חבל על הזמן: עצות זהב לניהול זמן ועמידה במשימות

שלום. אני מתי וכסלר, ואני המורה החדש שלכם בשיעור "זמן". אני כאן כדי לעזור לכל אחד ואחת מכם להפוך את השבוע שלהם בדיוק לשבוע שהם היו רוצים שיהיה.

מטרתי היא שבסוף השבוע, כשתביטו לאחור, תוכלו לומר בסיפוק: "מיציתי את השבוע, הספקתי כל כך הרבה. אני גאה בעצמי!".

הדרך שלפנינו לא תהיה קלה. "זמן" הוא אחד המושגים החמקמקים ביותר, ואנו נוטים להשלות את עצמנו לגביו מידי יום. עם זאת, מי שיתמיד וירכוש גישה מציאותית לגבי הזמן, יקבל בתמורה חופש אמיתי ויכולת להשיג כמעט כל דבר שירצה.

אני מצר על כך שלא היה לי מורה כזה בזמן הנכון. רק בגיל שלושים פלוס התחלתי להיכנס לעובי הקורה, וכשיש לך אישה, שישה ילדים ועסק במשרה מלאה – אתה מגלה יום אחד שלא הכל נכנס בלו"ז.

כן, מה לעשות. יש לנו יותר רצונות מאשר זמן לעשות אותם. כטיפוסים רוחניים למחצה אנחנו כל הזמן רוצים לעשות יותר, ויכולים לדמיין אין סוף דברים שנעשה. עם זאת, הקב"ה ברא עולם חומרי וסופי. המושג הכי קשיח בחיים שלנו הוא "זמן". אי אפשר לקבל יותר ממה שניתן לך, ואי אפשר לחסוך זמן לעתיד.

לאחר התנסות של כעשר שנים בשיטות שונות ובעבודה פנימית, ביחס לניהול הזמן שלי, אני רוצה לשתף אתכם כאן בתובנות ובכלים, ולהשתדל להיות מורה טוב לזמן, ובכך לעזור גם לעצמי להישאר מכוון.

כמה זמן יש לי?

כל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן, והצעד הראשון הוא לקבל את המציאות כפי שהיא. לקבל את הזמן כפי שהוא – בלי אשליות.

דוגמה נפוצה להתייחסות דמיונית לזמן נמצאת ברשימת המשימות שאנחנו עושים לעצמנו לקראת יום בעבודה או בבית. בואו נציץ רגע פנימה למה שקורה לנו כאשר אנחנו רושמים.

אנחנו מתחילים לכתוב את מה שאנחנו רוצים לעשות. מתחילים עם מה שברור מאליו, ואז מוסיפים עוד ועוד פריטים שכולם נורא חשובים לנו. אני רוצה להספיק היום להיפגש עם אשתי, לשחק כדורגל עם הבן שלי, לעשות כלים, לגמור משהו קטן מהעבודה בערב בבית, להחזיר שתי שיחות ואימייל למישהו, ללמוד עם החברותא, ואולי להספיק גם לדבר עם ההורים. מלבד כל זאת, קניות קטנות שאעשה בדרך, ואם יישאר זמן אני צריך לסדר את הראש של הטוש באמבטיה...

רוב האנשים שפגשתי כותבים רשימות ביצוע כמו רשימת חלומות. היא ארוכה מאוד, ואין כל סיכוי להשלים אותה ביום אחד. לעיתים קרובות ברשימה הזו נמצאות משימות שאנחנו דוחים מיום ליום כבר שבועיים או חודשיים, והן תמיד נדחות למחר.

(צילום: shutterstock)

אז יש שיחת טלפון שאני ממש רוצה לעשות למישהו, והיא עוברת מיום ליום. אני לא מסיר אותה כי היא חשובה לי. אם תשאלו אותי, אני "באמת אעשה אותה מחר", וכך עובר לו יום ועוד יום.

ואני שואל - מה הסיבה לכך? למה זה קורה?

אז ראשית, אנחנו חיים את הרצונות שלנו, ולא רוצים לוותר עליהם. אנחנו מתייחסים לרשימות הביצוע כמו רשימות של הדברים החשובים שלי, ומרגישים שאם הורדנו אותם מהמשימה אנחנו פוגעים במחויבות שלנו לעשות אותם.

שנית, אנחנו נלהבים מאד להספיק, בדמיון. בזמן כתיבת המשימות אנחנו כותבים אותן כמו תקתקנים אופטימיים, ושוכחים לקחת בחשבון שאחרי הצהריים אנחנו לפעמים עייפים, ושהאנרגיה של כתיבת המשימות שונה לגמרי מהביצוע שלהן. כך קורה שדווקא בגלל המחויבות לרשימת המשימות והרצון להספיק, אנחנו מתרגלים לא לעמוד במשימות שלנו, ולסבול ממפח הנפש שכרוך בכך.

אני רוצה לאתגר אתכם במשימה פשוטה למשך שבוע, שיכולה לעשות שינוי גדול בחייכם. נתחיל ביצירת שתי רשימות נפרדות: באחת רושמים את כל מה שאתם רוצים לעשות מתישהו, רשימת חלומות, ומכינים רשימה נפרדת של הדברים שבאמת תעשו מחר.

האתגר הוא להכניס ללו"ז שלכם משימות בהיקף זמן אמיתי וריאלי לגמרי. לקבל את הצמצום שבו נברא העולם כעובדה שאין להתחמק ממנה.

זה כרוך בסבל ברגעים הראשונים, כי קשה נורא לוותר ולבחור, אבל אם אנחנו לא נאמר "לא" לחלק מהדברים בזמן כתיבת הרשימה, אנחנו נגיד להם "לא" בדיעבד במציאות, אז למה להשלות את עצמנו?

פשוט נושמים עמוק, ומתחילים להוריד מהרשימה את כל מה שלא בטוח שנספיק לעשות. ומה יקרה לנו אחרי שבוע שנכתוב משימות בדיוק בהיקף הזמן שיש לנו, ונעמוד בהם? אפשר להתחיל רק לדמיין...

אני יכול להעריך שתרגישו יותר חופש וביטחון עצמי, אבל מעבר לתחושות הטובות יתחיל לצמוח משהו חדש. תחושה שבה לא רק נקבל את המציאות כמו שהיא, אלא אפילו נצליח ליהנות מזה. כי אם זה בדיוק הזמן שיש לי, אז הרבה יותר נוח לי לסרב לדברים שאני לא רוצה, והרבה יותר קל לי לקבל החלטות, והרבה יותר קל לי לעמוד על שלי.

אז במשך שבוע אחד, רשמו רק מה שנכנס בלו"ז באמת, בלי שום תוספות, ושימו לב למה שקורה לכם.

בהצלחה,

מתי וכסלר, מייסד מכללת כוונה