אמיר מויאל: "חשוב לי להוכיח שאפשר להצחיק – ובגבולות המותר"

אם הייתם עובדים בחברת ההייטק התל אביבית בה הסטנדאפיסט והתסריטאי אמיר מויאל מועסק כקניין רכש, ומכירים אותו רק משם - לא הייתם מאמינים מה הקריירה השנייה שלו, עליה הוא עמל ביזע רב שמלווה בחיוך תמידי וגדול. ביום ביל גייטס, בלילה סטנדאפיסט דתי שממלא אולמות בהופעותיו. לפני שנצלול לעומקם של דברים, אני לא מתאפק ושואל את אחד מאושיות הרשת הישראליות הבולטות לטובה, שהגיגיו מופיעים לא פעם במקבצי האהובים באתר הידברות, על הדואליות בין שני המקצועות אותם בחר לעצמו.

"כן, להפתעתם של רבים שמכירים אותי מהפייסבוק או מההופעות, אני עובד במשרה מלאה במלאנוקס, שהיא למעשה חברת הייטק העוסקת בהאצת מידע בין מחשבי על. אם אתה רוצה למשל לראות תמונה בפייסבוק, היא נמצאת איפשהו, בשרת מסוים, וכשאתה לוחץ – אתה מחכה שהיא תופיע. הטכנולוגיה שלנו מאפשרת את זה שהיא תגיע אליך כמה שיותר מהר.

"בחברה אני קניין רכש. אנחנו צוות של ארבעה אנשים, והתפקיד שלנו הוא לקנות את כל מה שהחברה צריכה, באופן יעיל, מאוזן, וחסכוני. מדובר בתקציב ענק. מיליוני דולרים רבים בכל שנה. בעיקרון מי שעוסק בזה צריך תואר בלוגיסטיקה עם התמחות ברכש או מנהל עסקים, אבל אני בכלל למדתי תסריטאות, והתגלגלתי לשם בהשגחה פרטית.

"אחרי הצבא התחלתי לעבוד בפדקס, וברוך ה' התקדמתי מהר מאוד לתפקיד של מנהל מנהלי תיקי לקוחות. אחרי כמה זמן ביקשתי לעבור תפקיד, ושבצו אותי כעובד פדקס במלאנוקס. לאחר זמן קצר כבר נקלטתי כעובד מן המניין בחברה, שם אני עד היום, וכעת אני כבר הכי ותיק בצוות".

לאור כל זאת, שאלתי את אמיר מדוע בהתחשב בהצלחתו הגדולה בעולם הבידור, אינו עוזב את עבודתו, ומתמקד בפיתוח קריירה בתחום האהוב עליו. "יש שתי תשובות לשאלה הזו" אומר מויאל. הראשונה היא ענווה. אני מחשיב את עצמי ואת יכולותיי, בתחום הזה ובכלל, ברמה פחותה מהמידה שבה מעריכים אותי אחרים. ובגלל זה עדיין אין לי אומץ ללכת על כל הקופה.

"כל פעם שבאים לראות אותי יותר מעשרה אנשים זה מפתיע אותי מחדש" הוא מוסיף. "אחת הפעמים היותר מפתיעות הייתה בהופעה הראשונה שעשיתי לבד. רק אני, סטנדאפ, מול הקהל על הבמה, וזהו. והגיעו למעלה מ-200 איש. מעבר לכך, אני שומר על העבודה היומית שלי כי זה עניין כלכלי. יש לי תנאים טובים, בהייטק יודעים לפנק, העבודה נמצאת במיקום טוב, ועוד.

"עם זאת, אני בהחלט יכול לומר שלאחרונה אני יותר ויותר מקבל ביטחון לעשות את השינוי הזה. מקווה בעזרת ה' להצליח. אני מאמין שיום אחד אני אחשוב שזה היה הזוי שפעם עסקתי במשא ומתן עיקש על רכישת אסלות", אומר הוא בחצי חיוך.

