56 שנה למלחמת ששת הימים: קבלו מעט ממאורעות המלחמה הניסית

בימים אלו מצויינים 56 שנה למלחמת ששת הימים. משה קינן, קצין בכיר בצה"ל, בספרו 'עם ישראל חי', מספר על שיחתו עם קצין מצבא סינגפור, אשר הביע את התפעלותו מהנסים העצומים שהתרחשו לעם ישראל במלחמת ששת הימים.

"כשהייתי חניך בקורס מפי"ם (מפקדי פלוגות יחידות מובחרות) זכורני, שבמקביל לקורס שלנו התנהל קורס נוסף, מקביל אלינו, די דומה בתכניו לקורס שלנו אך של קצינים מצבאות זרים, אשר מנהלים ממשק עבודה עם צה"ל. התיידדתי עם אחד החניכים מצבא סינגפור, קצין בדרגה של מפקד גדוד בשם "לי", בינינו נרקם קשר חם, שוחחנו רבות, התפעלתי מהידע שלו בתולדות המלחמות של כמעט רוב צבאות העולם, הוא זכר באופן מפתיע שמות של גנרלים, תאריכים מדויקים ותאור ניתוחי קרבות על בורים", כותב קינן.

באחת השיחות הוא אמר לי: "אתה יודע, המטרה שאנו לומדים מורשות קרב וניתוחי אירוע, על מנת שנוכל להפיק וללמוד לקחים, וליישמם בקרבות שלנו במידה ונצטרך. כל ניתוחי הקרבות בצבאות העולם והניצחונות ברי הבנה, ומהווים עבורי מודל לחיקוי, אך עד היום אין לי שום הבנה ומושג איך אתם עם כל כך קטן הצלחתם במלחמות?! מה אני יכול ללמוד מכם בדיוק - שסא"ל אביגדור קהלני הצליח לעצור עם 3 טנקים כ-140 טנקים סורים? שבשישה ימים הבסתם את: סוריה, לבנון, ערב הסעודית, לוב, מרוקו, ירדן, מצרים, עיראק? שאתם חיים במדינה קטנה כמעט 6 מיליון יהודים מוקפים מיליארד מאתיים מיליון מוסלמים? שאתם חיים עם יותר משישים התראות לפיגועים ביום?!"

"מה בדיוק אני יכול ללמוד ממלחמת המפרץ", ממשיך הקצין הסינגפורי לשאול את קינן, "סאדם חוסיין מתקיף אתכם ב-39 טילי סקאד, הוא פוגע וכעשרת אלפים וחמש מאות דירות נפגעות במלחמה, ובמסמכי צה"ל מופיע שנהרג אדם אחד, מר איתן גרינוולד ז"ל. תגיד לי ברצינות כקצין אל קצין, אלו לקחים ומסקנות ניתן להפיק ממלחמות כאלו?"

 קינן ממשיך וכותב: נראה ששאלה זו כבר נידונה לפני אלפי שנים. אדרינוס קיסר הגיע לישראל להמשיך את החורבן אחרי חזרתו של טיטוס לרומא, ולמרות שזרע הרס רב בישראל, התפעל הקיסר מעמידתו של עם ישראל. מסופר במדרש (תנחומא, תולדות, ה) כך: "אדרינוס אמר לרבי יהושע: "גדולה הכבשה (עם ישראל) העומדת בין שבעים זאבים (שבעים אומות העולם)!" אמר לו: "גדול הוא הרועה (ה' יתברך) שמצילה ושומרה ושוברן לפניה". זו התשובה לשאלת הקצין הסינגפורי, אצלנו הקרב מנוהל  על ידי השם יתברך שלא בדרך הטבע...

צפו בסיפור שמאחורי המלחמה, באדיבות 'כאן' - תאגיד השידור ישראלי:

האלוף עזר ויצמן: "אצבע אלוקים"

ראש אגף מבצעים, האלוף עזר ויצמן, נשאל ע"י מר לבנון, אב לטייס שנפל לפני כמה שנים: "כיצד אתה מסביר את העובדה שבמשך יותר משלוש שעות רצופות המשיכו טייסינו בהתקפותיהם בשדות התעופה, וטסו ממקום למקום, והמצרים לא הודיעו זה לזה 'מה קרה שם' כדי להתגונן? עזר ויצמן שתק, הרים את הראש הצביע כלפי מעלה ואמר: "אצבע אלוקים"...

