האם מותר להתקלח בשבת? איך מתגברים על הקנאה? והאם יש בורא לקב"ה?

1. סיפרו לנו על אישה שתכננה להגיע לפני השבת לסין ולהספיק ללכת לבית חב"ד, אבל היא לא הספיקה את הטיסה המוקדמת, והגיעה כמה דקות לפני כניסת שבת לישוב מוזנח. האם מותר לה להתקלח לכבוד שבת?

ראי כאן שאסור לכל הדעות להתקלח במים חמים כיוון שנכנסה שבת:

https://www.hidabroot.org/question/141379

ובזכות זה שהיא אינה מחללת את השבת, יהי רצון שתזכה לעונג רוחני מיוחד.

* * *

2. בהנחת תפילין, האם ניתן להניח רק תפילין של יד, ללא תפילין של ראש, ובזה לצאת ידי חובה לחלוטין? יש לי קרקפת שומנית מאד, שמנונית, ומן הסתם השער שומני, וזהו מטרד ללא תרופה, שגורם לעקצוצים בקרקפת וגירוד. כשאני שם תפילין של ראש, שמונחות על ראשי חצי שעה-שעה, מה שקורה, שזה גורם לאי נוחות בקרקפת. מה ההלכה בעניין?

אין לוותר, חלילה, על הנחת התפילין של ראש.

אם יש לך קושי בהנחת התפילין של ראש לזמן רב, יש להניח את התפילין רק לפני ברוך שאמר, עד לאחר שמונה עשרה. ניתן גם להניח את שניהם יחד, ולאחר מכן להסיר את התפילין של ראש עד לאחר ישתבח, ואז להחזיר את התפילין ללא ברכה עד לאחר שמונה עשרה.

* * *

3. האם מעיקר הדין מותר ללכת למדורת ל"ג בעומר שנמצאים בה גם גברים וגם נשים?

אם אין ריקודי תערובת והגברים והנשים עומדים בנפרד, אין כל בעיה.

(צילום: shutterstock)

4. אני מקנאה. מקנאה באופן עצום. אין לי סיפוק במה שאני עושה, כי אני תמיד מסתכלת ורואה את ההצלחה של החברות ושל האחרים, ואני מקנאה, כואב לי שהם מצליחים ואני לא, שהם כאלו שמחים ואני לא. הקנאה אוכלת אותי. לא יודעת מה לעשות עם המידה הזו... קשה לי לחיות ככה. כל דבר שאני רואה טוב אצל אחרים או בעולם – הרגש הזה בלב בוער. קשה לי לחיות ולעבוד את השם מהמקום שלי. אני מקנאה בכל התפקידים שיש לאחרים, מקנאה במשפחות שאחרים נולדו לתוכם... בקיצור, איך אני מתפטרת מהמידה החונקת הזו? מהקנאה שאוכלת את הלב שלי ולא נותנת לי לשמוח בכלום בחיים?

טוב שאת שואלת ומחפשת לתקן את מידותיך.

חשוב מאוד שתצפי בהרצאה זו על הקנאה, ודרכי ההתמודדות עם קנאה.

ולאחר מכן צפי בהרצאה זו.

אמרו חז"ל: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד', כ"א).

אציע לך מספר עצות להתגברות על מידה רעה זו של הקנאה:

1. במקום להסתכל בצלחת של אחרים, נסי להפנות את המבט אל הצלחת שלך. הביטי בכל הדברים שזכית בהם. אם זה בריאות, ואם אלה הורים, ואם זה בית לגור בו ואוכל לאכול. כי יש אנשים נכים, ויתומים, ועניים, וחולים, ואפילו עיוורים וחירשים – אנשים במצב הרבה-הרבה יותר קשה ממך – שהיו שמחים להתחלף איתך.

אם תבקרי בבית חולים, תגלי שלהרבה אנשים יש מה לקנא בך! אז תתחילי קודם כל להודות על מה שקיבלת, ולהעריך את המתנות שקיבלת. ומתוך ההערכה על שפע המתנות שקיבלת, תזכי להעריך את מה שיש לך, ולא לחפש מה יש אצל הזולת.

(צילום: shutterstock)

אני מציע שתערכי רשימה של כל הדברים שקיבלת בחיים, החל מאיברים מתפקדים ועד חפצים ומזונות. הסתכלי ברשימה הזו, וחזרי לכתוב בכל לילה שלושה דברים טובים שנהנית מהם באותו יום, והודי עליהם לקב"ה. שני את תפיסת המציאות שלך ממבט אל הרע אל מבט אל הטוב. תראי שעם הזמן תצליחי להוסיף לרשימה עוד ועוד דברים טובים שכלל לא הבחנת בהם קודם לכן. עשי לעצמך מחברת תודה.

