מי אמר שצריך להמתין 6 שעות בין בשר לחלב?

שלום הרב דניאל, רציתי לשאול - היכן כתוב בתורה שאסור לאכול חלב אחרי שאוכלים בשר? הרי בתורה כתוב רק שאסור לאכול גדי בחלב אמו, והיכן כתוב שיש להמתין שש שעות בין בשר לחלב?

אודה לתשובתך, רועי.

* * *

שלום רועי,

אנו מקיימים את המצוות שנמסרו בפסוקי התורה יחד עם הביאור שניתן לפסוקים אלה בתורה שבעל פה. התורה היא המפה שלנו, המציינת את המצוות הקיימות וכלליהן, בעוד התורה שבעל פה מבארת לנו את הדרך במפה, כיצד לקיים את המצוות בפועל.

מי שיבחן את המצוות בספר התורה, יבחין מהר מאוד כי המצוות כולן מוזכרות בקיצור רב ואפילו באופן הסתום להבנה. מצוות מעשיות מאוד כמו שבת, תפילין, מזוזה, ברית מילה ועוד, מוזכרים ללא הסבר ופירוט, מה שמוכיח כי ביאורם ניתן לנו בעל פה. אחרת, לא היינו מסוגלים לקיים אותן. לדוגמה, כיצד נוכל לקיים את מצוות התפילין, כאשר כל הנאמר לגבי מצוה זו הוא "והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך"? כיצד נדע מהן תפילין, מה כותבים בתוכן, וכיצד מכינים ומניחים אותן? כיצד ציפה מאיתנו הבורא לקיים את מצות המזוזה, כאשר כל הנאמר לגביה הוא "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"? באיזה צד ומקום מניחים את המזוזה - על הדלת או אולי המשקוף, הימני או השמאלי? וחשוב מכך, מהו הטקסט שיש לכתוב בתוך המזוזה? החובה לשמור את השבת היא הדיברה הרביעית בעשרת הדיברות ועונשה חמור, אך לא נאמר בתורה מהן המלאכות האסורות בשבת. כיצד נדע לשמור את השבת? האם הזזת ארון מצד לצד נחשבת כמלאכה? ומה לגבי חיתוך סלט?

אפילו ברית המילה, שהיא מצווה כל כך יסודית ביהדות, אינה מוסברת בתורה - לא כיצד מבצעים אותה, ואפילו לא היכן. היא מוזכרת רק ככלל וכותרת ככל תרי"ג המצוות.

אין ספק שהתורה ניתנה עם ביאור שבעל פה, ביאור אשר הועבר מדור לדור מימות משה רבינו, ונמסר לנו יחד עם התורה שבכתב. בתורה שבעל פה, אשר ניתנה מאת הקב"ה, נאמר במפורש כיצד מקיימים את המצוות הלכה למעשה, מה כותבים בתפילין, היכן מניחים את המזוזה, מהן 39 אבות מלאכה האסורים בשבת, וגם מה פירוש הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו". התורה שבעל פה תועדה בשישה סדרי משנה, שנכתבו על ידי רבי יהודה הנשיא, ונידונה ב- 37 מסכתות התלמוד, הנקרא גם בשם "גמרא".

כאשר נאמר בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו", עלינו להתייחס גם למצווה זו ככותרת יסוד עליה מבוססים כלל האיסורים וההלכות הנוגעים לאכילת בשר בחלב. איננו אמורים לצפות שהמידע כולו ימצא בפסוקי התורה, כאשר כותב התורה מסר לנו את הביאור בעל פה.

* * *

יהודי טועה עמו שוחחתי בעבר טען בפני: "איסור אכילת חלב אחרי בשר היא פרשנות אישית שלכם. נאסר רק ´גדי בחלב אמו´ ואת זה צריך לקיים. אין שום דרך להגיע מהתורה לכל מה שאתם עושים".

כיהודי, השבתי לו בשאלה: "מדוע הלכה זו ניתנה לנו לדעתך? מדוע שיהיה חשוב לקב"ה אם אני אוכל גדי שחוט בחלב? האם אכפת לגדי? הרי הוא שחוט, ובטח לא אכפת לחלב מה אני מבשל בתוכו..."

