הטור של אורטל קפטן: המטרה שלשמה הסכים ר' מאיר בעל הנס לקבל יריקות בעיניו

בשבוע שעבר ביקרתי בצפון. בדרך חזרה לא הסכמתי לוותר על תפילה בקברו של רבי מאיר בעל הנס. משהו מיוחד קורה לי כשאני מגיעה לציונו הקדוש.

כמו תמיד, גם בפעם הזאת נכנסתי, התיישבתי, והתחלתי את קריאת התהילים בכוונה גדולה. במרחק של שני מטרים ממני ישבה בחורה צעירה יחסית, שנראתה לי כבת 25. לפתע אני שומעת בכי חרישי שהתפרץ החוצה בפתאומיות. אני מוכרחה להודות שלרגע נבהלתי. לא ידעתי איך להגיב, אבל מהר מאוד הבנתי שהיא במשבר. לא ידעתי על מה מדובר, וברור שלא היה שייך לגשת ולשאול. אזרתי אומץ וניגשתי אליה. היא הרימה את ראשה. פניה היו מלאות דמעות, ועיניה אדומות מבכי. הצעתי לה כוס מים. היא נטלה את הכוס, ברכה "שהכל" ולגמה מהמים.

כאן החלה בינינו נקודת חיבור. הרגשתי שאני חייבת לעזור לה. בחורה צעירה שיושבת ובוכה על קברו של צדיק, בהכרח יש סיבה.

"אני יכולה לעזור לך?" שאלתי. "לעזור? לא, תודה. אף אחד לא יכול לעזור, רק הקב"ה וזכותו של הצדיק יכולים לעזור לי".

הפכתי לסקרנית במיוחד. "אולי בכל זאת?". חשבתי שמדובר בבעיה כלכלית, אך התמונה התבררה. "אני נשואה שמונה חודשים, ובעלי החליט שהוא רוצה לפרק את החבילה". "למה?", שאלתי. "יש בינינו לא מעט ויכוחים, אי הסכמות קיצוניות, והוא החליט שזהו, נמאס לו".

שוחחנו כמעט 40 דקות, עד שהצלחתי להוציא ממנה חיוך. לפני שנפרדנו לשלום, שאלתי אותה מה הביא אותה עד לכאן? הרי המקום מרוחק מאוד ממקום מגוריה.

היא השיבה: "מי גדול כרבי מאיר, שהיה מוכן לקבל שבע יריקות בעיניו כדי להשכין שלום בית בין איש לאשתו?".

"על מה את מדברת?" שאלתי. והיא סיפרה לי את הסיפור הבא: באחד מלילי השבתות, כאשר מסר רבי מאיר בעל הנס את שיעורו אחר תפילת ערבית לקהל המתפללים, האריך הרב קצת יותר מהרגיל, מה שגרם לעיכובה של אחת המתפללות להגיע לביתה. כאשר שבה האישה, שאל אותה בעלה: "מדוע איחרת להגיע?". השיבה אשתו: "דרשתו של רבי מאיר התארכה, ולכן איחרתי".

כעס הבעל ואמר לה: "לא אתן לך להיכנס הביתה, עד שתלכי לרבי מאיר ותירקי בעיניו. הזדעזעה האישה. "לירוק בעיניו של הצדיק?! איך ייתכן?!". צער גדול אחז אותה, כאשר לפתע נשמע קולו של השמש, אשר ביקש למצוא אישה שתסכים לירוק בעיניו של הצדיק, מחמת חולי שיש לו בעין, וזאת רפואתו. חברותיה, שידעו על מצבה, דחפו אותה שתלך, מכיוון שלא תמצא הזדמנות טובה מזו. ואכן, היא הלכה. רבי מאיר ביקש מאותה אישה שתירק בעיניו שבע פעמים, ועל ידי כך יתרפא, ואכן כך עשתה אותה אישה. אחרי הפעם השביעית אמר לה רבי מאיר: "בתי, לכי לביתך ותאמרי לבעלך – אתה ביקשת שאירק בעיניו של רבי מאיר פעם אחת, ואני עשיתי זאת שבע פעמים".

סיימה אותה בחורה ששהתה על ציונו של רבי מאיר, ואמרה לי: "את מבינה מדוע בחרתי לבוא דווקא לכאן?! ...".

"שלום בית" – לכאורה צמד מילים פשוט, עם משמעות אדירה שאנו לא תמיד מבינים.

ומאחר שכך, צצות להן בעיות שנצברות עם הזמן, וכמו הר געש, ברגע השיא, הכל מתפרץ וגורם להרס רב.

לא מעט סיבות יש כדי להפר את שלום הבית. זו יכולה להיות אי הסכמה על דרך חיים, חוסר ויתור, כעסים על אי מתן סיוע בנטל עבודות הבית, חמות, כלה, ילדים, קרירות, חוסר פרגון, חוסר רגישות. ואלו רק חלק קטן ממקבץ סיבות ארוך במיוחד.

"היא לא יודעת לפרגן", "הוא חסר התחשבות וחושב רק על עצמו", "לא אכפת לו מה אני צריכה, כל היום בעבודה, ואפילו לשאול בשלומי הוא לא מתקשר". משפטים מוכרים, לא?!

כל אחד מאיתנו מנהל חשבון בנק, ומשתדל לעקוב אחר ההכנסות וההוצאות, כדי להיות מאוזנים. מתי בפעם האחרונה ישבנו כל אחד עם בן/בת זוגו, וניסינו להבין האם הצד השני מרוצה ממני? אולי יש לו טענות שהוא אוגר בתוכו? אולי... אם כך, צריך לפתוח, לדבר, ליישב, כדי להמשיך לצעוד במסלול נכון.

לרוב, בעיות בשלום הבית אינן פוגעות רק בבעל או באישה, אלא הנפגעים הגדולים מהסיפור הזה הם דווקא הילדים המתוקים, שרואים את הדבר הכי יקר להם, ממנו הם שואבים את הביטחון העצמי שלהם, את החום והאהבה – פתאום מזדעזע. זה פוגע להם בנפש העדינה והרכה, ולעתים זה אף עלול ליצור צלקת לא אסטטית, ועל כך יכולים רבים להעיד, ויש סיפורים למכביר.

אחת כזאת אני מכירה באופן אישי. שירה (שם בדוי) גדלה בבית שבו המריבות בין ההורים היו חלק משגרת החיים.

היום שירה בת 33, ואחרי עשרות הצעות שידוכים. את כולן היא דחתה, והסיבה היתה "אני חוששת שהבית שלי יראה כמו הבית של הורי".

אל לנו לזלזל בשלום הבית שלנו. רבי מאיר, שהשבוע יום ההילולה שלו, זכותו תגן בעדנו, היה מוכן להתבזות, ובלבד שיזכה להשכין שלום בית!

הקב"ה בכבודו ובעצמו היה מוכן למחוק את שמו המפורש כדי להשכין שלום בית!

השאלה הגדולה היא מה אנחנו מוכנים לעשות כדי שהשלום ישרור בביתנו.

על זה אמרו חכמים: "איש ואישה – זכו, שכינה ביניהם". שנזכה, אמן!