2. תזכירי לעצמך שגם לאנשים מצליחים יש ייסורים משלהם, ובסופו של דבר כל דבר טוב בעולם הזה חולף ובטל מן העולם, שהרי כולנו מזדקנים, חולים ומתים לבסוף, ודבר לא נשאר מכל העושר והיופי וההצלחה החומרית. איפה כל אדם יהיה בעוד מאה שנה? העולם הבא הוא נצחי, אך העולם הזה הוא זמני וחולף. הזכירי לעצמך את העובדה הזו, ונסי להפריד עצמך מהחומר, שהרי את נשמה אלוקית בתוך גוף זמני, ומטרת בואך לעולם הזה היא לקיים תורה ומצוות.

חיינו כאן קצרים. את לא הגוף ואת לא החומר, כל אלה הם רק אמצעים לנשמה האלוקית שבקרבך. והנשמה אינה מקנאה באף דבר חומרי, כי שום דבר חומרי אינו נצחי.

3. תתחילי ללכת לשיעורי תורה בקביעות. צפי באתר ובערוץ הידברות בכל יום בהרצאות מחזקות במוסר ואמונה. כמו שאת צריכה לאכול ולשתות בכל יום, כך צריך ללמוד תורה בכל יום, כדי למלא את הסוללה הרוחנית שלנו.

ככל שאדם מתחזק ועוסק בתורה, כך הוא מחשיב פחות את החומריות של העולם הזה, ובמקום זאת נקשר באהבתו לבורא יתברך. ככל שתעשירי את חייך הרוחניים, כך תתמעט תאוותך לגשמיות.

אמליץ להתחיל לצפות בהרצאות בנושא האושר:

https://www.hidabroot.org/video/60920

https://www.hidabroot.org/video/181642

https://www.hidabroot.org/article/187800

https://www.hidabroot.org/video/54573

בהצלחה.

* * *

5. האם מותר לאישה ללכת לספר במספרה (מקום לא סגור וללא ייחוד), שמומחה לתספורות לסוג השיער שלי? ניסיתי לא מעט ספריות שלא הצליחו להשביע את רצוני, ולכן השאלה היא האם זה אפשרי כאשר מדובר בעניין מקצועי?

אין היתר לאישה להסתפר אצל גבר,  גם כשאין חשש לאיסור יחוד, וזה מוסכם בין הפוסקים (יעוין קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, חלק אבן העזר, סימן כ"א סעיף כ', ושו"ת רבבות אפרים חלק ה' סימן תק"ז, ושו"ת יצחק ירנן חלק ב' חלק אבן העזר סימן א'). וה' יעזור שתצליחי למצוא אישה ספרית שתשביע את רצונך.

(צילום: shutterstock)

6. מישהו שמתגייר ומקבל עליו עול מלכות שמים – בעבר הוא חי כגוי, הנשמה שלו היתה של גוי. אחרי שמתגייר – מה קורה עם הנשמה?

ומה בקשר להוריו, האם הוא צריך לומר עליהם קדיש?

1. אחרי שהגוי מתגייר כדת וכדין, נשמתו זכה וטהורה כמו נשמה של יהודי (ראה שו"ת תורה לשמה סימן תק"ה בשם האר"י זלה"ה, שהצדיקים מתחברים כל אחד עם בת זוגו בגן עדן אחר חצות לילה ומולידים נפשות לגרים).

2. מותר לגר לומר קדיש על אביו ועל אמו הגויים, וגם ראוי ונכון שיעשה כן מדין הכרת הטוב, שהרי הם הולידו והביאו אותו לחיי העולם הזה, וגרמו שיזכה להסתפח בנחלת ה' ולהכיר באמת.
 
מקורות: ראה בספר אשרי האיש חלק יורה דעה חלק ב' (עמוד של"א), ושו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן ס'), וספר חזון עובדיה על אבלות חלק א' (עמודים שנ"ט-שס"ב). וע"ע בספר ויאמר שמואל (סימן פ"ג). אמנם ראה בשו"ת משנה הלכות חלק י"ט (סימן קנ"ה אות א').

