הרגע ששינה את חיי: למה אני לא יכול להימנע מסיגריות במשך שבת אחת?!

לפני כעשר שנים עבדתי בחברת מערכות תקשורת, כמנהל מכירות. היה לי הרבה זמן פנוי, והייתי  רחוק מאד מתורה ומצוות.

אחד התחביבים שלי היה משחק סנוקר. היו לי חברים בעלי תשובה ששיחקו יחד איתי. כחילוני, לא ממש הבנתי – מה מניע אדם להקשות על עצמו בעול המצוות? התחלתי להקשות עליהם בשאלות. למה שומרים שבת? מה נותנות התפילין? וכו'. פעם אחת שאלתי את משה חברי: "איך אתה עוצר את החשק לסיגריות בשבת?". הוא ענה: "בשבת יש מנגנון שונה. אין צורך בסיגריות, יש תורה". אני גיחכתי בליבי, ואמרתי לעצמי – הבחור השתגע... אבל כשהגיע ערב שבת, חשבתי לעצמי: "הערב אני מצליח, כמו משה, להפסיק עם הסיגריות ל-24 שעות!". לא עברו שעתיים, ומצאתי את עצמי במרפסת עם סיגריה בפה. התאכזבתי מאד מחוסר היכולת שלי להחזיק מעמד, וכך עברה עוד שבת ועוד שבת, בחוסר הצלחה. אחרי שבועיים פגשתי את משה, וספרתי לו על האכזבה ועל חוסר היכולת שלי לעצור את התאווה לסיגריה. הוא צחק, ואמר לי: "צדיק, לבד לא תצליח! זה יותר חזק ממך. אתה צריך 'ערכים'! שאלתי בתמימות: "מה זה?", והוא ענה: "ארגון שמלמד על השבת". לא הקשבתי כל כך, זה היה נראה רחוק ממני. צריך להבין שכאחד שלא שמר שבת אף פעם, להתחיל לאסור על עצמי כל מני איסורים ולהגביל את עצמי היה חסר סיכוי. שאוותר על החופש שלי?! רק בהמשך הבנתי שהחופש הוא סכנה, ובלי מסגרת אין הישגים.

למרות כל החששות והפחדים דיברתי עם אשתי, ושאלתי אם תרצה לנסוע לסופ"ש של ערכים. היא הפתיעה אותי וענתה בחיוב, אף על פי שגם היא הייתה חילונית לגמרי. עשיתי כמה טלפונים, וסגרתי סופ"ש מסובסד שבאמת היה, להפתעתי, לא יקר בכלל . הנסיעה לא הייתה פשוטה. עוד לא יצאנו – ומיד נהיה פנצ'ר באוטו... אבל התגברנו. כשהגענו למלון קיבלנו חדר ממש לא סימפטי  (בלשון המעטה), ואני, כנהנתן מושבע, חטפתי קריזה. אמרתי לאשתי: לא נשארים פה אף רגע נוסף! היא ניסתה בעדינות לרכך אותי, אך ללא תועלת, אני כבר הייתי עמוק בכעס. הרמתי את בנותי הקטנות ויצאתי מהחדר בחמת זעם על הזלזול. חשבתי לעצמי: אמנם מסובסד אבל לא ככה... נגשנו למלון, שהיה מבולגן מאד. ערב קודם היה שם סמינר של רווקות, שפינו את החדרים מאוחר, דבר שיצר אווירת לחץ בלובי המלון. נגשתי לפקידת הרישום, וביקשתי בתוקף לעזוב! מהצד הגיע הרב אלפסי הנחמד, שחיבק אותי וניסה בכל תוקף לשנות את דעתי. אמרתי לו: "תוריד את היד ממני, לא זוכר שאנחנו חברים"... הקול הפנימי שלי צרח: "בורחים מפה מהר, והולכים למלון חמישה כוכבים עם סוויטה". אמרתי לרב: "גם אם תשלם לי אני לא נשאר!". אבל הרב ריכך אותי בדרכו המיוחדת. מוזר לי, איך זה שהוא לא נעלב מחוצפתי?!

הרב הראה לי חדר מפנק יותר, עם מרפסת ומקרר. נרגעתי, והסכמתי להישאר. נגשתי להרצאה בחשש גדול: אולי ישטפו לי את הראש? אבל חשבתי לעצמי - אני כבר כאן, ואני חזק. אף אחד לא יוכל לשטוף או לסבן אותי... בהרצאה הראשונה היה הרב שטרית, שהיתל בקהל בשאלות על פרק תהילים שנקרא "אשרי יושבי ביתך". ואני יושב שם ללא מושג – על מה הוא מדבר??? בהמשך, בתפילת מנחה, הבנתי שמדובר בפרק תהילים, שהינו חלק מתפילת מנחה. מכאן ועד לשמירת המצוות הדרך הייתה קלה יותר. היו שם בהרצאות הרב זמיר הכהן המדהים, שלימים קראתי את ספריו הנפלאים, וגם הרב לסרי שממש הצחיק עד דמעות, והרב הצדיק יהודה יוספי, שחיבק אותי והלביש אותי בציצית, כיאה ליהודי כשר... פתאום נפל לי האסימון: יש תשובות לשאלות, רק צריך לשאול, ולא להתבייש!

לסיכום, כל אחד מקבל את הרגע שלו בחיים להכיר את השם יתברך. צריך רק לתפוס את הרגע הזה, ולא לשחרר! להאמין – ולהצליח. כיום אני אברך ישיבה, שעזב את "קוקה קולה" לטובת ה"כולל".

בשורות טובות, ולא לשכוח להחזיק את הרגע.

איך אפשר בלי סיגריות בשבת? לרב זמיר כהן יש עצה נפלאה בשבילכם:

גם אתם אוצרים רגע ששינה את חייכם? שתפו איתנו, ואולי הטור שתכתבו יפורסם באתר הידברות. אנא שלחו באורך 400 עד 1,000 מילה למייל  debi@htv.co.il