"הבטחתי לאלוקים: אם תשאיר אותי בחיים, אלמד אנשים לעשות מעשים טובים"

לפני כשנתיים, בעקבות התקף אסטמה קשה שחווה, מצא עצמו שלומי שטרן תלוי בין חיים למוות. באורח נסי למדי הצליח לבסוף לצאת מזה בשלום, אך כשהרופא הביט בו במבט חמור סבר והודיע לו שהיה כאן נס רפואי, ושהוא בעצם אמור היה למות עכשיו - החליט שטרן לקבל על עצמו קבלה חד סיטרית. "באמצע ההתקף, אמרתי לבורא עולם: 'אם תשאיר אותי בעולם הזה, אני אשמח ילדים, ואלמד אנשים לעשות מעשים טובים".

וזה לא שהוא לא עשה את זה לפני כן, בדרך אחרת: כסופר, משורר ושחקן ישראלי זכה בלא מעט פרסים, ולרבים מכם הוא ודאי מוכר בכינויו הפופולארי "האדמו"ר מהרכבת". לכינויו זה זכה לאחר שהקים ביחד עם אשתו את ארגון 'הרכבת שנוסעת' – דוכן ספרי קודש ופנימיות התורה, שחרט על דיגלו קירוב לבבות ו'אהבת ישראל' ופעל במשך ארבע שנים בתחנת רכבת 'סבידור', בתל אביב.

שלומי שטרן לפני התשובה

כך שנתינה מהלב, הייתה שם כל הזמן.

מה בכל זאת היה חסר, כשקיבל את הקבלה ההיא באמצע ההתקף? "כאדם שמסתכל כל הזמן על הזולת, למדתי ממשה רבנו את 'וירא בסבלותם'. חלק מהענווה שמשה רבנו מלמד אותנו היא לראות אך ורק את הזולת לנגד עינינו. כשאתה עסוק בזולת ולא בעצמך, אתה הופך למהות אחת עם הנתינה וזה בדיוק מה ששאפתי אליו", מספר שטרן (52), משורר, סופר ושחקן, נשוי ואב לשישה ילדים מרמת גן. "חיפשתי דרך לחבר בין כל החלקים של העם שלי, דרך מצוות של בין אדם לחברו".

מהחיפוש הזה נולדה דמותו של 'סבי נחמן' – סבא טוב, שמלמד ילדים לעשות מעשים טובים כבר בגיל הרך. הדמות הזו בעצם מבוססת על תורותיו של רבי נחמן מברסלב, והרעיון העומד מאחוריה הוא להשריש בילדים את הערכים המקודשים לנו כמו אהבת הזולת, עזרה לזולת ועשיית מעשים טובים – בצורה חווייתית כגון הצגות, משחקים ועוד.

"ברגע שאני חושב איך להיטיב עם הזולת – התסכול מול עצמי נעלם"

יוזמה נוספת שלו, שאף היא נולדה כחלק מהרצון הזך והטהור להיטיב עם עם ישראל ולעשות עוד ועוד חסדים (שבמקרים רבים הם מצילי חיים ממש) - היא 'נתינת זכויות'. הכל התחיל כששטרן התוודע לסיפורה של אלה בת עדי - תינוקת מתוקה בת ארבעה חודשים ששוכבת בפגייה של 'הדסה עין כרם' כשהיא מחוברת לעשרות מכשירים, מחכה לנס.

אלה נולדה עם מערכת נשימה ומערכת עיכול מחוברות, ונזקקת לניתוח יקר שאותו עורכים רק בבוסטון. "הסיפור שלה כל כך נגע בליבי, שחיפשתי מה אני יכול לעשות בשבילה. התינוקת מחוברת למכונת הנשמה, וצריכה המון זכויות וחסדים".

בדיוק באותה תקופה יצא שטרן עם מופע מיוחד בשם 'הגרביים של נפתלי, שהפכו לכדורי סמיילי' – הרצאה המשולבת בהצגת יחיד, שבמהלכה מספר שטרן את סיפורו האישי וכן המופע 'רישיון לאהבת חסד'. "במסגרת ההופעות הללו, הצעתי למשתתפים לקבל על עצמם קבלה טובה כלשהי, ואת הזכויות של כל המעשים והקבלות – נתנו לאלה הקטנה, בתקווה שזה יתרום לרפואתה בקרוב".

