מחאן יונס לראשון לציון: סיפורו המפעים של הנער המוסלמי, שהתגייר בזכות ליל סדר אחד

מי שמכיר כיום את שחר יצחק אמנון מראשון לציון – כמעט שלא יכול להאמין לסיפור המצמרר שהוא נושא עמו. סיפורו עובר דרך בריחה מהחברה המוסלמית בה נולד בחאן יונס וחקירות בעינויים קשים מנשוא לאחר שנתפס – אולם זה לא מה שמנע מבעדו לנסות שנית, עד שהצליח לעבור את ה'גדר' תרתי משמע, להתגייר ולהפוך לאדם שומר תורה ומצוות. "אנשים תמיד בהלם כשאני מספר את הסיפור שלי, אבל הכל אמת", הוא מספר בראיון ל'ווינט ראשון לציון'. "זה סיפור חיי. הדרך שעשיתי כצעיר מוסלמי מחאן יונס, ועד ליהודי כשר שמתגורר בראשון לציון".

אמנון נולד בחאן יונס, למשפחה מוסלמית אדוקה ובה חמישה אחים ואחיות. לדבריו, את ילדותו העביר אמנון ברחובותיה של העיר, כשה'בילוי' היחידי כמעט הוא כדורגל. "אז עוד לא הייתה אינתיפאדה, וגם החיילים היו משתתפים איתנו במשחקי הכדורגל", הוא משחזר את התקופה ההיא, כשהיה בן ארבע. "לא פחדתי מהחיילים. פעם, אחד מהם הביא לי סוכריה מתוקה, ואני לא שוכח עד היום את הטעם שלה. כשאבא שלי שאל אותי מי הביא לי אתה הסוכרייה, ועניתי לו שזה מאחד החיילים – הוא כעס מאוד. הוא איים עליי שיותר לא אקח מיהודים סוכריות, כי הם שמים בתוכן רעל".

אמנון מספר כיצד בכל פעם ששמע את המילה 'יהודים', סקרנות מיוחדת חדרה בו. "אני זוכר שיום אחד המורה נכנס לכיתה ואמר לנו שהיום הוא יספר לנו איך היהודים לקחו את האדמות שלנו ושל הסבים והסבתות שלנו, והדגיש שתל אביב וחיפה שייכות לנו. הוא גם אמר שמי שהורג יהודים הוא אדם קדוש, ושהיהודים הם יצורים מפחידים עם שלוש רגליים.

"לא רציתי להיות בשיעור, אז ביקשתי לצאת. אבל המורה לקח אותי לחדר המנהל ושם הרביצו לי עם שוט של סוס, ולמחרת הזמינו את אבא שלי לבית הספר וסיפרו לו מה קרה. זה הכעיס אותו מאוד. הוא נכנס לכיתה, וסטר לי ליד כולם. הוא צעק עליי שאם יגידו לי להרוג יהודים, אני צריך לעשות את זה".

ליל הסדר הראשון שחגג עם היהודים – שינה את חייו לנצח

אותו מאורע נחרט לנצח על לוחות ליבו, אך הוא לא היה היחיד שגרם לו להרהר באמיתות הדת שבה מאמינים הוריו, חבריו וכל מי שהוא מכיר בעצם. לדבריו, בבית הספר "המשיכו להרעיל אותנו נגד היהודים, אבל משהו לא הסתדר לי".

למשל, בעוד שכולם האמינו שהיהודים הם יצורים מפחידים שיש להם שלוש רגליים, הוא ראה שהחיילים שצועדים בסמטאות הולכים על שתי רגליים בלבד. "הייתי אז בן שבע, וקשה לי להסביר איך ראיתי את הדברים. אבל אני חושב שזו הייתה סוג של ראייה רוחנית יותר". בבגרותו, וככל שהיטיב להכיר יהודים – המצב הלך והחריף, עד שעימות חריף עם אביו, גרם לו לברוח מהבית.

"הכרתי ערבים ישראלים שגרו באתר בנייה, והתחברתי איתם", הוא משחזר. "הם נתנו לי בכל לילה 50 שקל, ואני שמרתי במקומם. בהמשך הכניסו אותי לחבר'ה שלהם, והתחלתי לעבוד כפועל בניין. המזל שלי היה שאז לא הייתי צריך להציג מסמכים לאף אחד. פשוט חייתי את החיים".

