הרבנית חגית שירה לחג השבועות: לעצור את הכל, ולדעת לקבל

חג השבועות הוא חג של מתנות.

במעמד הר סיני, יחד עם התורה, הוריד הקדוש ברוך הוא שפע של מתנות לעולם. חג השבועות מחייה לנו בכל שנה מחדש את האור הזה, והחג הזה הוא עשרים וארבע שעות שמורידות אליך שפע עצום של מתנות!

יש כל כך הרבה מה לדבר על עשרים וארבע השעות האלה: על ההפקה הכי הכי עוצמתית של מעמד הר סיני, על מגילת רות, על דוד המלך שנולד ונפטר בשבועות, על שטר הכתובה שבין ישראל לאביהם שבשמיים, ועוד. זה יום אחד בלבד, וספוגים בו כל כך הרבה עניינים גדולים ונשגבים.

אני בוחרת להתמקד ב"עצרת".

חג השבועות מכונה גם עצרת. שימי לב – לכל חג יש כל כך הרבה עניינים מסביב, הרבה עשיה. פסח – כמה את מתכוננת לפסח? ניקיונות, קניות, מצות, ארבע כוסות... סוכות – בונים סוכה ומקשטים אותה ובוחרים ארבע מינים. חנוכה, זה שמן ונרות וסופגניות וסביבונים. בפורים – משלוחי מנות, ושלא תפספסי מגילה. והנה, חג השבועות – כלום! את לא חייבת להכין כלום!

את ממש לא חייבת ללכת לבית הכנסת לשמוע את עשרת הדברות (למרות שזה נפלא וחשוב), ואף על פי שחברות החלב מתנדבות לעשות לך חג חלבי במגוון מבצעים ופרסומי מתכונים, את ממש לא חייבת להכין מאכלי חלב. זה מנהג נפלא, אבל לא חובה.

שבועות זה – עצרת.

כמו זוג, שרצים ורצים, עמלים, בית, ילדים, קניות וסידורים, ולפעמים הם עומדים אחד מול השני ומחליטים שחייבים, חייבים לעצור קצת ולקלוט אחד את השני. לעצור, לקבל כוחות אחד מהשני, לחזק האחד את השני... (וזה באמת חשוב, זה נותן כוח להרבה זמן). ככה, בדיוק ככה – אומר הנתיבות שלום, "אל תכיני שום דבר מיוחד...", אומר השם. בואי נעצור קצת, אני אקלוט אותך ואת תקלטי אותי, אני אחזק אותך וארפא אותך ואוריד לך מתנות. שבועות זה סוג של שקט כזה. כשניתנה תורה – ציפור לא צייצה, טלפון לא רטט, טוויטר לא צייץ.... שקט!

לקבל, לדעת לקבל!

פעמיים בשנה את במציאות של "עצרת", עוצרת וקולטת. בשמיני עצרת, שמגיע מיד לאחר ראש השנה, עשרת ימי תשובה, כיפור וסוכות, לעצור ולקלוט את כל השפע של הימים המופלאים; ובשבועות, שמגיע לאחר הפסח וספירת העומר, שוב לעצור...

את פשוט פותחת ידיים ולב לשפע הזה, מתוך אמונה ואהבה כלפי בורא עולם. זה באמת כל כך קדוש.

כותב ה"נועם אלימלך" – "קדושת הגוויל של ספר תורה גדולה יותר מקדושת האותיות". לכל אות בספר תורה יש קדושה מיוחדת, אבל הגוויל, שעשוי מעור של בהמה, הקלף שעליו כתובות כל האותיות – הוא מקבל את קדושת כל האותיות – הקלף הוא הכי קדוש! כך גם חג השבועות הוא בעצם הקלף, הגוויל, שעליו ספוגים כל האורות: האור של הניקיונות וההכנות שלך לפסח, האור של בדיקת ושריפת חמץ, האור של ליל הסדר, האור של חול המועד ושביעי של פסח, האור של ימי ספירת העומר, האור של רבי שמעון. הכל-הכל מרוכז ביום הזה – היום הזה הוא הקלף, והוא כל כך קדוש. ומפני שאין דרך להתכונן לעוצמה הזאת – אומר השם: אל תעשי כלום, אני אעשה... זה גדול כל כך וקדוש כל כך... אני אעשה!

