מעורר השראה: מאור פניו של הרב קוק שינה את חייהם של שנהב ונריה

שנהב ונריה אטיאס גדלו בבית חילוני ברחוב שמעוני 4 ברחובות. ההבדל בינם לבין שאר חבריהם לכיתה היה שבבנין מגוריהם מתגורר רב העיר רחובות, הגאון הרב שמחה קוק.

בשיחה ל'מוסף שבת קודש' מבית יתד נאמן', מספרים האחים, הלומדים כיום בישיבות מטעם ארגון 'אחינו', על הדרך המופלאה בה התקרבו ליהדות. "גדלתי כילד חילוני", מתחיל שנהב, הצעיר יותר, את השיחה. "לא ידעתי הרבה על רבנים. אמנם המראה של הרב דיבר בעד עצמו, הבנתי שהוא אדם מיוחד... לא יותר מכך. היום אני מבין שנפלה בחלקי זכות גדולה.

"על מנת להבין עד כמה גדולה הזכות, עלי לחסור לאחור, אל אותו יום שבו פגש אחי הגדול, שהיה אז בן 14, את שכננו הרב קוק במדרגות. הרב התעניין לשלומו, האיר לו פנים, ואתגר אותו בשאלה: 'אולי תרצה ללמוד איתי?'

למעשה, לא היה כל היגיון בשאלה הזאת. מה הסיכוי שנער הרחוק מיהדות יגלה עניין בלימוד משותף עם רב חרדי, שעשרות רבות של שנים מפרידות ביניהם. למרבה ההפתעה, אחי הביע את הסכמתו. 'מתי תהיה מעוניין להתחיל?' שאל אותו הרב, אחי אמר לו: 'עכשיו'.

הרב קוק כל כך התפעל מתשובתו, היה בטוח שיתחמק, והנה, אדרבה, הוא מגלה את רצונו לעשות זאת תיכף ומיד. הרב הזמין את הבחור להיכנס לביתו והם התיישבו ללמוד גמרא בצוותא. הפעם הזאת גררה אחריה פעם נוספת, שאחריה קבעו ללמוד יחד פעם בשבוע.

"מהר מאוד ניכרה השפעתו של הלימוד על אחי", ממשיך שנהב לספר. "הוא החל לצעוד ברחוב עם כובע מצחיה, ואפילו עם ציצית מתחת לחולצה".

"אני רוצה לעשות מה שהלב שלי מרגיש"

שנהב משיב: "אמא דווקא קיבלה את זה בצורה חיובית. היא הגיעה מבית מסורתי. לאבא היה יותר קשה".

השיחה גולשת לחייו של שנהב עצמו, שהיה אז בכיתה ה'. "ההתקרבות של אחי החלה להשפיע גם עלי. התחלתי לשמור שבת בעקבותיו. התחלתי גם ללכת למדרשה, ובינתיים לא שיניתי את סגנון החיים שלי. החברים זיהו אצלי שינוי, ידעו שאני נוהג ללכת למדרשה, אבל כששמעו שאני שוקל ברצינות לשנות מסלול, ובסיום כיתה ז' ללכת לישיבה, לא ידעו איך לעכל את הדברים. הם היו בטוחים שמשהו השתבש אצלי.

"במקביל, החלו מופעלים עלי לחצים מצד בית הספר. ניסו 'לעזור' לי לקבל החלטה ולהתקדם במסלול המקובל. 'אני רוצה לעשות מה שהלב שלי מרגיש', פטרתי אותם", ממשיך שנהב לספר. "בשלב זה נכנס אחי לתמונה. הוא כבר הספיק להתקדם. בינתיים, נכנס ללמוד ב'נווה ארץ' והפך לבחור ישיבה לכל דבר וענין.

בדיוק אז התלבט הרב מונק, שהוא הר"מ שלי היום בקשר לפתיחת הישיבה. אחי הכיר אותו מ'נווה ארץ' ופנה להתייעץ עמו בהקשר אלי. 'הנה', אמר הרב מונק. "הוא יהיה הראשון. בזכותו תיפתח הישיבה'...

הישיבה נפתחה בקיץ שעבר (תשע"ו) עם שלושה בחורים, ומאז אני כאן", מספר שנהב. "בתחילה היא פעלה לצד 'נווה ארץ', מאוחר יותר בעקבות הביקוש הגובר עברה לבאר יעקב.

"מעבר לזכות הגדולה שנפלה בחלקי להפוך לתלמיד ישיבה, הרי שאני גם חש את עצמי כמייסד הישיבה", מספר שנהב את סיפורו המרגש.

"אתה רוצה לדבר עם אחי נריה, בזכותו בעצם אני כאן", שואל שנהב את המראיין במהלך השיחה. "כדאי לך להכיר אותו. הוא לומד ב'נווה ארץ'. אלך לבדוק אם אינו לומד, כי הוא לומד גם בהפסקת צהריים, ואקרא לו לכאן". שנהב יצא לחפש את אחיו, ותיכף שב כשאחיו הגדול לצדו. מראהו כשל בן ישיבה, ולולי ששיתף את המראיין בסיפורו, קרוב לוודאי שלא היה מזהה בו כל קשר לעברו כנער בבית ספר חילוני.

"הלימוד הסתיים. היתה זו עבורי חוויה מרוממת וראשונה מסוגה"

"כפי שאחי סיפר לך, היה זה זמן קצר לאחר שעברנו להתגורר בשכנות לרבה של רחובות", פותח נריה בסיפורו המרתק. "הייתי רואה את דמותו ההדורה כשהוא חולף מולי בחדר המדרגות, ומוריד את הראש מפני כבודו".

