פונה למח' שלום בית בהידברות: "בעלי לא מסוגל להעריך אותי!"

פסח כבר מאחורינו, והמחלקה מוצפת בפניות אודות חמץ שלא ביערנו מלפני שנים, והמשכנו לסחוב מתוך מחשבה שחמץ זה יתבטל מאליו. אלא, ש"חמץ - אפילו באלף לא בטיל". הרבה זוגות החליטו לא לסחוב אותו לפסח הבא.

"חמץ" ידוע הקיים בהרבה משפחות, המהווה אחד מהבעיות המציקות ביותר לקיום תא משפחתי שכבר הצליח לפרק בתים, הוא מעורבות הורית שלילית. עשרות פניות הגיעו אלינו בנושא, כדוגמת  אישה הסובלת מחמותה המתערבת בחייהם. כל ביקור חג אצל משפחת הבעל מוביל אותם לאכילת מרור וחזרת עד לפסח הבא.

ניקח עמנו משהו מחג הפסח שעבר, עד לשנה הבאה הבעל"ט. יסוד הנלמד ממצוות "ביעור חמץ": שהשקפת התורה היא שיש לבער את החמץ, ולא לסחוב בעיות. ושאחרי ביעורן, ניתן יהיה לחגוג את הגאולה שישנה בשחרור מהבעיות ו"ביציאת מצרים" הפרטית של כל אחד מאיתנו. לכל אחד יש ה"ביעור חמץ" האישי שלו והגאולה שהוא זקוק לה.

במאמר זה נתמקד במערכת בסיסית שעליה עומד מפעל חיינו, מערכת הציפיות הנסתרות של כל אחד מאיתנו כזוג, שבהעדרה לא היינו מתחתנים, ובלי הכרות עימה נכנסים לבעיות תקשורת שמובילות לקרירות רצינית ביחסים, לחוסר סיפוק ואף לניתוק רגשי. מערכת זו אחראית על אחוז נכבד מהויכוחים המתמשכים וממשברי האמון המינוריים, וכבר ערערה בתים רבים. שומה עלינו להכירה היטב, על מנת לדעת להתמודד עימה ולמנף את הזוגיות שבינינו למקום טוב יותר.

רותי ושלומי הם זוג נחמד בשנות השלושים לחייהם. הזוגיות שלהם יותר מבסדר, כך חשבו לתומם, עד שהגיע הויכוח שגרם להם להבין שהם מפספסים משהו.

רותי הרגישה כבר תקופה ארוכה שבעלה לא מעריך את מעשיה ומאמציה בבית. הרגשה זו העכירה את רוחה בכל פעם מחדש. היא החליטה להמחיש לו בצורה ברורה שהיא עובדת קשה, כדי שיתחיל להעריך. אם הוא לא מבין רמזים, אז שיבין בצורה אחרת, חשבה לעצמה.

לצורך כך החליטה להפסיק לקבל אותו בחיוך לבבי כבכל ערב, ולקבל אותו בבואו מהעבודה בפרצוף עייף ובבגדי הניקיונות שלה. כך יחזה במו עיניו שהיא עובדת בבית ולא מכייפת, "כדי שיתחיל להעריך!", החליטה, ועשתה.

 שלומי בעלה הגיע בסיום עבודתו לביתו, ומחשבות שמחה רצות בראשו. מידי ערב אשתו יודעת לנחש מה הוא אוהב לאכול, ומקבלת אותו במאור פנים עם סעודה דשנה. כך הם התנהלו כבר שנים מספר. "מעניין אם גם היום היא חשבה עלי?!", נהנה שלומי מהמחשבה שעוד מעט קט הוא יכנס בדלת ביתו ויחזה בהערכת אשתו למלאכת הכפיים שמעסיקה אותו משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב לצורך פרנסת אשתו וילדיו. הרגשת החשיבות הגואה בו על ידי החשיבה עליו (חשיבות מלשון מחשבה), ומילוי ציפייתו מאשתו, נותנת לו את החשק והמוטיבציה להגיע בשמחה בכל ערב לביתו ולהתאמץ עבורו.

אלא שכאמור, היום חכתה לו הפתעה שתלווה אותו גם בימים הקרובים.

