קורע לב: מה מצאו הרופאים בידו הקפוצה של בן השבע, שנפטר?

ילד שמגיע לעולם, כל ילד, רוצה שיאהבו אותו. למעשה, מחקרים רבים שנעשו בנושא הצליחו להוכיח שילד שגדל ללא אהבה – גם אם יתנו לו את כל החומריות שבעולם, יגדל עם חסכים רגשיים גדולים, שעשויים במרוצת החיים להיות הרסניים ביותר. גם כלפי עצמו, וגם כלפי הילדים שיגדל, במידה ויהפוך להורה.

הסיפור הנ"ל כנראה לא היה באמת, אבל הוא מבוסס על סיפורם העצוב של ילדים רבים:

הוריו של איוון בן השבע התעללו בו ללא רחמים מאז שהיה קטן – רק משום שגדלו בעצמם ללא אהבה. רופאיו של איוון, שהתאשפז מדי פעם בבית החולים, בכל פעם עם שבר אחר בגופו – טיפלו בו גם ביום ההוא, האחרון, שבו אושפז עם שברים שגופו הקטן כבר לא יכול היה להבריא מהם.

לאחר מותו נדהמו הרופאים לראות את דף הנייר הקמוט, שאחז בחוזקה בידו הקפוצה. כשפתחו את הדף וקראו את מילותיו האחרונות של איוון הקטן, עין לא נותרה יבשה. "קוראים לי איוון, ואני בן שבע. אני אוהב את אימא ואבא שלי, אבל אני גם מפחד מהם. הם מרביצים לי לפעמים ואני לא מבין למה", כך כתב הילד במכתבו. "היום בבוקר התעוררתי והלכתי לבית הספר. אני תלמיד טוב והמורה שלי אוהבת אותי. אני אוהב את החברים שלי בכיתה, אבל אין לי הרבה חברים וזו הסיבה שבהפסקה אני נשאר לבד בכיתה.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"אף אחד לא רוצה לשחק איתי. אני מנסה להתחבר עם הילדים האחרים, אבל הם דוחים אותי ואומרים שאני מגעיל. הם צוחקים עליי בגלל שאני לובש בכל יום את אותם בגדים. יום אחד גנבתי מעיל שהיה תלוי הרבה זמן בכיתה, ואף אחד לא חיפש אותו. ואז הלכתי לבדי בגשם הביתה. רעדתי והיה לי קר, והיה לי קשה ללכת ברוח החזקה. פתאום מישהו דחף אותי ונפלתי לרצפה עם הפנים לאדמה.

"בעטו לי בגב ובבטן ואמרו לי 'אף אחד לא אוהב אותך, אידיוט'. ואז ברחו, והשאירו אותי שוכב שם. בכיתי. לא בגלל שהיה לי קר ונפצעתי. בכיתי בגלל שלא היה לי חבר אחד, למרות שאני אהבתי את כולם".

בנוסף לבית הספר – ההתעללות נמשכה גם בבית

ואם לא די בזה, איוון ממשיך ומתאר במכתבו את מסכת הייסורים שהיו מנת חלקו – כאשר הגיע הביתה. "איך שנכנסתי הביתה, אימא שלי רצה אליי, ותפסה אותי בשיער. היא קיללה אותי ושאלה למה אני כל כך רטוב ומלוכלך. ואז היא אמרה: 'לך לחדר שלך, היום אתה לא תקבל ארוחת ערב'. שמעתי בקולה והלכתי לחדר. לא יצאתי ממנו עד לבוקר שלמחרת, למרות שהייתי רעב".

איוון מספר כי בכל פעם שהציונים שלו בבית הספר לא היו טובים – אביו היכה אותו ללא רחמנות. "פעם הוא הרביץ לי כל כך חזק, שלא יכולתי להזיז את האצבעות. כל הילדים צחקו עליי בגלל זה, אבל לאימא ואבא לא היה אכפת שכואב לי. בערב, אחרי שחזרתי הביתה, שכבתי במיטה ובכיתי בשקט. כל מה שרציתי באותו רגע היה שהכאבים יעברו, אבל פחדתי שאבא ישמע , יתעצבן וירביץ לי יותר חזק".