לא צוחק על נושאים דתיים

כעת נניח לכמה רגעים לשניוּת בחייו המקצועיים של אמיר, ונספר מעט על חייו האישיים. אמיר בן 32, נשוי לאודיה, ולהם 4 ילדים - נופת, ינעם, תתהלל ומגד. כן, אין ספק שמקוריותו של אמיר באה לידי ביטוי גם בשמות ילדיו. לדבריו של מויאל, העיסוק בהומור החל אצלו בגיל צעיר מאוד.

"כשהייתי קטן, בניגוד לשאר הילדים בגילי, כבר זכרתי המון בדיחות בעל פה. ממש המון. ובכל מיני הזדמנויות הייתי מספר אותן. כשהגעתי לכיתה ח', אני ממש זוכר, כבר התחלתי להמציא בדיחות משלי, ולא לספר רק את אלה שקראתי או שמעתי. בכיתה י' כבר הייתי רשמית המצחיק של החבר'ה. אבל בכל השנים הללו, מאוד פחדתי לעמוד לבדי מול קהל. יש הבדל גדול בין צחוקים עם החבר'ה למשהו רציני.

"במהלך השנים המשכתי עם זה עוד ועוד. הייתי למשל שולח לקבוצת אנשים קבועה סמסים עם בדיחות. ואז הגיעו הרשתות החברתיות. הייתי ממש מהראשונים שהתחילו לכתוב שם. השקעתי בכך הרבה זמן ומרץ, וב"ה זה השתלם. אחד הגולשים יזם מופע של כמה אושיות רשת, ובקשו ממני להכין מופע של רבע שעה. היית בלחץ איום ונורא לפני ההופעה. פחדתי שאשכח בדיחות, שלא אצליח. אבל זה היה מאוד כיף. פשוט לא רציתי לרדת. והמופע הזה הכניס אותי לעולם חדש. זה היה לפני 4 שנים. מאז הופעתי פעמים רבות. ותודה לאל, רוב הזמן אני ממשיך ליהנות".

לצד הסטנדאפ, עסקת במהלך השנים גם בתסריטאות. מה תוכל לספר על כך?

"תמיד התחברתי לעולם הכתיבה, ותוך כדי העבודה בפדקס הלכתי ללמוד יום בשבוע תסריטאות בבית הספר 'מעלה'. כשסיימתי שם פנתה אלי מישהי שהכרתי מהישוב שלי, שעבדה באותה תקופה בערוץ הידברות, והיא הציעה לי לכתוב תסריט לתוכנית 'צור משלנו'. היא אמרה לי: 'זו אחלה תוכנית, המבוססת על פרקי אבות, ובוא נראה מה תצליח לעשות'. לפני שהתיישבתי לכתוב צפיתי בשני פרקים, ואחר כך שלחתי פרק ראשון. אחר כך בקשו ממני לכתוב עוד. אני מאוד שמח בשיתוף הפעולה הזה".

אפרופו ערוץ הידברות, עד כמה אתה בוחר להכניס את הקב"ה ותורתו לעיסוק המורכב שלך?

"אספר לך משהו בעניין הזה. ברוך ה', רובן ככולן של התגובות שאני מקבל הן טובות, אבל תשמע משהו פחות נעים שקרה לי בסוף אחת ההופעות. איך שאני יורד מהבמה ניגש אלי אדם חמור סבר, ומתחיל לבקר אותי קשות, אומר שאני חוטא, שאני עושה עבירות.

"ואני, שכל כך מנסה לכוון לרצון ה', שמאוד מקפיד על ההלכה בחיי המקצועיים ובכלל, שכל כך מייחל לכך שיהיה קידוש ה' בכל הופעה ומקפיד להתפלל על כך בדקות לפני שאני עולה לבמה, חוטף האשמות כה חמורות. אותו אחד טען שבגלל שצחקתי על עדות, אשכנזים, מזרחים וכו', זה נקרא לשון הרע. אמרתי לו: 'תשמע, אני מקבל את מה שאתה אומר, ואשאל רב'. ואכן כך עשיתי.