כבר בכניסה לביתו הוא מבחין שהיום אין פניה של רעייתו כתמול שלשום. פניה הנפולות, המשדרות עצבות ועייפות, הפתיעו אותו. גם בגדיה המוכתמים משכו את תשומת ליבו. אלא שהרעב וביטנו המקרקרת לא הניחו לו להמשיך ולחשוב עליה ועל השינוי שחל בה, אלא על תחושת הרעב והתסכול שהוא חווה כעת עם עצמו. הרגשה לא נוחה החלה לעלות בבטנו לכיוון מעלה, תחושת עלבון והשפלה שלא הבין את פשרם. המחשבות בראשו של שלומי התחילו לשדר לו: "היא לא חשבה עלי, היא לא אוהבת אותי"; "אם היא מקבלת אותי בצורה זו כנראה שאני לא חשוב לה"; "אם הייתי חשוב לה, היא הייתה מקבלת אותי בשמחה!".

שלומי נפגע, ומשדר ריחוק.

לעומתו, רותי חכתה וציפתה לרגע שיגיע הביתה, וכשיראה אותה במצבה – יבין כמה היא טרחה היום בבית ועם הילדים במשך שעות רבות, וסוף סוף יאמר מילת הערכה שהיא כל כך מצפה לה, ובפרט עכשיו, שהיא נשארה עם בגדי העבודה והדביקה על פניה חיוך עייף.

אלא שלתגובה שלו היא לא ציפתה. במקום ה"שלום" הלבבי שלו, כבכל ערב, הוא קימץ את שפתיו, סינן "היי" מבין שיניו ונכנס הביתה בכעס. היא הייתה ממש מתוסכלת. "אפילו עכשיו הוא לא מבין...", חשבה בצער.

היא חשבה לתומה, שמחר היא תדגיש יותר את עייפותה וחולשתה, כדי שיידע להעריך...

כך נראית מערכת ציפיות לא מסונכרנת.

חז"ל לימדונו ש"אין אדם טורח בסעודה ולא לו" – אף אחד מאיתנו לא טורח בחינם! אנחנו רוצים לקבל משהו בתמורה להשקעתנו, יש לנו ציפייה לקבל תמורה. זה לגיטימי ומותר.

אולם חשוב שננסה לתת לציפייה שם וצורה – מה היא הציפייה? האם שאלנו את עצמנו מה אנו רוצים לקבל בתמורה לכל ההשקעה שלנו?

וכשזה לא מגיע, מה קורה לנו? ואם זו לא הפעם היחידה?

כשזה לא מגיע, אנו מאוכזבים, וכשזה מתמשך – האכזבה מולידה תסכול ורצון לריחוק עד כדי משבר אמון.

מערכת הציפיות 

בעל ואישה יוצרים מערכת זוגית מושקעת. כל אחד מצפה לקבל משהו בתמורה לכל ה"שעבוד" שמערכת זוגית דורשת. הבשורה המרנינה היא, שכאשר בן הזוג משכיל לענות על הציפייה – אזי אין תחליף למערכת זוגית מוצלחת ומפרה!

כל אישה צריכה לשאול את עצמה: "מהן הציפיות שלי להערכה מבעלי, שאם הוא היה נותן לי אותן הייתי מרגישה מוערכת? האם אני מקבלת אותן?". והשאלה הכי חשובה: "האם הוא יודע מה הציפיות שלי ממנו כביטוי להערכה?".

וכן להיפך, שכל גבר ישאל את עצמו את השאלות הללו.

כל מערכת נישואין דורשת מאיתנו המון הקרבה. לכל אישה יש המון תפקידים בבית: מנקה, מבשלת, עוזרת בית, מורה פרטית, כובסת, רעיה, אמא לילדים... הגבר אחראי על הרוחנית ועל הפרנסה. לכל אחד ישנם תפקידיו ומסגרת אחריותו. אולם האם הצפיות שלנו, שאנו מצפים לקבל בתמורה להשקעתנו, מתמלאות? לצערי, ברוב המקרים התשובה היא "הלוואי!".

