כי אלף שנים בעיניך: האם יש זמן אצל הקב"ה?

זכריה שואל:

"שלום רב. ידוע שהמושג 'זמן' שייך רק בדברים חומריים, כלומר ללא חומר לא היה זמן (כך הסביר הרמב"ם), השאלה שלי היא: אם כן מדוע אומרים ש"יום" אחד (מושג של זמן) אצל ה' שווה לאלף שנים? הרי לא ניתן לשייך ל-ה' מושג של זמן שכן איננו חומר. תודה על התשובות!"

* * *

שלום וברכה זכריה, ותודה על שאלתך.

אכן הזמן תלוי בחומר. הפיזיקה המודרנית מגדירה את הזמן בתור תנועה של החומר, כך שללא חומר - אין זמן. הרמב"ם הסביר זאת לפני 800 שנה: "וגם הזמן מכלל הנבראים, כי הזמן נספח לתנועה" (מורה נבוכים ב, יג).

לפני היקום לא היה מושג של חומר, זמן או אפילו מרחב (מרחב פירושו חלל, כלומר לפני הופעת החומר לא היה קיים אפילו חלל ומרווח בין חומרים שונים, "כלום" כפשוטו ממש!).

הפסוק הראשון בתורה גילה לנו ידע מדהים זה, ובכך הקדים באלפי שנים את הפיזיקה המודרנית: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א). אלוקים יצר במעשה הבריאה את כל מרכיבי היקום יש מאין: 'בראשית ברא' - זמן, 'את השמים' - חלל, 'ואת הארץ' - חומר.

הרמב"ן הוסיף וביאר שכל היקום כולו נברא לראשונה באופן צפוף מאוד: "והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים 'היולי', ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן".

רק במאה האחרונה גילו פיזיקאים שהיקום כולו מתרחב, הגלקסיות הולכות ומתרחקות זו מזו, מה שמוכיח כי בעברן היו מחוברות, כל החומרים היו מרוכזים בנקודה זעירה וצפופה מאוד המכונה בפיהם הנקודה הסינגולרית... התגלית המדעית החשובה ביותר של המאה ה-20 התגלתה אלפי-שנים לאחר מתן תורה!

נמצאנו למדים שכאשר אלוקים ברא את היקום, הוא ברא עם החומר גם את מושג הזמן. ומכאן ההוכחה שבורא עולם איננו חומר וגם אינו מוגבל לזמן, שכן הוא קדם למושגים אלה ובראם יש מאין. אלוקים הוא אפוא רוחני (אינו מוגבל לחומר), אינסופי (אינו מוגבל למרחב), ונצחי (אינו מוגבל לזמן), ידע אשר טמון בשמו המפורש, "היה הווה ויהיה" - נצחי ללא התחלה וללא סוף.

שאלת על הפסוק שכתב דוד המלך ע"ה בספר התהילים: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה" (תהילים צ, ד).

פסוק זה ממחיש לנו עד כמה גדול האלוקים ואדיר לעומתנו, ואינו דומה לאדם כלל, כפי שכתב דוד המלך בתחילת הפרק: "בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל" (תהילים צ, ב), וגם אמר: "ואתה הוא ושנותיך לא יתמו" (תהילים קב, כח).

התנ"ך מלמד אותנו שאלוקים הוא נצחי ולא תלוי במושגי הזמן, ועל כן רואה מתחילת העולם ועד סופו, כפי שנאמר בנביא: "מי פעל ועשה, קורא הדורות מראש - אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא"! (ישעיהו מא, ד). האלוקים רואה כל הדורות מראש מכיוון שאינו מוגבל למושג הזמן.

אז מדוע נאמר "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור"? פסוק זה מלמדנו את שפלות החומר החולף, כפי שגם אמר בהמשך הפרק: "כי כל ימינו פנו בעברתך, כלינו שנינו כמו הגה, ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה" (תהילים צד, ט-י), וגם אמר "אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ" (תהילים קג, טו), למען נשקיע בנצח ולא בדבר חולף.

לכל פסוק יש פשט וגם סוד, וייתכן כי מצאתי תשובה מורכבת יותר לשאלתך על פי הגמרא.