"לא מצד זה, אלא מהצד שזה אכזרי לבשל גדי בחלב אמו", השיב.

אכן היהדות מסבירה כי יש מידת אכזריות לבשל גדי בחלב של אמו. באופן דומה נאסרה עלינו גם אכילת הדם. התורה מלמדת אותנו להתרחק ממידת האכזריות כלפי בעלי החיים, כדי שלא נזלזל בבריאה.

"אני מסכים איתך", אמרתי, "אך כעת תרשה לי לשאול אותך שאלה פשוטה. התורה כתבה שאסור לבשל גדי בחלב אמו, ודווקא גדי, אך מה לגבי בעל חיים אחר? האם פירוש הדבר שמותר לי לבשל עגל בחלב אמו הפרה? האם מותר לי לאכול שה בחלב כבשה?".

תשובתו היתה הגיונית: "אסור, ללא ספק מאותו הטעם של מידת אכזריות".

"אך התורה הזכירה רק את הגדי", הקשיתי, "ואם היתה רוצה לציין גם חלב פרה, היא היתה מוסיפה גם את העגל לרשימה, כפי שעשתה ברשימות הארוכות של בעלי החיים במקרא. אנו קיבלנו את התורה שבעל פה המלמדת אותנו כלל זה, אך בלעדיה כיצד תוכל אתה להיות בטוח שהדבר אסור?".

לאחר מחשבה ארוכה הודה: "אני מבין שהפסוק האומר לא תבשל גדי בחלב אמו מייצג הלכה כללית על כל הבהמות ולא רק גדי".

"יפה", השבתי לו, "אז אנו מבינים שהתורה לא התכוונה דווקא לבשר עז או גדי - התורה כתבה את הפסוק ´לא תבשל גדי בחלב אמו´ בתור כלל, שיש לו פרטים נוספים שאינם מוזכרים בפסוק עצמו, והוא נועד לתאר לנו הלכות נוספות הנוגעות לאיסור אכילת בשר בחלב".

"לא כל בשר", מיהר להשיב, "זה בסך הכל אומר שאסור לאכול בהמות בחלב של אמותיהן".

"אני חייב לחלוק עליך שוב...", הקשיתי, "גם בשום מקום לא כתוב שאסור לאכול... הפסוק רק מציין שאסור לבשל בשר וחלב יחד. יוצא, איפוא, לפי הפסוק, שאם גוי יבשל גדי בחלב, לא צריכה להיות בעיה לאכול זאת, שהרי האיסור הוא רק שיהודי יבשל... שים לב כי בלי התורה שבעל פה תיתקל באבסורדים רבים שכאלו, כי התורה מעולם לא נועדה להילמד מפשט הפסוקים לבדם, אלא מהביאור שניתן לנו יחד עם התורה שבכתב".

"זה נראה פשוט שאם התורה אסרה לבשל בשר בחלב יחד, אז אסור גם לאוכלם יחד", טען כנגדי.

"ללא התורה שבעל פה אפשר להמשיך לחלוק עליך", השבתי לו. "התורה יכלה לכתוב בפשטות ´לאתאכל גדי בחלב אמו´, אך במקום זאת העדיפה לאסור דווקא את הפעולה והטקס של הבישול בחלב. משמע שאין בעיה עם אכילת עגל או גדי בחלב אמו לפי הפשט".

"בסדר", אמר, "אני מסכים שהפסוק הוא רק ביטוי מייצג למספר הלכות שמתארות איסור לבשל ולאכול בשר בחלב, אבל אפשר להבין את כל זה מהפשט, לא?"

"אל תהיה כל כך בטוח. התורה כותבת ´לא תבשל גדי בחלב אמו´, האם פירוש הדבר שמותר לי לערבב חלב בבשר בלי בישול, ולאוכלם יחד? אם התורה רצתה לאסור עלינו מידת אכזריות, מה ישנה הדבר אם אני מבשל אותם יחד או רק מערבב אותם בצ´יזבורגר? הרי בשני המקרים ערבבתי בשר בחלב והם נאכלו יחד".

(צילום: shutterstock)

הוא לא ידע מה להשיב, ואמר שאולי הפסוק כולל גם הלכות אלה...