(צילום: shutterstock)

אני נתקל בזוגות שחיים יחד שנים רבות, אולם בני הזוג לא מודעים באמת אחד לציפיותיו של השני – "הוא לא יודע מה אישה צריכה", היא זועקת, משל הוא התחתן איתה לפני יומיים, ולא זכה עדיין לשמוע ממנה את דרישותיה. והרי הם כמעט עשרים שנה יחד, וברור שהיא נתנה לו "שיעורים פרטיים" על מה שהיא צריכה.

וכן להיפך – "כמה שאני משקיע היא לא מעריכה, אני קונה וקונה לה ולילדים, ו... כלום! היא לא יודעת להעריך", משל היו נשואים שנה. והרי הם יחד כמעט שלושה עשורים...

לסיכום – יש לבן זוגי ציפיות נסתרות בעד ההשקעה שלו במערכת הזוגית, וגם לי יש. ומשהן לא מגיעות, ישנן אכזבות ותסכולים.

יסוד שני – גילוי הציפיות

הציפיות שלנו שונות, ואינן ידועות!

 לאחר טיפול באלפי זוגות ניתן לסכם, שרוב ככל הזוגות לא באמת יודעים מהן ציפיותיהם של בני זוגם לחיים. אנו נוטים לחשוב שאנו יודעים, ולהתנהג בהרגשה מתנשאת ש"נתתי לו את מה שהוא ציפה", "זו בעיה שלו שהוא עדיין מאוכזב", וזהו, נכנסים לרוגע. אז זהו – שנדע, שאם בן זוגנו עדיין מתלונן וממורמר, על אף שלדעתנו נתנו את כל מה שיש לדעתנו לתת, כנראה שלא נתנו את מה שהוא ציפה לקבל. לא קלענו לציפייה הנסתרת שלו.

לצורך שיקוף הציפיות של גברים ונשים, נעיין בקצרה בדברי הרמב"ם, בפרק ט"ו מהלכות אישות, שהיטיב להגדיר את תכונות האישה ותכונות הגבר.

בחלק של תכונות האישה כתב, שעל הגבר לשדר לה שהוא אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. אם יש לו ממון – מרבה בטובתה כפי הממון, ושלא יהיה עצב ורוגז. ועוד, שהמכנה המשותף הוא הענקת "הערכה" לאשתו. בחלק של תכונות הגבר כתב שעל האישה לשדר לבעלה שהוא בעיניה כמו שר וכמו מלך, מהלכת בתאוות ליבו, ועוד, שהצד השווה בהם הוא הענקת "חשיבות" לבעל.

למדנו מדברי הרמב"ם, שהקב"ה ברא את האישה עם ציפייה לקבל מבעלה הרגשת הערכה, שמתבטאת בהערכתו את מעשי ידיה, את חכמתה שלה והלך מחשבותיה. וברא את הגבר עם ציפייה לקבל מאשתו חשיבות, המתבטאת במחשבה עליו, מחשבה על צרכיו ונתינת חשיבות לו על פני אחרים. זה ב"מקרו". ב"מיקרו", יש לנו ללמוד את ציפיותיו של בן זוגנו, ובראש ובראשונה להכיר את ציפיותינו שלנו מבן זוגנו. שאם אנחנו לא נדע אותן – כיצד נוכל להעביר לו אותן? שיקוף הציפיות הוא תהליך חשוב בביסוס התשתית לזוגיות מפרה ומהנה.

במקרה של רותי ושלומי, הציפייה הנסתרת של רותי הייתה לקבל "הערכה בדיבור" משלומי על מאמציה בבית. הציפייה הנסתרת של שלומי הייתה לקבל "חשיבות" על מפעלו לפרנסת הבית, על ידי קבלתו במאור פנים ושמחה. מה קרה באי עמידה בציפיות הנסתרות? – נוצר כאוס, ומערכות הרגש החלו להגיב.

רותי ובעלה החליטו לקבל החלטה נבונה, התקשרו ל"מחלקת שלום בית" של הידברות, למדו את הנושאים והגיעו למימדים חדשים בזוגיות. אין תחליף לזוגיות מוצלחת!

במאמר הבא נרחיב, בס"ד, על כלי שמטרתו שיקוף הציפיות שלנו מבן זוגנו ושל בן זוגנו מאיתנו.

הרב שמעון ביטון הוא ראש מחלקת שלום בית. לפניות למחלקת שלום בית - 073-2221310.