"התקשרתי לרב שרבים סומכים על דעתו, והתייעצתי איתו. הוא אמר לי שמי שמגיע למופע בידור אמור להבין שאין בבדיחות על עדות לשון הרע, ושהכל במופע בידור נעשה בצורה מוגזמת. זה לא מה שהאמן באמת חושב. ואם זה במינון הנכון, אז אין שום בעיה.

"ככלל, ה' מאוד נוכח בחיים שלי, ואני מקווה שההופעות שלי ירוממו אנשים, ישמחו אותם, ויתנו להם כוחות חיוביים. ואני כל הזמן בודק את עצמי. כי אני חושש שמשהו שאומר לא יתפרש כראוי. גם ברשת אני מעלה רק דברים 'כשרים'. מעבר לכך, בהופעות שלי אני לא צוחק על נושאים דתיים".

אגב הופעות, אילו תגובות אתה מקבל מהקהל?

"ברוך ה' רוב התגובות טובות. אגב, במקצוע שלנו זה מאוד קל לדעת. אתה מרגיש במהלך ההופעה אם הקהל איתך או לא. אפילו לא צריך לשאול. מה שכן, בהופעות סגורות, המוזמנות מראש על ידי ועדי עובדים וכדומה, זה יותר קשה להצחיק. כי הרבה פעמים זה לא הקהל הטבעי שלך. ובכלל, סטנדאפ זה מאוד מלחיץ. הכל עליך. אתה לבד על הבמה. בדיחה לא מצחיקה, זה ממש מפדח. משתרר שקט מלחיץ כזה.

"הרבה פעמים אני חושב שהכסף שמשלמים לנו הוא לא רק על ההופעה עצמה. הוא גם על הלחץ שלפני ואחרי. ועל ההכנות הרבות. ובמקרה שלי, זה עוד יותר מורכב, כי הרבה אנשים רגילים לכך שבסטנדאפ מדברים על נושאים לא צנועים, וגם צוחקים על אנשים מהקהל. ואני לא עושה את שני אלה. ואנשים, גם חילונים, מגיעים ורואים שאפשר גם להצחיק מאוד בלי שני אלה. וזה חשוב מאוד עבורי להוכיח שאפשר להצחיק – ובגבולות המותר. הסטנדאפ שלי עוסק בכל מה שקשור לחיים עצמם, לדברים הקטנים, ללידות של הילדים, לחינוך שלהם, לאבהות. דברים כאלה".

הפוסט שהציל חיים

בשלהי שיחתנו, ככל שהדברים הלכו והתעמקו, שאלתי את אמיר מה לדעתו אומרת תורת ישראל על הומור, וכמובן שיש לו לא מעט לומר על הנושא. "יש שני צדדים למטבע הזה. מצד אחד התורה מתנגדת לליצנות. יש יחס שלילי ללץ. מצד שני יש סיפורים חיוביים על אנשים שעסקו בהומור, כמו אליהו הנביא שאמר על שני אנשים בשוק שיש להם שכר עצום בעולם הבא, כי הם משמחים אנשים. מעבר לכך, היו בעבר וגם יש היום תלמידי חכמים שפותחים כל שיעור בבדיחותא.

"אז אני חושב שללא ספק היהדות מעודדת את ההומור. מה שמדברים על ליצנות, זה יותר בכיוון של סרקזם, ציניות ודברים מעין אלה. נגד אנשים שמטילים ספק בכל דבר קדוש. ולכן גם אי אפשר להוכיח לץ. כי אין לו גבולות. אבל כשיש לך גבולות טובים זה מבורך. מעבר לכך, אנו רואים בחוש שהומור זה כלי חזק מאוד, ואנחנו יודעים שיש לו השפעה גדולה. אפשר להעביר איתו מסרים, שאי אפשר להעביר בשום דרך אחרת. זה כלי שאפשר להשתמש בו לטובה ולרעה, ואני מנסה כמובן להפיק ממנו את המיטב".