אנשים רבים (אולי רבים מדי) עסוקים בעצמם עד אפס מקום. עסוקים בכאב האישי שלהם, עסוקים בלרפא את התסכול שלהם מול עצמם, אבל הדברים האלה לא קיימים כמעט, לדברי שטרן, אצל מי ששם את עצמו בצד, מתעלה מתוך הקשיים ועושה קצת מקום בתוכו להכיל גם אנשים אחרים. "היות ואין אפשרות ששתי מחשבות יהיו בתנועה אחת, ברגע שאני חושב איך להיטיב עם הזולת ואיך לשמח אותו, באותו רגע – כל התסכול שיש לי מול עצמי, פשוט לא קיים. אני הופך לברייה חדשה".

"אחרי שהתחלתי לקרוא את דוד המלך, הפסקתי לכתוב שירה"

שטרן נולד בתל אביב, כבן יחיד לאב ניצול שואה - היחידי מכל משפחתו ששרד את זוועות המלחמה. בביתו אמנם לא הייתה כל זיקה ליהדות, אבל אמו כן הקפידה לצום מדי שנה ביום כיפור. מה הוא עצמו ידע על היהדות? לא הרבה. "הקב"ה לא היה קיים בעולם המושגים שלי. יש כאלה שמתנגדים לדת, אבל אצלי – אפילו זה לא היה. ידעתי שיש דתיים, אבל הם לא עניינו אותי, לא עסקתי בעולם שלהם".

בבגרותו למד בבית הספר הנחשב לאומנויות 'פת' והתמחה בציור ופיסול, אך אהבתו למילה הכתובה הביאה לכך שברבות הימים הפך למשורר ("כבר בגיל 16 הוצאתי את קובץ השירה הראשון שלי"), ואף זכה בפרס 'קרן יהושוע רבינוביץ לאמנויות' על ספר השירים השני שלו, "איש אקורדיון". סגנון השירה שכתב היה ריגשי ואיכותי, ושיריו פורסמו באורח קבע ב'ידיעות' ו'מעריב'.

משוררים ששמם הולך לפניהם כדוגמת דוד אבידן, יונה וולך ורוני סומק – הם רק חלק מהאנשים שעמם נהג שטרן להתרועע באותם ימים. "הייתי מאוד מחובר לכולם. היינו נפגשים בקביעות באיזה בית קפה, ומפטפטים שירה. אהבתי את זה מאוד וגם הייתי טוב בזה, עד לרגע שבו פגשתי בספר תהילים. אחרי שהתחלתי לקרוא את דוד המלך, הפסקתי לכתוב שירה. הוא היה בשבילי מלך השירה. מה עוד אפשר לכתוב אחריו? התהילים פשוט שיתקו אותי".

מבט אחד אחורנית לכברת הדרך שעבר מאז ועד היום, מעלה אפילו בו את השאלה הרטורית: 'מי היה מאמין שאחד כמוני יחזור יום אחד בתשובה?'.

אז איך זה קרה בכל זאת?

"בעקבות טראומה כלכלית שליוותה אותי במשך שמונה שנים. הייתי הבעלים של חברת פרסום בשם 'קומפוזיציה', אך התנהלות לא נכונה שכללה מספר פרמטרים כמו חוסר זיהוי נכון של השוק וקניית שטחי פרסום גדולים מדי – גרמה לי להתרסק ולאבד את הכול".

בתוך המשבר הגדול הזה, חיפש שטרן נחמה ומצא אותה בעולם הבודהה. הוא החל במסע רוחני אל תוך נבכי המדיטציה של אושו, למד את התחום לעומקו ועד מהרה הפך למאסטר ברייקי ומדריך למדיטציות בטכניקות שונות. בד בבד למד רפואה אלטרנטיבית, הילינג וטיפול באבני קריסטל, והקים עם מספר חברים נוספים את פסטיבל בומבלה.

"טיילתי לתומי על החוף, כשפתאום שמעתי מרחוק אנשים שרים את 'לכו נרננה'"

בודהה הקסים אותו, הלהיב אותו והצמיח את השמחה הנושנה – יש מאין, עד כדי כך שכבר כמעט חשב שמצא את האמת. אלא שדווקא שם, בלב העבודה הזרה ובשיא הטומאה - חיכתה לו הפתעה מסוג אחר לגמרי. זה קרה ביום בהיר אחד, כשלידיו התגלגל ספרו של אושו, 'אומנות המיתה'.

בספר הזה, אושו מדבר על המוות, לא פחות ולא יותר, על פי משנתם של רבנים יהודים, חלקם נמנו על גדולי החסידות. "שם פגשתי לראשונה את ה'בעל שם טוב' ותורתו, הצצתי ונפגעתי", משחזר שטרן. "מאז, לא הפסקתי לחפש חומרים על ה'בעל שם טוב הזה'. סקרן אותי לדעת מי הוא".