יום למחרת קיבלו הילדים בכיתה משימה – לצייר את החלום הכי גדול שלהם בחיים. "ילדים אחרים ציירו מכוניות, חלליות ובובות. אבל אני ציירתי משהו אחר לגמרי. ציירתי משפחה – אימא אחת, אבא אחד והבן שלהם. הם שיחקו במשחקים, חייכו והיו מאושרים. כשציירתי את הציור הזה, בכיתי בשקט אבל אף אחד לא שם לב. החלום הכי גדול שלי זה שיהיו לי אימא ואבא שאוהבים אותי, ושלא מרביצים".

כשהגיע תורו של איוון לעמוד מול הילדים בכיתה ולהסביר מדוע צייר את מה שצייר, הילדים בכיתה צחקו עליו. אז כבר לא יכול היה להתאפק, פרץ בבכי ואמר להם: "אתם רוצים להרביץ לי? תרביצו. אבל בבקשה אל תצחקו עליי. אני גם רוצה הורים כמו שלכם, שאוספים אותי אחרי בית הספר, שמחבקים, שאוהבים, שדואגים ושטוב להם כשאני שמח.

"אני יודע שאני לא יפה, ואני גם חלש. אני יודע שיש לי אצבע אחת עקומה, אבל בבקשה – תפסיקו לצחוק עליי".

"אני לא מכיר את ההרגשה של חיבוק מאימא"

ביום בו אושפז איוון בבית החולים ולא יצא ממנו עוד, קיבל מכות נמרצות מאביו – בגלל מבחן שנכשל בו. "כשקיבלתי את המבחן ראיתי שנכשלתי ופחדתי לחזור הביתה, אבל לא היה לי לאן ללכת", ממשיך המכתב לתאר, בכתב יד ילדותי ולא ברור. "הלכתי לאט ולא רציתי להגיע. כשאימא ראתה את המבחן ביד שלי, היא כעסה מאוד. היא העיפה אותי לרצפה בכוח, וקיבלתי מכה מהכיסא. היא בעטה בי עד שלא יכולתי לקום, כאב לי מאוד.

"היא יצאה מהחדר וכשהיא חזרה, התחננתי שלא תספר לאבא. כשרציתי לקום, הוא כבר היה בבית ואימא מיד סיפרה לו על הציון הנמוך שקיבלתי. הוא התקרב אליי, משך אותי מהרצפה והתחיל לנער אותי חזק. אחר כך הרגשתי מכה כואבת בפנים, והתעוררתי בבית החולים. זה מה שאני זוכר".

השברים בגופו של איוון היו חמורים. "הסתכלתי על היד שלי, ולא יכולתי לגעת באצבעות. היו לי כאבי תופת, ושוב בכיתי. המיטה שלי הייתה ליד החלון, וכשהסתכלתי החוצה וראיתי הורים אחרים עם הילדים שלהם – רציתי לצרוח חזק. בכיתי ובכיתי בלי סוף. יודעים למה? כי אני לא מכיר את ההרגשה של חיבוק מאימא. אני אוהב את ההורים שלי, אבל מאז שהייתי קטן הם רק הרביצו לי. אני חושב שהם לא אוהבים אותי. כשפקחתי את העיניים, אחד הרופאים חייך אליי ואמר שאימא ואבא בטח יבואו מחר, אבל הם לא באו. חיכיתי, ואף אחד לא בא".

כתוצאה משבריו הרבים, מצבו של איוון הידרדר והוא נפטר מפצעיו כעבור מספר ימים. ואת מכתבו האחרון חתם הילד האומלל במילים: "אימא ואבא, אני מפחד. אני מצטער בגלל שאתם לא יכולים לאהוב אותי, בגלל שאני מכוער וטיפש. לא רציתי שתכעסו עליי. כל מה שרציתי זה חיבוק ולשמוע שאתם אוהבים אותי. אבא, רק רציתי לשחק איתך, להחזיק לך את היד ושתשיר לי. סליחה שאתם מתביישים בי, ושאני לא יכול להיות מה שאתם רוצים".

למה יש רוע בעולם? צפו בהרצאתו של הרב יגאל כהן: