"מה שעשרות שיטות קריאה לא הצליחו לעשות - ספר תהילים אחד עשה בקלות"

תארו לכם ילדה בכיתה ד', שלא משנה איזו שיטה נוסתה עליה – פשוט לא הצליחה לקרוא. המילים היו מתבלבלות, האותיות קופצות באוויר. עד שהקב"ה החליט לרחם עליה, והפך את הבלתי אפשרי לאפשרי – דווקא בזכות ספר תהילים אחד. "עד כיתה ד' לא ידעתי לקרוא. מדהים, לא?", במילים אלו פותחת דרורלי קשת את הטור שלה ב'סרוגים'. "ילדים בגיל 3-4 כבר קוראים, ומה אני? ידעתי אותיות, קצת ניקוד...אבל לקרוא ספרים או קטעים שלמים לחלוטין, לא ידעתי. פעמים רבות ניסיתי. אך הבלבול בניקוד והאיטיות – ניצחו אותי, ואיתן גם החוסר ביטחון".

זו הסיבה שלדבריה, כל ביקור בספרייה הסתיים בהשאלת ספרי קומיקס מאויירים, ובהעדפתם על פני טקסטים צפופים ובלתי ניתנים ל'פיצוח'.

ואז, ללא שום הכנה מוקדמת – זה קרה. "שלחו אותי ללמוד קריאה אצל מורה פרטית בבני ברק, וכשנכנסתי אליה הייתי מלאת חששות שמא לעולם לא אצליח לקרוא באמת".

מה שקרה בדקות הבאות הוא בגדר חידה, כפשוטו. "המורה הכניסה אותי לחדר קטן ועמוס, הושיבה אותי ליד שולחן והניחה עליו ספר תהילים. היא אמרה לי להתחיל לקרוא, ויצאה מהחדר".

הריטואל הזה היה חוזר על עצמו בכל ביקור אצל אותה מורה. ודרורלי הייתה מסתגרת בחדר עם ספר התהילים, וקוראת "בלי להבין מילה אחת ממה שאני קוראת", לדבריה.

 

ספר התהילים עשה מה שאף ספר לפניו לא עשה

דרורלי התוודעה לספר התהילים מהמקום הכי לא צפוי שיש ("באותה תקופה משפחתי לא הייתה דתיה, כך שספר תהילים ראיתי אולי פעמיים בחיי"), וכשחשבה על כך בדיעבד, לא יכלה שלא להתפעל מעוצמת ההשגחה. "איך זה יכול להיות שמכל הספרים בעולם, מיליוני ספרי ילדים – המורה החליטה לתת לי לקרוא דווקא תהילים? במהלך השיעורים היא הייתה יושבת איתי על הניקוד ועל הקריאה הנכונה של כל מילה מהספר, כשבעצם לא הבנתי שום דבר ממה שאני קוראת".

ואיך זה השפיע עליה? יותר ממה שתוכלו לתאר. "עד היום כשאני קוראת תהילים, אני מקפידה על הניקוד וההגיה, למרות שלא מבינה הרבה ממה שאני קוראת", היא כותבת. "וככה פעם אחר פעם, עמודים שלמים מלאים במילים כשאני מרפרפת עליהם בעיניים, ולא מבינה שום דבר ממה שמופיע מולי.

"בעבורי, זה ספר תהילים. המקום ממנו למדתי, אתגר. דבר שנסתר מההבנה מה רשום בכל פרק, התבוננות בדף מלא אותיות מנוקדות שמחברות מילים שלמות – אך בעצם התבוננות בדף ריק, וייאוש מהפרקים הארוכים והלא נגמרים".

ממקום כזה, של עייפות עיניים כרונית ובהייה בתוך ספר מורכב, הייתה צריכה ללמוד לקרוא. "ובסופו של דבר למדתי. מתוך תהילים, למדתי וידעתי לקרוא. התפללתי לדעת". בהתחלה זה היה זר לה לחלוטין, והיא ניסתה לברוח משם. לוותר. אבל "עם השנים גיליתי הזדהות עם האתגר שבספר התהילים".

בימים אלו מציגה דרורלי קשת – שלומדת אמנות במכללת 'אמונה', את עבודתה על ספר התהילים, דרכו משתקף התהליך הפנימי שעברה.