נדיר ומיוחד: נחשפו ההתכתבויות של לאונרד כהן עם חזן בית הכנסת במונטריאול

במכתבים שכתב כהן לגדעון זלרמאייר, חזן בית הכנסת "שער השמים" במונטריאול, ניתן לראות את האהבה הגדולה שלו ליהדות, ואת הזיקה העמוקה שחש לעמו וליהדותו. את כל המכתבים הללו חתם בשמו היהודי: אליעזר. לכל מכתב כזה במייל, צירף כהן גם איור של מסדר הלב המאוחד – איור אשר משלב בתוכו ידיים בתנועה המסורתית של ברכת כהנים, יחד עם מגן דוד ולב. האיור היה בשימוש של בני משפחתו של כהן בשנים עברו, ובהתכתבויות שערך כהן עם החזן היהודי, הוא חש צורך לחתום בסמל הכה-יהודי הזה.

לאונרד כהן היה ידוע בחיבה העמוקה שלו במסורת היהודית. ניתן לראות אותה בהתכתבויות הללו עם החזן היהודי, אותו החשיב כמחזיק המורשת של משפחתו, וכמובן, גם בשיריו. באלבומו האחרון, אותו הוציא כהן כחדשיים לפני פטירתו, הוא שילב את מקהלת בית הכנסת "שער השמים" וגם את זלרמאייר עצמו – במקום קולות רקע רגילים. כהן גם בקש בצוואתו כי הלוויתו תיערך בניהולו של זלרמאייר. בכך חתם את התקופה הארוכה בה יצר קשר עמוק עם בית הכנסת של משפחתו במונטריאול. ההתכתבות בין כהן לבין זלרמאייר, שנחשפת כעת, חושפת צדדים מיוחדים באישיותו של המוסיקאי.

הקשר למונטריאול

לאונרד כהן נולד בשכונת ווסטמונד שבמונטריאול בשנת 1934. בן 83 היה במותו. אמו היתה בתו של ראש ישיבת קובנו שבפולין, ואילו סבו של אביו היה מראשי הקהילה היהודית במונטריאול. ספו של כהן הוא שייסד את בית הכנסת האורתודוכסי הגדול ביותר בקנדה – בית הכנסת "שער השמים". זמן קצר לפני מותו סיפר כהן למגזין "ניו יורקר" היא הוא חש שייכות שבטית ממש לבית הכנסת הזה, וכי גדל בו, בפועל מש. הוא מופיע, כנער צעיר, בתמונת המחזור של בית הכנסת לעברית במקום.

זלרמאייר (41) משמש כחזן בית הכנסת "שער השמים" כבר 13 שנה. הקשר בינו לבין כהן נוצר לפני כעשור. בבית הכנסת "שער השמים" מבקרים מוסיקאים רבים אשר מתפללים בסגנונות תפילה מגוונים, ואחת מהן, קרובת משפחה של כהן, נתנה לו במתנה דיסק עם קטעי חזנות אותם שר זלרמאייר בבית הכנסת. כהן נהנה מן המוסיקה, וקרובת המשפחה נתנה לזלרמאייר את כתובת המייל שלו, באומרה כי כהן ישמח מאד לשמוע ממנה. לקראת ראש השנה, שלח זלרמאייר לכהן ברכת שנה טובה, וכך החלה ההתכתבות ביניהם.

תגובתו של כהן לברכה היתה מייל נעים, בו כתב שהוא שמח לשמוע מזלרמאייר, ושמח גם לראות שהוא ממשיך את מורשת בית הכנסת. לפני חג הפסח באותה שנה שלח זלרמאייר לכהן ברכה נוספת לחג, וקבל, הפעם, תגובה בסגנון מיוחד: כהן שלח לו את המילים "אראה אותך בהר סיני", וצירף אל המייל את סמל הלב המאוחד, בעודו חותם בשמו היהודי, אליעזר. לקראת ראש השנה לפני כשנתיים, שלח כהן לזלרמאייר ברכת שנה טובה במייל, כשהוא מצרף אל המייל את הפסוקים של ברכת כהנים. אלא שכהן בחר שלא להשתמש בשם ה', כמו שלא לומר את שם ה' לשוא, ובכל מקום בו נכתב שם ה' בפסוקים, החליף אותו בסמל הלב המאוחד.