"חלפה תקופה. מבטינו נפגשו שוב, הוא מתעניין בשלומי, ולפתע ללא כל הכנה זורק לעברי: 'אולי נלמד מתישהו?' תיכף אמרתי: 'כן, בשמחה'. הוא חייך חיוך רחב, תיכף נכנסנו לביתו והתחלנו. פתח ספר והציע לי להכין יחד עמו את השיעור. הוקסמתי מאישיותו, מלבביותו בכלל, ומהצורה שבה הגיש את הדברים בפרט.

"הלימוד הסתיים. היתה זו עבורי חוויה מרוממת וראשונה מסוגה. הוא הציע לי להגיע פעם נוספת. חזרתי הביתה וסיפרתי לאמי על החוויה, היא התרגשה.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"חיכיתי בקוצר רוח לפעם הבאה, וכשהיא הגיעה הרב הציע לי ללמוד יחד 'מסילת ישרים'. נהניתי מאוד מן הלימוד. תוך כדי הלימוד התפתחה שיחה שבמהלכה שיתפתי אותי בחיי האישיים. סיפרתי לו על הקשיים שאני נתקל בהם מצד החברה, ועל הקושי שלי ליישם את הדברים שאליהם אני נחשף בלימוד המשותף.

"הלימוד הפך לקבוע ואף לפעמיים ושלוש מדי שבוע, והתמשך על פני כשנה וחצי. הרב השכיל לטעת בי את התחושה שאני בעולם אחר, וייצר אצלי את הכמיהה להתעלות רוחנית, תוך שהוא מסייע לי לרכוש השקפה טהורה", משתף נריה בקשר המיוחד שנוצר בינו לבין רבה של רחובות.

"הייתי כבן 14 בסך הכל, כשהפכתי למעין מלווה קבוע של הרב לשיחותיו במקומות שונים בעיר. נהגתי להצטרף אליו גם לשיחות שנשא בישיבת 'מאור התלמוד'. זה היה מחזה משובב לב, שבו אני מראה צועד לצדו בתוך היכל בית המדרש המלא מפה לפה. ישבתי והקשבתי לדברים. הרגשתי את עצמי כשווה בין שווים.

התמודדתי באותם ימים בזכות התחושה שרבי שמחה נטע בי

"בל נשכח כי באותה תקופה אני עדיין נראה כנער חילוני לכל דבר, למעט הכובע עמו נהגתי להופיע לכבודות. חלפה חצי שנה, והוא הוחלף בכיפה. החברים בבית הספר הרימו בתחילה גבה, הבינו שמשהו חולף עליי, אבל לא הטרידו אותי יותר מדי. סייעה לי באותם ימים התחושה שאותה הצליח רבי שמחה לטעת בי – תחושה של גבהות לב בדרכי השם.

"עם הזמן הלכו המפגשים ונעשו תכופים יותר. נפגשנו כנ\מעט מדי יום וצעדנו יחד למנחה וערבית. רבי שמחה זיהה את רצוני להתקדם, והציע לי כי יקע עבורי לימוד בחברותא עם בחור מ'מאור התלמוד', שעמו נהג ללמוד באופן קבוע.

"קבענו ללמוד יחד פרק ראשון במסכת ברכות, ולאחר תקופה זכיתי לסיים לראשונה בחיי פרק שלם בגמרא. סיימנו פרק ראשון, הלכנו לשאול אותו: קמה עכשיו?' הוא הציע שנתחיל פרק שישי. במקביל, אני משתתף באופן קבוע במדרשיה של הרב וגמר, שהשכיל להעניק לי, ולא רק לי, את התחושה שהוא נמצא כאן בשבילי.

"כך התנהל סדר יומי: בבוקר אני לומד בתיכון החילוני, בשעות אחר הצהריים והערב אני לומד תורה. באותה תקופה כבר חשתי עצמי בנוח בין החברים, חלקם אף הביעו בפניי תחושת הערכה. היה זה מחזה לא שגרתי לראות אותי צועד עם כיפה בתוך קבוצה של בני נוער, שמתייחסים אליי משל הייתי מעין רב שלהם. גם אם חוויתי רגעי משבר, והיו כאלו לא מעטים, חשתי תמיד את תמיכתו של רבי שמחה המלווה אותי ומחזק אותי בדרכי.

"מקרה מעניין התרחש כאשר באחד הימים אני צועד יחד עם חברים, ובאותה שעה רבי שמחה יוצא מאמירת השיעור בדף היומי הסמוך לתיכון. החברים ניגשים ומברכים אותו לשלום, והוא מצדו מחמיא לי בפני כולם.

"לא אשכח גם כיצד הוא הציג אותי בפני אחיו הגאון הרב אברהם יצחק קוק, באומרו: 'זה החברותא שלי'", חוזר בן הישיבה לאותם ימים שבהם עשה את צעדיו הראשונים בדרכו לעולם התורה.

"אם אני נמצא כאן כיום במצבי הנוכחי, הרי שהכל נזקף לאותה אמירת שלום לבבית של רבי שמחה, שכיום אני משכיל להעריך אותה עוד יותר מאשר הערכתי אותה אז. חשתי ואני חש גם היום כי הצלחתי חשובה לו, וכי הוא מוכן להקדיש לכך זמן בלתי מוגבל.

"בזכותו הגעתי הנה, לישיבת 'נווה ארץ'. כאן קיבל אותי במאור פנים ראש הישיבה הרבה אריה לוי, שמדריך אותי מן היום הראשון ומסייע לי להיבנות שלב אחרי שלב.

"לפני תקופה הגיע לכאן גם אחי שזוכה לגבול במקום המיוחד, והוא מתקדם בקצב מצוין תוך הדרכה קבועה מן הצוות של ישיבת 'אחינו', המקדיש את חייו להצלחת התלמידים", מסיים נריה את דבריו ממהר לשוב ללימודו.