באותה תקופה החל שטרן לעבוד בחנות ספרים שהתמחתה בתורות זרות, ברמת גן. "באחד הימים, יצאנו עם החנות לפסטיבל בומבמלה, והתפקיד שלי היה להרצות על משנתו של אושו, במטרה למכור את הספרים. הייתי אז טיפוס מאוד צבעוני ומעניין, 'החסיד הסגול' קראו לי, היות והייתי עטוי בלבוש סגול מכף רגל ועד ראש.

"בערב שבת טיילתי לתומי על החוף, כשפתאום שמעתי מרחוק אנשים שרים 'לכו נרננה'. השירה הזו מאוד נגעה בי". ואז, כמו בסרטים ממש, מתוך אוהל קטן יצא פתאום חסיד בשם אוהב, שקרא לעברו: 'בוא כנס, תעשה איתנו קבלת שבת'. "נשארתי באוהל במשך שעתיים, והשירה שלהם לא עזבה אותי. גם אחרי הפסטיבל, כשחזרתי לבית הוריי, היא עוד המשיכה להדהד בראשי לעוד ימים רבים, וידעתי שאני מוכרח לשמוע אותה פעם נוספת".

כך התוודע לר' שלמה קרליבך, ובהמשך לחסידות חב"ד (דרך בחור בשם יונתן שנהג להניח לו תפילין בחנות, מדי פעם בפעם) וברסלב.

אחד האירועים המכוננים ביותר בחייו קשור לפגישתו הראשונה עם חב"דניק בשם אייל ריף, מנהל מרכז 'אסנט' בצפת. "התיידדנו, והוא אמר לי: 'תשמע, אולי תבוא פעם אחת לצפת? עוד מעט זה י"ט בכסלו, 'חג הגאולה' בחב"ד. תבוא, תראה מה זה'. הסכמתי", משחזר שטרן.

התנאי שלו עם החב"דניק: "תמצא לאבא שלי קרוב משפחה אחד, ואני מבטיח לשים ציצית"

מה שאמור היה להיות חופשה בת יום אחד, התארך לשלושה חודשים תמימים – במהלכם הוזמן שטרן לספר את סיפורו האישי בפני 200 חסידים בעלי תשובה. "כשסיימתי את הסיפור, ניגש אליי חב"דניק אחד עם ציצית ביד ושאל: 'נו, מה אתה לוקח על עצמך עכשיו?'. התפתח בינינו ויכוח על הציצית, עד שהבזיק במוחי רעיון. אמרתי לו: "אתה רוצה שאשים ציצית? אין בעיה, אבל בתנאי אחד.

"אתם החב"דניקים נמצאים בכל העולם. אבא שלי הוא היחיד ממשפחתו ששרד את השואה, אבל תמיד עניין אותי לדעת מה עלה בגורלם של שאר בני משפחתו, ואני רוצה שתמצאו לי איזה קרוב משפחה - לפחות אחד. כשאתם תעשו את שלכם, אני אעשה את שלי גם כן".

למרות הקושי שבדבר, בחב"ד לא נרתעו מהבקשה, וכעבור שלושה חודשים קיבל שטרן את הטלפון המיוחל. "אמרו שלי שמצאו את הקבר של סבתא שלי, שנפטרה כשאבי נולד. זו הייתה נקודת תפנית מאוד מרגשת עבורנו, היות ותהליך התשובה שלי לא בדיוק הסב נחת לאבי. בעצם הגילוי הזה, לראשונה מזה זמן רב, הרגשתי שאני יכול סוף סוף לשמח אותו".

ואיך הגיב אביך למשמע הבשורה?

"הוא היה המום, אבל מה שמעניין בכל הסיפור הזה הוא, שבדיוק שבועיים לאחר מכן אבא קיבל הזמנה לטיול שורשים בגרמניה, לראשונה בחייו. שבעים שנה אחרי שאיבד את אימו, אבא זכה לעלות לקברה. זה היה רגע מאוד מרגש ומכונן בעבורו, וכשהוא חזר לארץ הוא אמר לי בהתרגשות מהולה בדמעות: 'זו הייתה הפעם הראשונה שחיבקתי את אימא שלי'".

זמן קצר לאחר מכן זכה להכיר את ענבר ולבוא עימה בברית הנישואין. מאז הלכה היצירתיות שבו ונשתבחה, עד בשנת 2002 הגיש ב'רדיו קול חי' את התוכנית הלילית 'עת לשוב'. בד בבד נשאר נאמן לאהבת הכתיבה המפעמת בו, ובשנת 2013 הוציא לאור את הספר 'בגן הלב שכנה נקודה' – מעשייה המבוססת על תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן, שאף זכתה להסכמת רבו – הרב שלום ארוש.