ההתכתבות בין זלרמאייר לכהן המשיכה, לרוב בתקופות החגים. כהן תמיד השיב למיילים של זלרמאייר, ובירך אותו בעברית. לפני כשנתיים, לקראת ראש השנה, שלח כהן לזלרמאייר ברכה מיוחדת במייל, בו כתב "אני מאחל לך שקולך יעלה ויגיע למקום, ויביא עמו את הברכות". את המילה "מקום" (Place) כתב באות גדולה, אשר מרמזת לכך שהתכוון למקומו של עולם, הקב"ה.

"למצוא את הצליל של בית הכנסת"

כחודשיים לאחר ראש השנה, פנה כהן אל זלרמאייר בבקשה מפתיעה. במכתבו, הוא בקש "למצוא את הצליל של בית הכנסת 'שער השמיים'", ולצורך כך הזמין את זלרמאייר, יחד עם מקהלת בית הכנסת "שער השמים", להצטרף לעבודה על אלבומו החדש. זלרמאייר מספר כי באלבום זה, שהיה לאלבומו האחרון, בקש כהן ליצור אווירה רוחנית יותר, עמוק יותר. כחלק מן האווירה הזו, הכניס כהן לשירים שבאלבום מילים מתוך פסוקים ותפילות, כמו למשל "הנני", וגם "יתגדל ויתקדש".

זלרמאייר הבין, מתוך העבודה עם כהן, כי מדובר באלבום האחרון שהוא יוצר. במהלך העבודה, היה כהן אמור להגיע למונטריאול על מנת להקליט עם מקהלת בית הכנסת, אולם בעיות בריאותיות מנעו ממנו את הנסיעה. בנו של כהן, אדם, אשר הפיק את האלבום, הסביר לזלרמאייר כי אביו נמצא במצב רפואי מורכב, ושאינו מתפקד היטב. הוא גם שלח לזלרמאייר את מילות השירים שבהם היתה המקהלה אמורה לשיר קולות רקע, שם בלטו לעיניו של זלרמאייר המילים היהודיות, כמו הציטוט מן הסליחות: "לך הגדולה, ולנו בושת הפנים". התחושה היתה שכהן מעוניין לסגור מעגל באלבומו האחרון.

ההוראות המוסיקליות ששלח אדם לזלרמאייר הבהירו באופן ברור את רצונו של כהן: אווירה של בית כנסת בשירי האלבום. ההכנות לאלבום נשמרו בסוד עד לרגע האחרון, גם מחברי המקהלה עצמה, על מנת שהשירים והמידע עליהם לא ידלפו החוצה לפני הזמן. בקולות הרקע הקליט זלרמאייר סגנונות מגוונים, כמו למשל מעוואל חזני, אשר משחזר ממש את סגנון התפילה בבית הכנסת.

אחד השירים בהם התבקשה המקהלה לשיר קולות רקע, שילב בתוכו ציטוטים מן הברית החדשה. רב בית הכנסת התיר למקהלה לשיר גם בשיר הזה, וזלרמאייר, יחד עם אדם, בנה שילוב ייחודי של השיר: המקהלה שרה מלודיות מתוך ברכת כהנים, ואלו שולבו הן בתחילת השיר והן בסופו, כאשר המטרה היא ליצור מעין סיפור חיים של כהן: הוא נולד כיהודי, במהלך חייו עבר באמונות אחרות, אך מסיים את חייו שוב, כיהודי.

(צילום: shutterstock)

כהן אהב מאד את התוצאה. מספר ימים לאחר שהסתיימו ההקלטות, הוא שלח מייל לזלרמאייר, בו כתב כי קולו של זלרמאייר בהיר, וכי הוא מאיר את סופו של השיר. "אהבתי מאד. אליעזר", סיים כהן את מכתבו. מספר ימים לאחר מכן שלח כהן מייל נוסף, שבראשו המילה "הנני", באותיות גדולות. במייל הוא צירף לינק לסרטון וידאו בו מושר השיר "הללויה" על ידי להקת הרבנות הצבאית. כהן הוסיף לכך את הכיתוב: "אני מקווה שתאהב את הגרסא של החיילים הצעירים".

רק לקראת סוף השנה שעברה, מעט לפני שהאלבום יצא לאור, קבל זלרמאייר הודעה שהשירה שהקליט עם המקהלה אכן תלווה את השירים שבאלבום.

