פרשת בהעלותך: שומר פיו ולשונו, שומר מצרעת נפשו

שלום אהובות.

"יהי רצון שנהיה שמחות שמחות...", אני מבקשת לתוך המקרופון במעמד התפילה, בסיומו של עוד ערב מרגש, וכולן עונות: אמן. "ושהשם יסיר מכולנו את כל הפחדים והדאגות והחרדות...", וכולן פשוט זועקות: אאאאמן... ואני מזהה עכשיו דמעות, ועיניים שמביטות בי ואומרות הכל.

עוד מעט יצטרכו להכניס לנו לתוך המים בברז חומר הרגעה. מה קרה לנפש שלנו? מה? כמה חרדות, פחדים ודאגות – כמה צרות בנפש!

"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" – בזמן שבית המקדש היה קיים, העונש על לשון הרע היה צרעת. היום אין צרעת, והחפץ חיים הקדוש אומר שהצרעת של ימינו היא צרת הנפש. "שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו – צרעת נפשו. הצרעת דבקה בנפש, וגורמת צער עצום ואינסופי. צער של פחד, של חוסר שקט נפשי, של דמיונות וחרדות שמטלטלות ויכולות להפוך ימים שלמים לחור שחור שחור.

מרים הנביאה כל כך אהבה את משה אחיה. הוא גדל על ברכיה, היא המתינה לו בין קני הסוף באהבה ענקית ודאגה לו לאורך כל חייו. היא שמחה איתו בשמחות ובכתה איתו בכאב, והנה, בפרשה שלנו מתחוללת דרמה קטנה בין גיסות. אלדד ומידד מתנבאים, ואשתו של משה אומרת: יוואאו... מסכנות הנשים שלהם, הם קבלו עכשיו רוח של נבואה, ובטח הם יפרשו מהן!

מרים שומעת את זה, והיא מבינה שמשהו לא הכי נעים קורה בין משה לציפורה. היא באמת רוצה לעזור, והיא הולכת עם המון שיקול דעת ועם המון אהבה לאהרון אחיהם, ומספרת לו את הדברים.

הכוונה שלה הייתה טובה.

היא סיפרה רק לאהרון הצדיק.

משה בוודאי לא הקפיד ולא כעס.

היא אהבה את משה אהבת נפש.

ולמרות הכל – היא נענשת בצרעת!

התורה מצווה אותנו: "זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים...". תזכרי, אומר השם, מה שלשון רעה יכולה לחולל. תשמרי את הפה! אסור לדבר לשון הרע! זוהי לא סתם עצה, זה ציווי מפורש ואיסור מפורש מן התורה.

לפעמים נשים שואלות: "אז על מה אני אדבר?

יש הרבה על מה לדבר!

לפני תקופה מסוימת רציתי לעשות דיאטה ולהתחיל לאכול בריא. כשבדקתי מה מותר ומה אסור, נבהלתי... השם ישמור! אי אפשר לאכול כלום! כ ל ו ם! איך אני אעמוד בזה?

אסור סוכר;

אסור קמח לבן;

אסור ממתקים;

אסור חטיפים;

אסור מטוגן;

אסור פסטות;

חלב לא טוב; וופלים לא טוב (אז מה אני יאכל ביחד עם הנס קפה?); בקיצור... כלום לא טוב!!!

כך זה היה נראה לי בהתחלה, אבל לאט לאט, ככל שעבר הזמן גיליתי עולם נפלא ועשיר ואפילו – טעים!

לחם כוסמין מהמם, תמרים ליד הקפה, קינואה ואורז מלא ואפילו ארוחת שבת בריאה ומלאת ירקות בכל מיני שילובים ורעיונות. לא חסר לי כלום, ואני נהנית אפילו יותר (וגם ירדתי במשקל...).

זה בדיוק אותו דבר עם המילים!

בהתחלה זה נראה פשוט בלתי אפשרי, לא לדבר על מי שהרגיזה אותי, ולא להביע דעה על כל דבר.

מה אפשר לעשות על הספסל עם השכנות חוץ מלדבר ולפטפט? וחוץ מזה – לעצור את הלשון זה מגביל, והחיים יהפכו להיות לי משעממים!

התחילי, לאט, עם הרבה רצון, לשנות את הרגלי הדיבור. לאט לאט, פתאום תגלי עולם מופלא ועשיר. אני מבטיחה לך. עולם מופלא וקסום, בלי מילים רעות, ומריבות וכעסים, וריכולים שאסורים. זה ירומם אותך טפח מעל הקרקע. מכובדת יותר, מוערכת יותר וגדולה יותר. והנפש, נפש רגועה יותר. לשמור על הלשון זה טיפול חודרני לנפש, זה מנקה אותה ומטהר אותה, ומעלה אותך גבוה לחיים של שמחה ושחרור ואושר.

"מי האיש החפץ חיים... – נצור לשונך מרע".

שבת שלום.