תפילה לגילוי האמת

ריבונו של עולם! תעזור לי להיות אמיתי. לא לעשות שום דבר בגלל שאחרים עושים. ואפילו שהם עושים דברים טובים, שכנראה עושים לך נחת רוח, אם אני עוד לא שם, אם אין לי את הכלים שיש להם, אם אני מאבד את השמחה שלי כשאני מנסה להתנהג כמותם, אז תציל אותי מזה. אז תן לי את הכוח להיות חזק ולהיות אני, לא לנסות לרגע להראות שאני יותר ממה שאני באמת.

ריבונו של עולם! תעזור לי להיות אמיתי. באמת לשמוח בשמחתו של השני. לא להראות שאני שמח ובתוך הלב להרגיש שאני מקנא בהצלחה שלו, בישועה שהוא זכה לה.

תעזור לי לזכור שגם הוא בן שלך, שגם הוא עושה לך נחת רוח, וכמה זה ישמח אותך אבא אם אני באמת אשמח בשמחתו.

ריבונו של עולם! תעזור לי להיות אמיתי ולהרגיש באמת את הכאב של השני, את הצער שלו, של בני משפחתו. לא להגיד כביכול מילים של צער ובתוך הלב להרגיש שמה שקרה לשני בעצם מנחם אותי. שלא רק אצלינו יש צרות, גם אצל אחרים. תן לי לב אבא, תעזור לי לדמיין שלרגע אני במקומו, שאני עובר עכשיו ח"ו מה שהוא עובר וככה באמת להרגיש את צערו. שבאמת יהיה איכפת לי.

ריבונו של עולם! תעזור לי להיות אמיתי, לא להתפלל תפלת שמונה עשרה ובזמן שאני מדבר איתך לחשוב מחשבות אחרות לגמרי. לא לברך את הברכות כי צריך, לנסות להרגיש את המילים שאני מוציא מהפה, להתפעל באמת מכל מה שאתה נותן לנו, מכל מה שבראת בעולמך. וכשאנחנו מברכים אחד את השני, לברך אותו עם כל הלב, לבקש ממך בלב שכל מה שאני מוציא מהפה באמת יתקיים כדי שהוא יזכה בישועה שלו.

ריבונו של עולם! תעזור לי להיות איש אמיתי.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

תעזור לי לא להגיד סתם. לא להוציא מילים מהפה בלי שאני מתכוון למה שאני אומר. בלי שאני אומר את המילים בכוונה. וקודם כל בתפילה.

תעזור לי אבא לנצח את המחשבות האלה שמבלבלות אותי ומסיחות את דעתי ברגע שאני מתחיל להתפלל. זה כזה צער לגלות שכמעט נגמרה תפילת שמונה עשרה ואני חשבתי כמעט על הכל, חוץ מהמילים שהוצאתי מהפה. זכה אותי אבא להגיד תיקון חצות עם הלב, להרגיש את הצער על זה שעזבת את הבית שלך, על זה שכל כך התרחקת מאיתנו. זכה אותי להגיד פסוקי דזמרה בהתלהבות, להרים שתי ידים כמו שתי כנפיים ולהמריא אל על, להרגיש את המתיקות של המילים שכל כך מפארות ומשבחות ומהללות אותך אבינו שבשמים.

זכה אותי לברך על מה שאני אוכל בשיא הכוונה. לחשוב ולהתפעל מכל כך הרבה סוגים של מזון שמחייה אותנו ומשמח אותנו. אני ממש מתכווץ כשאני שומע מישהו אחר מברך בחטף ועוד לפני שסיים את הברכה האוכל כבר כמעט בפה. אבל, האם אני  הרבה יותר טוב?

זכה אותי להיות אמיתי. לא להגיד סתם. וכשאני אומר שאני סולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי, ב'קריאת שמע שעל המיטה', באמת להתבונן ולחשוב מי פגע בי היום, על מי אני כועס, ולסלוח. לנקות את הלב. רק אז להמשיך הלאה.

וכשאני פוגש חבר ושואל אותו מה שלומך, לא לשאול סתם, מתוך נימוס, ולהמשיך הלאה בשיחה בלי אפילו לתת לו הזדמנות לענות לי. באמת להתעניין, באמת לרצות לשמוע איך הוא מרגיש ואם עובר עליו משהו מיוחד על היהודי היקר הזה שעומד מולי. וכשאנחנו מברכים אחד את השני, זכה אותי לברך עם כל הלב, שאני באמת ארצה שהברכה תתקיים, כדי לשמח את השני, כדי שיזכה לישועה שהוא כל כך זקוק לה.

וכשאני מבטיח משהו לאחד הנכדים שלי, להקפיד לקיים, אפילו אם זה דבר קטן, לא לחשוב הוא כבר בטח לא זוכר. לכבד את המילים שאני מוציא מהפה. ריבונו של עולם, זכה אותי להיות איש אמת, כי אתה אבא כולך אמת, כי אמת ה' לעולם.

לרכישת הספר "אור האמונה – ליקוט תפילות"