* * *

7. כתוב בזוהר הקדוש: "קודשא בריך הוא הסתכל באוריתא וברא עלמא" – הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. הקדוש ברוך הוא, כשברא את עולמו, ראה את כל הדורות ההולכים לבוא, מתחילתן ועד סופן. אז מן הסתם, הוא ראה שלקראת אחרית הימים הדור יהיה יתום ופרוץ, ותהיה אפיקורוסות גדולה באמונה, ויהיו המונים של תינוקות שנשבו. השאלה שלי היא כזאת: מדוע בורא עולם לא דאג שיהיה לנו בדור שכזה, כמו שלנו, שהוא כמו שתיארתי, אדם מסוגו של האר"י הקדוש או רבי שמעון בר יוחאי, שוואלה, הנה אנשים היו רואים אותם והיו רואים למה הם מסוגלים, שהם אומרים לבנאדם מי הוא ומה הוא, מה הוא היה גלגול קודם ומה עליו לתקן, או כמו שמסופר שרשב"י שיצא מהמערה, כל מה שהיה מסתכל היה נשרף. למה להשאיר אותנו עם כל כך הרבה נעלמים וסימני שאלה? כי כמובן שהתכלית בעצם היא לשוב לאבא שבשמיים, וזה רצונו יתברך שנחזור בתשובה שלמה. אפשר להגיד שזה ניסיון האמונה. אבל עדיין, או מצד שני, כל מה שהמדע שהתפתח עם הדורות גילה את האמת שבתורה, אבל עדיין זה להשאיר אותנו עם נעלמים, ואני לא מבין למה, כי אדרבא, דווקא בדור כמו שלנו שהוא דור מתירני לחלוטין, ובורא עולם שידע את זה מראש השאיר אותנו עם הרבה דברים לא מובנים.

נתחיל עם הנקודה לגבי אדם כמו האר"י בדורנו: אדם כזה לא היה תורם לדורנו כלום. הוא כמו מלאך לגבינו. תורה לא היינו יכולים לשמוע ממנו או להבין, בהנהגה הוא היה מסתכל כנורמלי על משוגעים בכל ההנהגות שלנו החלשות, וכו'. המנהיג חייב להיות ברמה קצת יותר גבוהה מכל הדור, כדי שיוכל להבין את הדור לרומם אותו ולהנהיג אותו.

הדורות שלנו, האחרונים, הם נמוכים וחשוכים, אבל דווקא בדור יתום כזה כל פעולה קטנה לעבודת השם מגלה אור ופועלת כמו פעולות גדולות ונשגבות בדורות הקודמים. תכלית הכל זה לגלות את האור בתוך החושך, וככל שהחושך גדול יותר – האור שיוצא ממנו גדול יותר. ולכן דווקא בדורות אלו אומנם החושך גדול יותר, אבל האור של הגאולה מתקרב יותר.

* * *

8. האם צריך לפחד מכוחות רעים, שטן, עין הרע, קללות וכו', או שצריך להאמין שהכל מה` ואין ממה לפחד? כי אני רואה הרבה אנשים דתיים שמפחדים מ"כוחות", ואני לא ממש יודעת איך להסתכל על זה.

אין מדרך החכמים ואנשי האמונה לחשוש מדברים כגון אלו. הגם שהם קיימים, מי שאינו חושש מהם ושם מבטחו בהשם אלוקיו – ההנהגה עמו משמים גם כן, בלא יחס לכוחות אלו.

אך פתיחת פה לדבר רע, נהגו לחוש. וצריך להימנע מלומר ולפתוח פה לדברים רעים. לדיבור יש כוח שמעורר תגובה, ואינו כמו שאנו חושבים, סתם מילים שנעלמות – אלא בכוחם לפעול. ולכן יש לחשוש לזה.

* * *

9. אני בת 15 וחצי ותמיד הייתי דתיה, שומרת מצוות וכו'. עכשיו יש שאלה שבאמת מעסיקה אותי כבר כמה זמן. מי ברא את אלו-הים? הרי לפי ההיגיון ולפי הוכחות, לכל דבר יש נקודת התחלה ולכל דבר יש מישהו או משהו שיצרו אותו. אז מי בדיוק יצר את אלו-הים? כי אם לכל דבר יש בורא ולכל דבר יש נקודת התחלה, אז מי ברא את הבורא?

רק דברים חומריים (בעלי גוף, צורה, גודל וכו') צריכים בורא שיברא אותם – בגלל שהם חומריים.