אילו עוד דברים טובים אתה מנסה להפיץ דרך ההומור?

"אחד הערכים החשובים בעיני הוא אהבת ואחדות ישראל. הרבה מזה בא לי מהבית. אני ואחיי גדלנו בבית דתי לגמרי, אך בישוב מעורב, שגרו בו דתיים וחילוניים. זה היה בית שבו הורגש שכל עם ישראל זה למעשה חטיבה אחת. וההורים שלי עשו המון 'קירוב'. אני לא זוכר שבת אחת במהלך כל חיי, באמת לא זוכר, שלא התארחו אצלנו חילונים, מתגיירים וכו'.

"וגם את ביתנו, הקמנו אשתי ואני בישוב מעורב. וגם בפעילותי ברשתות החברתיות, וגם בהופעות, מאוד חשוב לי ליצור את השיח הזה של אחדות ישראל. מבחינת התכל'ס, יש בזה עשה ואל תעשה. לגבי הסור מרע אני משתדל לא לעשות שיימינג לאנשים שצוחקים על היהדות, ואין להם השפעה רבה. כי אני רואה שזה רק מגדיל את השנאה. ושנאת אחים זה הדבר הכי נורא שיכול להיות בעם ישראל.

"מצד העשה טוב אני הרבה פעמים כותב בפייסבוק על מועדים יהודיים, הכל לפי העניין הרלוונטי. לפני צומות או חגים אני משתדל להסביר מה זה, בקלילות ובנעימות. אני גם מאוד משתדל לעזור לעמותות שפועלות למען אחדות ואהבת ישראל. ואני רואה שהפעילות שלנו ברשתות החבריות מאוד משפיעה על המציאות לטובה, ברוך ה'".

מה באמת לדעתך ההשפעה האמיתית של הרשתות החברתיות? זה באמת כל כך משפיע? הרי רוב השיח הוא וירטואלי.

"לעניות דעתי הכוח ברשתות החברתיות עצום וצריך לנהוג בו בתבונה. ברמה הכללית אין לי ספק שהפייסבוק למשל מציף הרבה נושאים שמחוללים שינוי בתודעה של אנשים ובמציאות עצמה. וגם ברמה האישית אני רואה השפעות גדולות. אתן דוגמא אחת מני רבות. לפני כמה זמן פנתה אלי מישהי עם מחלה מאוד נדירה, שהתרופות למחלתה עלו 20 אלף ש"ח בחודש.

"התרופות היו בסל, אבל היו מחזירים לה את הכסף פעם ברבעון. כלומר שהיא הייתה צריכה להוציא מכיסה 60 אלף ₪. ולא היה לה. והיא ממש הייתה בסכנת חיים. היא ניסתה לדבר שוב ושוב עם קופת החולים שלה – אך העלתה חרס ביד. לאחר שהיא ספרה לי על המקרה העליתי על זה פוסט, תייגתי בו את קופת החולים שלה, וקראתי לעוקבים שלי לשתף.

"והנה, ראו זה פלא – כבר למחרת אשרו לה את העניין, ולא רק זה - אחרי שבועיים פיטרו את מי שסרב לעזור לה בעניין, והכריח אותה לשלם מכיסה. הוא לא פעל לפי הנהלים. במקרה אחר עזרתי למיזם שעסק באירוח חיילים בשבתות. גם להם תוך זמן קצר ברוך ה' גייסנו עשרות אלפי שקלים. כל כלי שיש בעולם הוא מתנה מה' יתברך. העניין הוא להשתמש בו בחוכמה ובקדושה. לתיקון העולם ולא להריסתו. אני מאוד משתדל לעשות זאת, ומתפלל שאמשיך לעשות זאת עוד ועוד".