רגע לפני מציאת התרופה לסרטן: אלפי המדענים נהרגו בתאונת מחרידה

בימים אלו אנו מתאבלים על מיתת תלמידי רבי עקיבא, רבבות אנשים מוותרים על ההופעה הנאה שלהם, מגדלים זיפים ומגיעים למקום העבודה במראה של אבל (ובהחלט ראויים להערכה!) לא עורכים שמחות ולא שומעים מוזיקה עקב האסון הגדול שארע בתקופה זו. 24.000 תלמידי חכמים – נסתלקו מן העולם!

האמת היא שהאבל הזה הנמשך גם לאחר קרוב לאלפיים שנה, מפתיע למדי. אין ספק שזהו אסון נורא, מבחינה מספרית יש כאן מגיפה ממש וזעזוע כבד, מה גם שמדובר בעשרים וארבע אלף תלמידי חכמים! אולם עדיין קצת קשה להבין את הטווח הארוך של האבל לדורי דורות.

מלבד שיש בו מסר חינוכי בהקשר של חובת הכבוד בין אדם לחברו, שבגינו נענשו ומחובתנו בימים אלו לשנן את המסר הזה כמה חשוב לנהוג כבוד זה בזה, יש באבל הנצחי הזה - גם מסר מאד חשוב דוקא בפרופורציה שאנו מייחסים לאסון על אף שלכאורה חווינו במהלך ההיסטוריה הלאומית שלנו גדולים וקשים ממנו.

יתכן, שאחת הסיבות לקביעת אבלות העומר על מיתת תלמידי רבי עקיבא לדורי דורות היא משום החשיבות שהיא מבטאת כלפי העדרם של חבר גדולי תורה מכלל ישראל.

אילו היתה לנו קבוצת מדענים עולמיים שהתכנסה מכל קצוי תבל ועמדה בפני פריצת דרך לגילוי משותף של תרופה למחלת הסרטן – והנה בתאונת טיסה משותפת – התרסקו כולם עם ההמצאה שלא הספיקו לתעד, היינו מבינים כי זו אבילות שאינה מסתיימת באבדן האישי שלהם אלא במה שהעולם הפסיד.

זה נכון באותה מידה ויותר על אבידת גדולי האומה הפוטנציאליים שנספו בין פסח לעצרת, האבידה היא אבדן הפוטנציאל התורני והיא אינה ברת השבה.  אבל מעבר לזאת האבלות הנצחית הזו מעבירה את המסר מה היא האבידה החשובה לנו, מה אנו מייקרים...

וממילא לפי האמור מתחברת האבלות הזו – גם לימי הציפיה למתן תורה, ימים שעצם מהותם הם ימים של כבוד התורה כפי שכתב מהר"ל – ואף ציין שמספר הימים שעד ל"ג בעומר הוא בגימטריה של 'כבוד' (32).

תלמוד תורה כנגד כולם

כשחכמינו קבעו בברייתא הנאמרת בכל יום בשחרית 'ותלמוד תורה כנגד כולם' הם התכוונו בדיוק לזה. יש דברים חשובים, יש דברים חשובים מאד, אבל יש לימוד תורה והוא סוד הקיום של העולם ושל האדם. העוסק בתורה  מפעיל את תחנת הכח הגרעינית ומזין את האנרגיה של כל היקום.

את המימרא הזו 'ותלמוד תורה כנגד כולם' אומר כל יהודי כל יום בשחרית, אבל כדי שהיא תקרין על סדרי העדיפויות בחיינו – יש צורך לבטא אותה באופן ממשי. כאשר אבא מכבד את בנו התלמיד חכם, את בנו באשר הוא לומד תורה – הוא משדר לו את ההכרה בחשיבות העיסוק שלו. נכון הבן מצווה בכבוד אביו והאב אינו מצווה בכבוד בנו – אבל יש הרבה הזדמנויות 'לכבד', ולתת ביטוי למעמד של הבן הלומד תורה (אבי שליט"א לדוגמה - לא נתן לבניו הלומדים בישיבות 'להוריד את פח האשפה...').  

כפי שנאמר בתלמוד במסכת שבת דף כ"ב מי שאוהב תלמידי חכמים יהיו לו בנים תלמידי חכמים, ומי שמכבד ומוקיר תלמידי חכמים יהיו לו חתנים תלמידי חכמים. אין זו 'סגולה' אלא הקרנת מסר אותו קולט הילד מגיל צעיר מה הם הדברים החשובים בחיים.

הטור מעובד מדבריו של הרב מנחם יעקבזון ראש ישיבת 'מאור יצחק, ומתפרסם לע"נ ר' מנחם ורחל שרעבי ז"ל.