"התשובה האמיתית היא, שבלי התורה שבעל פה, לעולם לא תוכל לדעת בוודאות את התשובות לשאלות הללו. יתכן שהתורה רצתה לאסור עלינו גם את האכילה, או גם את הערבוב. אולי התכוונה דווקא לבשר גדי, או אולי לכל בשר בהמה. ומה לגבי ערבוב בשר וחלב בכלים שמכילים אותם יחד?

אם תחשוב על כך לרגע, תשים לב, שלמעשה, אתה כבר מודה בקיומה של התורה שבעל פה, כי כבר הסכמת איתי שהפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו הוא כותרת למצוות רבות הנוגעות לאיסור אכילת בשר בחלב. בשיחה זו למדנו שבתוך הפסוק הקצר טמונות הלכות רבות שלא נאמרו בו במפורש, שבפשטות התכוונו לכלול את כל סוגי הבהמות ולאו דווקא את הגדי לבדו. גם הבנת שרצון התורה הוא שנקפיד לא לאכול בשר וחלב יחד - כפי שאכן גזרו חכמים גם לגבי בשר וחלב שאינם מבושלים. ואם הסכמת שהתורה רצתה שנמנע גם מהערבוב, יוצא מכאן שראוי להפריד בין בשר לחלב גם בכלים - כפי שאכן גזרו עלינו חכמינו, אשר הבינו את כוונת התורה ורצונה מאיתנו, באמצעות התורה שבעל פה. הכל הגיוני מאוד, כי התורה שבכתב והתורה שבעל פה ניתנו יחד מהקב"ה, והן משלימות זו את זו".

"אני מבין מה שאתה אומר", הסכים, "וגם מבין עכשיו מדוע גזרו חכמים להפריד ביניהם גם בכלים, אך מדוע צריך להמתין שש שעות בין אכילת בשר לאכילת חלב? הרי הפסוק רק אוסר לאוכלם יחד".

"זו שאלה יפה, אך אקדים ואשאל אותך - האם ידעת שהפסוק ´לא תבשל גדי בחלב אמו´ מוזכר שלוש פעמים בתורה במקום פעם אחת? מדוע, לדעתך, חזרה התורה על הפסוק שוב ושוב?מובן לנו שה´ יתברך לא חוזר על דבריו לחינם. כל מילה בתורה נכתבה בכוונה רבה, כאשר הדרך היחידה שלנו להבין את כוונת הדברים היא רק באמצעות התורה שבעל פה. אכן לימדונו חכמינו, כי הפסוק המשולש "לא תבשל גדי בחלב אמו" נועד לאסור עלינו גם את הבישול, גם את האכילה, וגם את ההנאה של בשר וחלב שבושלו יחד.

כך לימדה אותנו התורה שבעל פה, אשר הועברה מדור לדור מאז מתן תורה. איסור זה הוא פתח להלכות רבות, ויש בו פרטים נוספים שנידונו על ידי חכמים, כמו החובה ההלכתית להגעיל (להרתיח) כלים ששימשו להכנת תבשיל בשרי לפני שמשתמשים בהם לבישול חלבי. מכיוון שהתורה אסרה כל שימוש של בשר וחלב יחד בדרך בישול, חשוב להפריד בין כלים בשריים לכלים חלביים.

מאיסור זה גם מובן מדוע בשר וחלב לא אמורים להימצא יחד בגופנו, שהרי גם האכילה נאסרה ולא רק הבישול. מכאן הגיעו חכמים לגדור לנו גדר חשוב לגבי אכילת בשר וחלב, לבל נטעה בכוונת התורה ונקל במצווה חשובה זו. אנו מקפידים להמתין עד שהבשר יתעכל בגופנו, ורק אז אנו אוכלים מוצרי חלב. יש בשרים שמתעכלים מהר יותר ופחות, אך לכל הדעות תהליך העיכול של בשר מן הפה למעיים לא אורך יותר משש שעות, לכן זה הזמן שאנו ממתינים בין אכילת בשר לחלב.

מקווה שעניתי על שאלותיך החשובות".

* * *

תודה מיוחדת לרב בנימין שמואלי מצוות השו"ת, על הערותיו לשיפור התשובה.

בברכה, דניאל בלס.