מצמרר: האם שנותרה נכה אחרי הלידה, קראה לאחות ואמרה לה חמש מילים

מאז שהייתה ילדה קטנה, חלמה הולי גרלך מאדמונטון שבקנדה – להיות אימא. בגיל 26, כשנקלטה להריון והבינה שהיא הולכת להגשים את החלום הכי גדול שלה בחיים, לא הייתה מאושרת ממנה. תשעה חודשים לאחר מכן נולדה בתה קייסי, אך שבועות ספורים לאחר הלידה – קרה דבר מה שהפך את קערת חייה על פיה.  "התחלתי להרגיש כאבים בלתי מוסברים בצוואר, וחולשה קשה ברגליי", היא משחזרת.

כשמצבה הידרדר והיא החלה להרגיש 'חוסר תחושה' - החליטה הולי ללכת לבית החולים, ושם התגלה הנורא מכל: היא הייתה משותקת מהצוואר למטה, ואושפזה מיד בטיפול נמרץ. מאוחר יותר אובחנה כסובלת מתסמונת בשם Guillain-Barré או בקיצור GBS – תסמונת נדירה שמתאפיינת בשיתוק הזרועות והרגליים, שמתהווה תוך ימים או שבועות ספורים.

על פי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב, מדובר במחלה שפוגעת באדם אחד מתוך 100,000, ובמקרה של הולי נגרמה ככל הנראה מחוסר אספקת חמצן מספק בזמן הלידה. לדברי הרופאים, היו מקרים מעולם שבהם הסימפטומים נעלמו מעצמם, אך ברוב המקרים יש צורך בטיפול ובמקרים קיצוניים כמו זה של הולי – האדם מובהל לטיפול נמרץ, כשהוא מונשם במכונת הנשמה.

"כל מה שיכולתי לעשות במחלקה הוא לחכות. הרופאים לא יכלו לעשות דבר, ואני בינתיים סבלתי מכאבים בצורה שקשה לתיאור", מספרת הולי.

"הדבר היחידי שנתן לי כוח הוא לראות בכל יום את קייסי שלי"

התקופה ההיא הייתה כמעט בלתי אפשרית להתמודדות, אך דבר אחד נתן להולי את הכוח לשרוד ולעבור אותה. "זו הייתה קייסי שלי. חיכיתי לביקורים שלה בכל יום, ולא הייתה מאושרת ממני כשהאחיות הניחו אותה על גופי".

למרות שהמחלה שיתקה כל שריר מתחת לצווארה, הולי לא ויתרה על זמן האיכות עם בתה ובעזרת 'מעלית' מיוחדת, הצליחה אף לשבת על הכיסא הצמוד למיטתה. היא בקושי יכלה לדבר, ונאלצה לתקשר בעיקר בעזרת העיניים שלה.

עד שיום אחד קרה הבלתי יאומן. "נכנסתי לחדר, ושמעתי אותה לוחשת משהו", מספרת אחת האחיות. "כשהתקרבתי, שמעתי אותה אומרת: 'זה כל כך כואב לי'. ריחמתי עליה מאוד. ושבועיים אחרי כן, היא פתאום התחילה לנשום בכוחות עצמה ולא דרך מכונת ההנשמה. זה היה שינוי גדול והישג מבורך, שלא ידענו להסביר אותו".

ומנשימה בכוחות עצמה, החלה אט אט לחזור גם התחושה בידיה. הרופאים לא ידעו להסביר את השיפור המהיר, אך לאחר 70 יום בטיפול נמרץ – הולי יכלה להתיישב בכוחות עצמה בכיסא גלגלים והחלה לדבר.

"אחרי 78 ימים היא התחילה פיזיותרפיה, שמאוד חיזקה את אזור הרגליים שלה. יכולת לראות את הזיק של החיים בעיניה, ואחרי 87 ימים של שיתוק – היא קמה לראשונה מזה שלושה חודשים. כל המחלקה התרגשה בשבילה".

במשך הזמן עבדה הולי על המיומנויות המוטוריות שלה, והמשיכה לחזק את זרועותיה עד שהייתה חזקה מספיק לעשות את מה שחלמה עליו במשך כל התקופה הזו – להחזיק את קייסי שלה, ולחבק אותה חזק חזק.

ומה אומרים הרופאים? "נס רפואי שאין לנו דרך להסביר. היום הולי בריאה ומאושרת יותר מאי פעם, למרות שבתקופת המחלה היה נדמה שזה לעולם לא יקרה. כוח הרצון שלה וההיאחזות הבלתי נתפשת בחיים – הן אלו שעזרו לה להתגבר על המחלה הקשה".