אולי אפשר לפרש ולומר, כי לאחר שאלוקים יתברך ברא את מושג הזמן, כל פרק בהיסטוריה של האנושות חולף בתכניתו האלוקית "כיום אתמול כי יעבור". על דרך משל: כשם שאדם נוהג לתכנן שבוע מראש, ומחליט מה יעשה בתחילת השבוע ומה יעשה בסוף השבוע, כך להבדיל האלוקים יתברך רואה עד סוף כל הדורות, ועל כן תכנן את ההיסטוריה האנושית מראש לאלפי השנים הבאות, המתחלקות לשישה פרקים. כך שהביטוי "אלף שנים" נועד לתאר פרק זמן גדול מאוד בהיסטוריה שלנו, אותה האלוקים תכנן בעבורנו מראש, כל תקופה ותקופה בהתקדמות האנושית.

נראה שחז"ל ביארו את הפסוק על דרך זו בגמרא:

"אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב [-ששת אלפים שנה העולם יתקיים ואלף שנה ישבות עם בוא גאולתו], שנאמר: 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא' (ישעיהו ב, יא).

אביי אמר: תרי חרוב [-כלומר, אלפיים שנה העולם ישבות לאחר גאולתו] שנאמר: 'יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו' (הושע ו, ב).

תניא כותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה [-זו ראיה מהשמיטה, שהיא אחת לשבע שנים, ובכך מלמדת שלאחר ששת אלפים שנה העולם ישבות אלף שנה לאחר גאולתו, כפי] שנאמר: 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', ואומר 'מזמור שיר ליום השבת' - יום שכולו שבת, ואומר 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור'.

תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא [העולם יהיה קיים במצבו הנוכחי]: שני אלפים - תוהו, שני אלפים - תורה, שני אלפים - ימות המשיח" (סנהדרין דף צז, ע"ב).

הבורא ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי; סדר הבריאה מתבטא גם בהיסטוריה של העולם, ובמהלכים שבהם אלוקים מקדם את האנושות לקראת גאולתה - גם תהליך זה ייעשה ב"שישה ימים", שהם ששת אלפים שנה. מכאן נראה לומר שהביטוי "אלף שנים בעיניך" נועד בעומקו לתאר את תכנון ההיסטוריה האלוקית בשלבים, כאשר כל שלב הוא בן כאלפיים שנה (כפי שנאמר בהמשך הפסוק: "ואשמורה בלילה").

כך ביאר הרמב"ן: "ודע כי נכלל עוד במלת "לעשות", כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ראש השנה לא) שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים" (בראשית ב, ג).

האלוקים יתברך הוא ששולט בהיסטוריה ומקדם את האנושות אל תכליתה. אם נביט על ההיסטוריה של העולם, נראה שהכרת האלוקות אכן מתקדמת בשלבים מתוכננים לקראת הגאולה השלמה, כאשר כל צעד אורך בין אלף לאלפיים שנה. בימיו של אברהם העברי, אומות העולם עדיין היו עובדות פסלים ואלילים, אך בזכות התגלות התורה גם הן זכו להתקדם לאמונה באלוקים אחד. עם גלות ישראל התפרסמה התורה בכל העולם, אין זה צירוף מקרים שספר התורה נעשה לספר המודפס והמשפיע ביותר בכדור הארץ, ושעם ישראל הוא כיום העם המדובר ביותר בעולם. כל האומות התוודעו לעם ישראל ורעיון המשיח והגאולה, וזאת במטרה שכאשר יגיע המשיח האמיתי לעולם לגאול את ישראל ולבנות את בית המקדש השלישי - יזכה כל העולם כולו להתקדם גם הוא ולעבוד את ה' שכם אחד (צפניה ג, ט). כך ניבאו הנביאים בתנ"ך, שעם בוא הגאולה השלמה, יהיה שלום עולמי, כל אומות העולם יכירו את ה', יפארו את ישראל ואף יעלו קרבנות לבית המקדש בירושלים.

תהליך היסטורי זה מתרחש בשלבים המתקדמים לפי הרצון האלוקי. כל ההיסטוריה שלנו היא בעיני הא-ל יתברך כמו שבוע אחד, שכל יום ממנו אורך אלף שנה בעולמנו.