הכל היה טוב ויפה, עד שפגש במ' (שם בדוי) – יהודי ששמע את סיפור החיים שלו, ורחמיו נכמרו עליו. "כבר למחרת הוא הביא לי בגדים, אוכל ועוד דברים טובים. התחלנו להתקרב, ויום אחד הוא הביא לי בגדים חגיגיים והזמין אותי אליו לחגוג את ליל הסדר".

שם פגש לראשונה ביהדות. "כשראיתי את כל המשפחה מסביב לשולחן גדול ויפה – זה קסם לי, ובסוף הערב אמרתי למארח שלי שאני רוצה להיות יהודי. התאכזבתי כשהוא אמר לי שזה בלתי אפשרי, וש'מוסלמי נשאר מוסלמי, ויהודי יהודי'. אמרתי לו שאני לא מוכן לקבל את זה, ושאני מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להפוך ליהודי".

למוסלמים שמבקשים להיות יהודים: "אני מסביר להם שהם צריכים להפוך לשומרי תורה ומצוות, כי אחרת -מה הטעם?"

אבל אמנון לא ויתר על משאת נפשו להיות יהודי. הוא המשיך 'להציק' לאותו חבר יהודי, עד שזה הסכים 'לשדך' בינו לבין רב מרמת גן. "הרב שאל אותי למה אני רוצה בכלל להיות יהודי, ואמרתי לו שאני רוצה להיות חלק מהעם הנבחר. הוא אהב את התשובה, אבל ביקש ממני מכתב מהמשפחה שלי, כי הייתי קטין".

אמנון הסביר שזה חודשים ארוכים שהוא אינו בקשר עם משפחתו, ושאני מוכן לחכות עד גיל 18 – כשכבר לא אצטרך את אישורם". אלא שבגיל 18, כשחזר לרב וביקש להשלים את התהליך – בעיה אחרת צצה באופק. "נאמר לי שאני צריך אישור שהייה בארץ, ולכן נאלצתי לרדת מהעניין".

באחד הימים נפצע באתר הבנייה ברגלו, ונזקק לטיפול רפואי דחוף. הוא הובהל לבית החולים ועבר ניתוח, אך כשהתבקש להציג תעודת זהות – הרשויות גילו שהוא שוהה בלתי חוקי, וברגע שהמצב אפשר – הוא הוסע למחסום ארז ומשם לצד הפלסטיני. "שם לקחו אותי למשטרה, ואחרי שלוש שעות המתנה הכניסו אותי לחדר חקירות, הפכו אותי עם הראש למטה והיכו אותי ברגליים. האשימו אותי בשיתוף פעולה עם הישראלים".

שבועיים שלמים של חקירות בעינויים עברו עליו באותו תא אפל, אך כשהחוקרים ראו שהוא לא משתף פעולה ולא מודה, הם החליטו לשחרר אותו. "כשמצאתי את עצמי לבד בעזה, היה לי ברור שאני לא נשאר שם. הפעם היה לי יותר קשה להסתנן, אבל הצלחתי לעשות את זה וחזרתי למשפחה שאימצה אותי בראשון לציון. אמרתי לאבא ה'מאמץ' שלי שאני רוצה כבר להיות יהודי, ושכל מה שעברתי – רק חיזק את הרצון".

כשהאב ה'מאמץ' ראה את הזיק שנדלק לו בעיניים, הוא הבין שזה אמיתי והחל להפעיל את קשריו. "אחרי תהליכי בדיקה רבים, השב"כ הנפיק לי אישור שהייה והתחלתי בתהליך גיור, שהסתיים כשהייתי בן 23".

כיום מסייע אמנו לאנשים שכמותו, שרוצים להצטרף לעם היהודי. אך יש לו תנאי אחד. "אני מסביר להם שלהיות יהודי זה מעבר לדת, ושצריך הרבה כוח רצון בשביל זה. לפעמים אני נתקל גם במוסלמים שרוצים להיות יהודים. הם פונים אליי, ואני מנסה לעזור. אבל אני מסביר להם שזה צריך לבוא מהם. אני לא יכול לעשות קסם ולהפוך אותם ליהודים. אני גם מתעקש איתם שאם הם רוצים להיות יהודים, אז הם צריכים להיות שומרי תורה ומצוות – כי אחרת, מה הטעם?".