אך אלוקים, אשר יצר את כל היקום האדיר שאנו רואים, ושולט בו, ודאי איננו חומרי. הוא מעבר לטבע, אינסופי, ומובן שאיננו מסוגלים להבינו, שכן אנו עצמנו יצורים חומריים שנמצאים בתוך העולם. גם המדע מוגבל רק לחקר העולם החומרי.

כדי להבין את התשובה הזו, צריך להיכנס לנושאים מדעיים כמו מהי זרימת הזמן והמרחב. אך ניתן להסביר את הנושא גם בצורה פשוטה יותר.

הנה שאלת מפתח: מנין אנו יודעים שלמשהו חייב להיות בורא? ניקח לדוגמה כוס מים שמונחת על השולחן. אולי היא קיימת מנצח נצחים? מה גורם לנו לחשוב שיש לכוס הזו יוצר?

(צילום: shutterstock)

התשובה לכך היא: הכוס הזו מוגבלת. יש לה צורה, יש לה גודל ומשקל. דבר זה מוכיח שעומדת מאחוריה סיבה, מישהו שקבע שהכוס הזו תהיה בדיוק בצורה הזו ובגודל הזה. באותה מידה יכולתי לשאול, מדוע יש ביד שלי חמש אצבעות, ולא שש או ארבע? השאלה עצמה מוכיחה שיש סיבה שיצרה אותי, שקיים גורם שקבע את מספר האצבעות ביד שלי.

יצאנו למדים שכל דבר שהוא מוגבל – חייב להיות לו מגביל שיצר אותו, שקבע שהוא יהיה בדיוק כך ולא אחרת.

אם אפשר לשאול על משהו "מדוע זה כך ולא אחרת?" – מוכרח שיש לו בורא. על כן יש לעולם שלנו בורא, שכן העולם בו אנו חיים הוא חומרי ומוגבל, דבר שמוכיח שיש בורא אשר הגדיר את חוקי הטבע של היקום וקבע כיצד יראה ויפעל עולמנו.

כעת, נשאלת השאלה, מדוע אי אפשר לשאול אותה שאלה על אלוקים?

התשובה הפשוטה ביותר לשאלה זו תהיה: בגלל שלאלוקים אין צורה! אם אלוקים היה בעל-גוף, עם ידיים ורגליים, אז הוא היה מוגבל כמונו, ואז היה צריך לשאול "מי יצר אותו", "מי הגביל אותו", "מי קבע שיהיו לו דווקא שתי ידיים ושתי רגליים". בדיוק כפי שאנו שואלים את עצמנו "מי הגביל אותנו", כך היינו שואלים "מי הגביל אותו". אולם מכיוון שלאלוקים אין גוף, אין לו צורה גודל או כמות. הוא אינסופי. על כן, הוא אינו צריך מגביל שיברא אותו.

כך אמרו חז"ל על הבורא יתברך: "הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו" (בראשית רבה, ס"ח). במילים אחרות, כל  העולם קיים בתוך המציאות של אלוקים. אלוקים הוא למעשה המציאות האמיתית, כי הוא הדבר היחיד שאיננו מוגבל. הוא האינסוף האמיתי, וכולנו בעצם נמצאים וחיים בתוך מציאותו.

לסיכום: מכיוון שאלוקים איננו חומרי, אין לו גבולות. הוא אינסופי, הוא נצחי, כי הוא לא מוגבל למקום ולזמן, כך שהוא אינו משתנה, אין לו התחלה כשם שאין לו סוף, והוא אינו צריך יוצר שיברא אותו בנקודת זמן מסוימת או יגבילו.

להבנה טובה יותר של התשובה הזו, ולמענה בשאלות נוספות באמונה (כמו הבחירה והידיעה, למה אלוקים ברא אותנו, איך אנו יודעים שהתורה אמת) יש לקרוא את החוברת שיחה גורלית. לקריאת החוברת, חפשי בגוגל את המילים "שיחה גורלית". בהצלחה!

* * *

10. ילדינו, בגיל 9 ,8, 5, לומדים במסגרות חרדיות, ב"ה. מאיזה גיל כדאי להתחיל להקפיד איתם שכשאבא או אמא נכנסים לבית או לחדר, הם צריכים לעמוד?

אין צורך להקפיד בדבר, נהגו העם למחול על כבוד זה. כאשר הילדים גדלים והם לומדים בבית ספר שעליהם לעמוד לפני ההורים, הם יתחילו לעמוד בעצמם.