את מבינה?

זה חג שהוא, יתברך שמו, מכין לך וחוגג לך, ואת, את רק צריכה להיות כלי קיבול.

בטח את שואלת – ואיך אהיה כלי קיבול? איך אני עושה "קבלת התורה"?

"קבלה על ידי קבלה", מבטיחים גדולי ישראל – "לקנות את היום טוב לנצח על ידי קבלה אחת טובה" (הרב בידרמן). איך את זוכה לכל המתנות? על ידי קבלה אחת קטנטנה!

לפני קבלת התורה כתוב: "ויהי קולות וברקים...". אחרי קבלת התורה כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים...".

לפני קבלת התורה – ברקים, אחרי קבלת תורה – לפידים!

ברק הוא אור שמאיר כמה רגעים ונעלם. לפיד הוא אור שעומד ומאיר כל זמן שיש בו שמן.

לפני קבלת התורה זה היה אור של כמה רגעים, ורק אחרי שקבלו על עצמם "נעשה ונשמע" היה קיום לאור, כמו לפיד שבוער ממש. ככה הקבלה מקיימת את האורות והמתנות של החג, שיאירו לך ויישארו לך.

שימי לב לחיזוק מדהים של הרשב"ם. הוא אומר שבכל שבת יש לך נשמה יתרה, ובמוצאי שבת היא מסתלקת, ולכן את מריחה בשמים במוצאי שבת בכדי להרגיע את הנפש. גם ביום טוב יש נשמה יתרה, אז למה במוצאי יום טוב לא מריחים בשמים? אומר הרשב"ם – לא מריחים בשמים מפני שהנשמה היתרה נשארת לך, היא לא מסתלקת במוצאי החג!

ועד מתי היא נשארת? כל זמן שאת עומדת בקבלה שקיבלת על עצמך. אפילו הקבלה הקטנה ביותר – הנשמה היתרה נשארת לך.

בערבי ההודיה והפרשת החלה שאני מעבירה לנשים, מבקשים ממני: "תעשי קבלות! שיקבלו קבלות: שבת, טהרה, לשון הרע...". ואני אף פעם לא עושה את זה, ולמה? מפני שעכשיו עומדות מולי נשים ברגעים של התלהבות והתרגשות. הן תקבלנה על עצמן קבלות בלי טיפת מחשבה, רק מתוך התלהבות והתלהטות של רגע – וזה לא נכון! כי בכדי לקבל קבלה, את צריכה המון מחשבה, המון! זה חייב להיות משהו קטן, שאת בטוח יכולה לעמוד בו, ולא משהו גדול ועוצמתי שתוכלי לו שבוע או שבועיים וזה יפיל אותך בסופו של דבר.

(צילום: shutterstock)

את מקדישה זמן למחשבה, וגם מבקשת מהשם שיאיר לך מה לקבל על עצמך. ובהתקדש החג – מול הנרות, כשאת לבושה בהיר ויפה, את מקבלת על עצמך קבלה קטנה-קטנה, שהיא מתנה גדולה-גדולה בשביל אבא שבשמיים. הקבלה הזאת היא הכלי שאליו יוריד השם את כל המתנות שהוא הכין עבורך, עטופות בצלופן ובסרט מתנות....

ולפני שאני רצה להכין לזניה עם גבינות מהממות, עוד כמה מילים:

צדקה לפני החג,

בית יפה וקישוטי פרחים,

מאכלי חג מופלאים,

ארוחה חלבית (וגם בשרית),

פניני תהילים,

קריאת מגילת רות,

שמיעת עשרת הדברות –

כל אלה אינם חובה, אבל הם זכות עצומה וחיבוב מצווה, והם שולחים להשם המון אהבה.

שיהיה לך חג שמח, מאיר ומלא מתנות.

באהבה,

חגית שירה.