנו. מצאנו כתובת בעיר העתיקה שבה בעז"ה נאכל את הקרבן אם יבנה בית המקדש. אפילו שכרנו מנקרים מומחים שהתחייבו לנו שאם יבוא בית המקדש – הם ינקרו את הכבש שלנו ויכינו אותו להקרבה". במקביל, הופצו עלונים שקראו למי שמעוניין בכך להתקשר ולרכוש 'כזית' בכבש המתאים להקרבה. "זו לא הלכה וגם לא חומרה הלכתית", מדגיש הרב כגן. "זה פשוט ביטוי של הכמיהה לגאולה".

ביום שלישי האחרון קיים המכון אירוע מיוחד במסגרת המאמצים להנחיל לציבור את ההלכות הנוגעות לקורבן פסח.

"קודם כל, מסרנו שיעור על כל המומים שיכולים לפסול קורבן. לאחר מכן הוא למקום כבש שחוט והמחשנו איך עושים בו את כל העבודות בקורבן פסח: איך מפשיטים את העור, איך מקבלים את הדם, איך מוציאים את האימורים להקטרה על המזבח".

לא הכבש שאם המשיח יבוא ישמש לקורבן פסח, כמובן?

"לא, לא. הכבש הזה צבוע ומסומן ושמור בדיר שלו. זה היה כבש שמישהו קנה כדי לאכול בפסח".

אגב, מאחר שהכבש הנשחט היה חולין, כמו כל הבהמות שאנחנו שוחטים היום, המכון ארגן גם טקס קיום מצוות מתן מתנות כהונה, כשהזרוע, הלחיים והקיבה של הכבש ניתנו לכהן מיוחס, הרב יוסף רפופורט, ראש כולל בבני ברק. (לתשומת לב הקוראים: מתנות כהונה נוהגות גם כשבית המקדש חרב. לארגוני כשרות יש הסדרים שונים עם גויים או כהנים שמחזיקים בבעלות על חלק מהבהמה, וכך אינם מתחייבים במתן זרוע לחיים וקיבה. מי שרוכש כבש שלם בעצמו, לעומת זאת, מחויב במתן זרוע, לחיים וקיבה לכהן)