לפני כשנה שלח כהן לזלרמאייר ציור דיוקן עצמי, אותו צייר בעצמו, באמצעות מכחול וצבע פחם. מתחת לציור הדפיס כהן את המילים "לקל ברוך נעימות יתנו" – פסוק מתוך תפילת שחרית לשבת ולחג. מסביב לפסוק הטביע כהן את סמל מסדר הלב המאוחד, והוסיף גם כיתוב מעוטר, המתייחס למלאכים שבסולם יעקב: "רק להיות אחד מהם, אפילו בדרכה הנמוכה ביותר".

הנני

השיר "הנני" שבאלבומו האחרון, היה לשירת הברבור של כהן. בשיר, חוזר כהן על המילה "הנני" בעברית מספר פעמים, כמו בעקידת יצחק. המקהלה של בית הכנסת מלווה את המילים, וכהן ממשיך ושר "אני מוכן, אלוקי". השיר הפך, ביודעין, למעין צוואה של כהן.

לפני שיצא האלבום, שלח כהן מייל נוסף לזלרמאייר, הפעם עם בקשה מיוחדת: כהן בקש מזלרמאייר ללכת לקברי אבותיו בימים הנוראים. זלרמאייר מלא את בקשתו של כהן, וגם שלח לו בחזרה מייל עם תמונות של קבריהם של בני משפחתו של כהן.

זלרמאייר מספר כי כהן היה תמיד מחובר ליהדותו, אך על פי שלא היה אדם דתי. הוא היה אדם רוחני, והתעניין מאד בפילוסופיה. הוא התעניין ולמד על דתות שונות, אך מעולם לא חפש לעצמו דת אחרת. הוא אמר פעם בראיון ל"גרדיאן" כי הוא אינו מחפש דת חדשה – הוא שמח עם הדת שלו, היהודית.

זלרמאייר וכהן אמנם התכתבו לא מעט, והיה ביניהם קשר טוב, אך להיפגש בפועל נפגשו רק פעם אחת – מספר שבועות לפני מותו של כהן. כהן ערך מסיבת עיתונאים לכבוד ההשקה של אלבומו האחרון, וגם זלרמאייר הוזמן לאירוע. כהן נכנס לחדר לאחר שהאלבום הושמע במלואו, והיה נראה, לעדותו של זלרמאייר, חלש וחיוור, אך מעורר כבוד ושופע הומור. השניים נפגשו באופן אישי לאחר מסיבת העיתונאים, וזלרמאייר העניק לכהן מתנה מיוחדת: מחזור ליום כיפור שמצא בבית הכנסת, ואשר הוענק לאחותו המנוחה של כהן כפרס על הישגים לימודיים, כאשר היתה כבת 12. כהן התרגש מאד מן המתנה, ואמר לזלרמאייר כי היא מלאת משמעות עבורו.

פחות משבועיים לפני פטירתו של כהן, שלח לו זלמאייר הקלטה של אחד משיריו, אשר בוצע במסגרת הופעה שנערכה בבית הכנסת. כהן כתב כי אהב את ההקלטה. זלרמאייר כתב לו כי הוא מקווה שגם אב סבו, לזרוס, היה אוהב את השיר. כהן הגיב כי "הוא אוהב את זה. הוא מת, אבל אנחנו בקשר", משפט שמבהיר כי כהן ידע כי הוא עתיד להיאסף אל אבותיו בקרוב.

מנהלו של כהן הוא שהתקשר אל זלרמאייר כדי לספר על מותו של כהן. הוא בקש ממנו הדרכה רוחנית, ואף סיפר לו כי כהן בקש בצוואתו שזלרמאייר יהיה זה שיערוך את הלוויה יחד עם הרב שעייר, בסגנון מסורתי, וללא דיבורים רבים מידי. כהן נקבר במונטריאול, בחלקת הקבר הקטנה ששייכת למשפחתו.

זלרמאייר ממשיך לשמור על קשר עם משפחתו של כהן, כמו למשל עם ביתו, שאחד מבניה נקרא ליון, על שם סבו של כהן, שבנה את בית הכנסת "שער השמים". גם עם אדם הוא שומר על קשר, ואף מתכנן איתו פרויקטים מוסיקליים שונים לזכרו של כהן. בנו של אדם לומד בבית ספר יהודי, והמסורת היהודית שכהן כה אהב, ממשיכה גם אצל ילדיו.