כתבות מגזין
עולם חסד יבנה: צוואת האם ל-13 שהפכה לארגון חסד אדיר ומרגש
לכבוד 15 שנות פעילותו של ארגון 'דרכי מרים', הדואג באופן מעורר השתאות לכלל צרכיהם של חולי הסרטן באזור ירושלים, שוחחנו עם ארהל'ה מנהל הארגון על הסיפורים המרגשים, ההקמה והקשיים, ופעולות החירום מצילות החיים
- אבנר שאקי
- פורסם כ"ב אייר התשע"ז |עודכן
(צילומים: ברוך יערי)
"ברוך ה' הגדול, ב-15 שנות פעילותינו שמענו על סיפורים מרגשים רבים כחול אשר על שפת הים אשר התרחשו בארגון, אך אפתח עם אחד מהתקופה האחרונה דווקא, כדי לסבר את האוזן, וכדי שתבין כמה סיעתא דשמיא יש אצלנו", אומר אהרל'ה ויינגרטן, מנהל ארגון החסד 'דרכי מרים', בפתיחת שיחתנו. "היה לנו חולה שהזדקק לתרופה מאוד מאוד יקרה, ולאחר אחד הטיפולים שעבר, מתנדב שלנו הסיע אותו לביתו, כהרגלו בקודש. הם יצאו מהדסה עין כרם, דברו ביניהם, והוא סיפר לו על הצורך הגדול בתרופה, ועל כך שלא יוכל להשיגה, ושעלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת לגבי חייו ובריאותו.
"המתנדב אמר לו שהוא ינסה לעזור, ואם יהיה רעיון – יעדכן בשמחה. הם אספו בדרך עוד חולה, הפעם משערי צדק, ונסעו לכיוון ביתם בפסגת זאב. החולה משערי צדק שמע את שיחתם, ואמר להם שלפני כמה חודשים הוא קנה בדיוק את התרופה הזו, אבל ברוך ה' אין לו כבר צורך בה. כמובן שהוא הביא לו את התרופה, ואפשר לומר שבמידה מסוימת – חייו נצלו בעקבות כך. מעבר לזה, החולה נכנס לטיפול עם אמונה גדולה בהצלחת התהליך, כי הוא ראה במו עיניו שהטיפול המקדים, שגם הוא היה אמור לעבור, מאוד הצליח, וחברו אפילו לא נזקק לתרופה בסופו של דבר. ואמונה, שמחה, וביטחון, הם כידוע חשובים במאוד מאוד בהצלחת כל טיפול רפואי, קל וחומר – בכל מה שקשור למחלת הסרטן".
אז כאמור סיפורים מרגשים על 'דרכי מרים' יש המון, אך כעת נספר גם על אופיו ופועלו. ארגון 'דרכי מרים' הוקם בשנת תשס"ב, לפני 15 שנה בדיוק, לזכרה של הרבנית מרים ווינגרטן, אמא ל 13 מירושלים, שנפטרה ממחלת הסרטן. "בתקופת הטיפולים, כאשר הייתה בבתי החולים", מספר בנה ארהל'ה, "ראתה אמא את הקושי הגדול של מטופלים רבים להגיע לטיפולים, ובעצה אחת עם אבא הם החליטו לעשות מעשה. הם תכננו להקים ארגון שיתן מענה לכל דורש, ויסיע כל חולה סרטן לטיפוליו, ללא כל עלות, בכל יום ושעה שיחפוץ בכך. 100 אחוז היענות. אמא הייתה חולה במשך שנתיים, ואחרי מותה עמלנו רבות על הקמת הארגון. זו למעשה צוואתה אלינו, בעלה וילדיה".
מה היו השלבים הראשונים בהקמת הארגון?
"כיום יש כבר בין 100 ל 150 נסיעות ביום, אבל זה ממש לא תמיד היה ככה. כשאבא שלי, שלצערנו - היום גם הוא כבר לא איתנו, הקים בשעתו את הארגון, הוא היה מתקשר לחברים שלו, לראות מי יכול להסיע חולים. היום יש לנו קבוצות ואטצאפ, טלפונים של אלפי מתנדבים, ועוד ועוד. זה מערך הסעות מטורף שעובד חבל על הזמן. עיקר שעות הפעילות שלנו בן משבע בבוקר עד שבע בערב. אגב, לפעמים מעירים אותי בלילה. שתיים וחצי בלילה, שלוש. אצלנו יודעים שיש מענה 24/7. וזה מאוד חשוב. אף אחד לא אומר – היום לא אתקשר כי בטח לא יהיה מענה. אנשים כל כך סומכים עלינו כי הם יודעים שתמיד נהיה שם בשבילם".