אל"מ אורי בנארי: "פחד היהודים נפל על הערבים"

אלוף משנה אורי בנארי, מפקד חטיבת השריון שכבשה את האיזור הקשה מסביב לירושלים, אמר: "אילו אמר מישהו בבית ספר צבאי, שניתן תוך שעות ספורות להעביר חטיבה שלימה מהשפלה להרים, להיכנס מיד למערכה ולהשיג מיד ניצחונות, היו רואים את האיש כמפיץ חלומות שווא ומדבר שטויות, חטיבתי עשתה זאת".

"בכניסה ל'שכם' עמדו אלפי אנשים, נופפו לנו במטפחות לבנות ומחאו כפיים. אנחנו לתומנו השיבונו להם ברכת שלום וחיוך. נכנסנו העירה, ותמהנו: 'אנו נוסעים והסדר אינו מופרע, ואין בהלה, אנשי המשמר המקומי עמדו כשהרובים בידיהם ומשגיחים על הסדר, וקהל מריע'. פתאום קרה משהו ששינה את כל התמונה בבת אחת, אחד הקצינים רצה להוציא מערבי שעמד על ידינו את רובהו, זה סירב למסור את הרובה והקצין ירה צרור באוויר, באותה שעה נעלם הקהל והרחובות התרוקנו, ומיד החלו צליפות. לא הבנתי מה מתרחש? אך אחרי כן תפסתי מה שהיה – בני "שכם" סברו כי אנו נמנים עם הכוח העיראקי שהיה צריך להגיע אליהם מכיוון ירדן... ואכן, במערב העיר היו טנקים רבים של האויב (ערביי שכם), הם לא הפעילו אותו כנגדנו אך ורק משום שהם סברו שאנחנו מכוחותיהם, הם עמדו על טעותם מאוחר מאד".

"הערבים הופתעו, פחד היהודים נפל עליהם. בחברון ובשכם, בג'נין ובירחו, החזיקו הערבים נשק לרוב. לא נשאר אפילו כפר ערבי קטן בלתי מזוין. במהירות החביאו הערבים את נשקם, לא חשבו כבר להפעילו. הרימו ידיים, הניפו דגלים לבנים על כל מבנה, פחד ה' נפל על מאות אלפי ערבים יהירים, אכולי משטמה ושנאה לישראל, שרק אתמול-שלשום נשבעו להלחם בה עד טיפת דמם האחרונה".

סמל ירושלמי, דוד: "מהשמים קשרו את ידיהם"

דוד, סמל ירושלמי, מספר: "אחרי ג'נין התקדמנו לכיבוש ה'גדה המערבית', והנה מתוך פרדס ירו לעברנו. חשבתי כי איזה חייל בודד או תושב מקומי חשק לו להפעיל את נשקו, אמרתי לכוח להמשיך ואני לבדי נכנסתי לפרדס. מה מצאתי שם? כארבעים חיילים וערבים בלתי סדירים אנשי משמר אזרחי שהצטרפו אליהם, כולם היו מזוינים. לרגע נדהמתי, חשבתי כי הגיע קיצי, ולמה זה העזתי לצאת בודד בעקבות יריות, ולהסתבך ללא מוצא? ברגע האחרון גמרתי אומר לא להיכנע בקלות, ללחום עד הכדור האחרון ואחרי כן ליפול. למעשה לא לחמתי ולא נפלתי. מהשמים קשרו את ידיהם, הם הרימו מולי -מול חייל אחד ויחיד- ידיים לכניעה, ועלי היה רק לסיים את המלאכה".

הרמטכ"ל יצחק רבין סיכם את המלחמה ב-7 מילים מפעימות

ניצחון שאין לו אח ורע: הישגי ישראל במלחמה המופלאה

חייל מילואים בצנחנים, ישראל: "הסמל המצרי אמר שידיו נעשו משותקות"

