מכתבו המרגש של הדר גולדין, יוקרא במהלך מצעד החיים בפולין

לאה ושמחה גולדין, הוריו של סגן הדר גולדין הי"ד שנהרג במבצע 'צוק איתן' וגופתו מוחזקת בשבי החמאס – ישתתפו השנה במצעד החיים שנערך על ידי משלחת צה"ל מדי שנה, ביום השואה והגבורה. במסגרת המשלחת, על פי מה שפרסם כתב 'ידיעות אחרונות' יוסי יהושע – יקריאו בני הזוג גולדין את מכתבו של הדר, אותו כתב להם בעיצומו של המסע לפולין, שנים ספורות לפני גיוסו.

"כאשר הדר כתב את המכתב, בקרון הילדים במחנה ההשמדה אושוויץ – הוא ידע שלא כמו הילדים בשואה, כי לעם היהודי יש מדינה שיודעת להגן על עצמה בכוחות עצמה", סיפרו הוריו בראיון ל'ידיעות אחרונות'. "בזכותכם אני יודע לאן אני הולך. אני הולך למדינת ישראל, המדינה שלי ושלנו. ואני מבין, בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר – מה אני צריך לתת מעצמי למדינה", כתב הדר במילים מצמררות, שכעת מקבלות 'טעם' אחר לגמרי.

"התובנות שלו היו תוצאה של החינוך שאנחנו, הוריו, ילדיהם של שורדי השואה – הענקנו לו. כבר אז הדר ידע בדיוק מה המדינה נתנה לו, ומה הוא צריך לתת מעצמו למדינה. בדיעבד אנחנו יודעים שהדר אכן נתן את הכל, כפי שהבטיח. לאחר כמעט שלוש שנים שהדר מוחזק בידי חמאס בעזה, מאכזב אותנו בכל יום מחדש לראות את המדינה שקמה מן העפר – לא מקיימת את הערכים של צה"ל ואת ההבטחה לחיילים, ומחזירה אותם משדה הקרב".

מכתבו של הדר, אותו יקריאו ההורים השכולים ב'מצעד החיים':

"לאימא ואבא,

"אני יושב בקרון שילוחם בפולין, בפינה. עברו פה אני לא יודע כמה ילדים כמוני ואנשים דומים ושונים ממני, וכולם יהודים. שנקרעו מביתם, ממשפחתם, מהוריהם וילדיהם, ולא ידעו לאן שולחים אותם ולאן הם הולכים. אבל אני רוצה להגיד לכם, שבזכותכם אני יודע לאן אני הולך. אני הולך למדינת ישראל. המדינה שלי ושלנו. ואני מבין בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר – מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה, אני יודע שיש לי את הכוח לתת מעל ומעבר. אם זה לייצג את המדינה שלי ושלנו בחו"ל, בבית הספר ובקהילה. להיות ישר, הגון ופיקח ו'במקום שאין אנשים' – להיות איש, ולהיות בן אדם, כמו שאתם אומרים תמיד.

"להצליח ולהיות הכי טוב שאפשר. לייצג ולהגן על המדינה שלי בצה"ל עם נשק, ולפני ואחרי עם נשק מסוג שונה. ותמיד עם הכלים שנתתם לי. אימא ואבא, רציתי להגיד לכם תודה. אבא, תודה שבנית ועזרת לי לבנות את עצמי ועל ההשגחה הבלתי פוסקת, ההדרכה הבלתי פוסקת והלימוד הבלתי פוסק.

"אימא, תודה שכל פעם שאני מאבד משו, את עצמי, את עוזרת לי למצוא. עוזרת ומרימה אותי. תודה על הדאגה הבלתי פוסקת, התמיכה הבלתי פוסקת והתפילות הבלתי פוסקות. תודה על הלימוד הבלתי פוסק שאני לומד מכם. כל דבר שאני רואה פה בפולין – מחזיר אותי אליכם. אל הסבתות, אל צור ואל איילת וחמי. והמחשבה שנצרבת, שאני וצור וכולנו הניצחון המהלך של העם היהודי, משימה אדירה שאני מוכן לקחת על עצמי. וזה כנראה הסיבה שמהשנייה שנולדתי, העברתם לי את המשימה הזו בתוכי. בזכותכם.

"אני הולך לרדת עכשיו מהקרון. כמו הרבה יהודים כמוני. הם צעדו בדרכם האחרונה ובמותם על קידוש ה' או בהישרדותם בקידוש החיים. אני צועד מפה בדרך שהורו לי, לצמוח מהעפר. רציתי להגיד לכם שאני אוהב אתכם מעומק הלב. ואולי אני לא אומר את זה תמיד, אבל הלב שלי אומר את זה תמיד ואני מקווה שהמעשים שלי שאני עושה, יצליחו להגיד לכם כמה אני אוהב אתכם, בכל הפעמים שאני לא אומר.

אוהב תמיד, שלכם

הדר".