איך החולים ובני משפחותיהם שומעים עליכם?
"דבר ראשון – הרבה פעמים אנחנו מגיעים לחולים בעצמנו. מתנדבים שלנו מסתובבים במחלקות האונקולוגיות ומציעים עזרה. חוץ מזה, בכל המחלקות האונקולוגיות יש לנו פינות קפה, נקיות ועשירות, וגם שם יש מידע עלינו. מקור נוסף הוא שהעובדות הסוציאליות אומרות למטופלים עלינו. ותכל'ס, הכי הרבה אנשים יודעים כי זה פשוט עובר מאחד לשני. אלה החיים. בנוסף, יש לנו אתר שאפשר למצוא אותו בקלות בגוגל, ושם יש את כל הפרטים. גם מי שמתחבר ומעוניין לתרום לפעילות הארגון, יכול ליצור איתנו קשר דרך הפרטים שבאתר".
את השיחה עם אהרל'ה, אני מקיים במרכז שלהם, ברחוב זיכרון יעקב בירושלים. הייתי בימי חיי במקומות סואנים ומלאי חיים, אך ללא ספק מדובר באחד הסוערים ביותר. שיחות טלפון בלתי פוסקות, אנשים יוצאים ונכנסים, והמולה מבורכת מורגשת מכל עבר. בתוך כל זאת, שאלתי את אהרל'ה באילו עוד אופנים הם מסייעים לחולים הקשורים אליהם. "ברוך ה' אנחנו עוזרים בהמון דרכים. תודה לאל שנותן לנו את האפשרות והכוח. אנחנו מזכירים את שמות החולים בתפילת רבים בכותל. זה מתקיים ברוב עם בכל מוצאי שבת מברכים. זה מאוד מחזק את החולים, חילוניים ודתיים כאחד.
"בנוסף, יש לנו קשר רציף עם כל חולה וחולה. יש לנו טפסים מיוחדים שדרכם אפשר לבקש כל מיני דברים. חופשות, סיוע חודשי כספי, עזרה בבית של ניקיון והכנת אוכל, ואנחנו מנסים להיענות לכמה שיותר דרישות, ולעזור כמה שיותר. לכן גם כל תרומה חשובה לנו. מלבד זאת אנחנו עוזרים לחולים להשיג תורים לMRI , פאות למי שצריך, מרשמים לתרופות, וכמו כן תרופות שלא בסל. אנחנו גם נותנים ל-350 משפחות תלושים של 500 דולר פעמיים בשנה - לפני פסח ולפני סוכות.
יש לכם שיתופי פעולה עם ארגונים שקשורים לעשייתכם?
"בוודאי. זיכרון מנחם מקיים שיתוף פעולה איתנו. אנחנו עושים דברים גדולים יחד. גם עם עזר מציון וגדולים מהחיים יש לנו שיתוף פעולה מלא. בכלל, כל בתי החולים נותנים לנו גיבוי. פינות הקפה שלנו ממוקמות בכל מחלקות בתי חולים, אבל עם זאת הטיפול שלנו מתמקד בחולי סרטן, ובעיקר באלה שגרים בירושלים וסביבתה. עד עכשיו עשרים אלף איש ואישה נעזרו בשירותינו. ואני רוצה להודות על כך לאלפי המתנדבים שלנו, במהלך השנים.
"אגב, יש ברכה אצלנו, ברוך ה', שמי שמתנדב אצלנו לא חולה. וזה עובד כמעט ב 100%, למעט מקרים חריגים. והכי מרגש זה שיש אצלנו לא מעט מקרים של חולים שהתרפאו, והתחילו להתנדב אצלנו בעצמם. הם יודעים מה זה עושה, ומאוד רוצים להעניק את התחושה הזו לאחרים. אגב, שאלת מקודם על שיתופי פעולה. כולם אצלנו במשפחה קשורים לארגון. מנסים לארגן תרומות, לקדם את הארגון, ובכלל לעזור בכל מה שאפשר. אני ואחי דוד מנהלים את הארגון, ורוחל'ה אחותנו היא המזכירה ראשית. אמנם כל ישראל זה משפחה אחת, ואנחנו רואים את זה כל יום וכל שעה אצלנו בארגון, אבל בכל זאת יש משמעות מיוחדת למשפחה גרעינית, ואנחנו מודים לה' שזכינו להגשים את צוואתה של אמא ז"ל, ולעזור על ידי כך לכל כך הרבה אנשים".