ישראל, נהג מונית, חויל לשרת במילואים, וצורף ליחידת צנחנים שהוטל עליה לכבוש –אחרי צניחה- את מיצרי טיראן, סיפר עם שובו: "החיילים הישראלים לא צנחו מהנורדים שהובילו אותם לטיראן, הם ירדו מהמטוסים כתיירים מפונקים, בשדה התעופה, כי הגדוד המצרי ששמר על המקום ברח משם עוד בטרם הופיעו באופק הצנחנים הישראלים. כשנחתנו, נשלחתי עם עוד חייל, חשמלאי, לפטרל בסביבה, רק התרחקנו כשני קילומטרים מבנייני המחנה ואז צץ נגדנו זחל"ם מצרי, עמוס חיילים, לועי מכונות ירייה מזדקרים לכל עבר, ולנו נשק קל ומספר כדורים שלא הספיקו לעצור את הזחל"ם אפילו לשנייה. לברוח חזרה למחנה לא יכולנו, ובכן נעמדנו, חיכינו לירייה וכיוונו את הרובים שלנו סתם ככה, תוך ייאוש. אבל המצרים לא ירו, נעמדו אף הם, החלטנו להתקרב לזחל"ם בזהירות, והנה אנו מוצאים שם 18 חיילים מצרים, חמושים, הנשק ביד ויושבים קפואים, אימה נשקפת מפניהם. בפחד אין גבול הביטו בנו, כאילו התחננו לרחמים. צעקתי: "ידיים למעלה! הרימו ידיים!", בין רגע זרקו המצרים את נשקם, בידיים מורמות הובלנו אותם לשבי. בדרך, כשנרגעתי, שאלתי את הסמל המצרי שהלך לידי: "תגיד, מדוע לא יריתם בנו?", והלה, מלמל בקושי: "אינני יודע, הידיים קפאו, נעשו משותקות, כולי הייתי משותק, אינני יודע למה...". דבר נוסף התברר לנו שחיילים אלה לא ידעו כי מיצרי טיראן כבר בידינו, הם חזרו מפטרול בסביבה". "מדוע הם לא חיסלו אותנו? אין לי כל תשובה, ואיך אפשר להגיד שאלוקים לא עזר לנו?!", מסיים ישראל את סיפורו.

הרב מרדכי אליהו זצ"ל בסיפור מרגש במיוחד על מלחמת ששת הימים:

"אתם מאמינים באלוקים?!"

אסיים מעין הפתיחה: באחת משיחותי עם 'לי' הקצין הסינגפורי בקורס מפי"ם, ישבנו בהפסקה בין השיעורים במסדרון שהפריד בין הכיתות, הוגש כיבוד לרוב: עוגות, פירות, וקפה חם. 'לי' מזג לי כוס קפה ופרוסת עוגה, הוא מיד אכל מהעוגה ושתה לאיטו את הקפה החם, ואני אוחז את העוגה לאט ביד ימין ומברך בקול: "ברוך אתה ה'... בורא מיני מזונות", אני מצפה שהברכה תגרור בעקבותיה שאלה או לפחות התעניינות מצידו, אך 'לי' לא התייחס והמשיך לאכול.

שאלתי אותו: "וכי לא מעניין אותך למי אני מברך?".

"מברך?", שאל 'לי' בתמיה, "זה לא פעם ראשונה, ידידי, שאני רואה אותך מדבר עם אוכל ושתיה".

עניתי בחיוך: "עם האוכל אני לא מדבר, אני פשוט מתפלל לאלוקים ומודה לו על האוכל"

"אלוקים?!", שוב תמה 'לי', "אתם היהודים לא מאמינים באלוקים, המוסלמים מאמינים באלוקים, הנוצרים מאמינם באלוקים, אתם מאמינים בעצמכם!".

הסברתי לקצין הסינגפורי שזה לא נכון, ושאנחנו מאמינים ומתפללים לאלוקים.

"איך הגעת למסקנה הזו?" שאלתי.

הקצין נעמד ואמר לי: "תשמע, חוץ מצבא ישראל ביקרנו בצבא מצרים, בארצות הברית. שם כל הזמן שמעתי את שם אלוקים, גנרלים מזכירים בכל שיעור, בכל תדריך, בכל הרצאה, את אלוקים. ואילו כעת אני מבקר כבר שלושה חודשים בצה"ל, זו הפעם הראשונה שאני שומע בגלוי שיש אלוקים לישראל".

"משה", הוא שאל, "ממה אתם מתביישים?!". "שתקתי", ממשיך קינן בדבריו, "ולא ידעתי מה לענות".

ההקלטות ממלחמת ששת הימים נחשפות. צפו: