סיון רהב מאיר על פרשת בהעלותך: שתהא שלהבת החינוך עולה מאליה

כן, אני יודעת שכתבתי את זה פה פעמים רבות בעבר, אבל משנה לשנה, כאימא, אני מבינה כמה המסר הזה חשוב ולא פשוט: הפרשה החדשה, פרשת "בהעלותך", מתארת את הדלקת הנרות במשכן. ואיך צריך להדליק אותם? רש"י מסביר: "עד שתהא השלהבת עולה מאליה". פרשנים רבים כותבים שאלה הוראות עבור הורים ומורים, הוראות חינוכיות. איך צריך להדליק את האש אצל הדור הצעיר? צריך לקרב את האש, לעזור, להצית אש – אבל השלהבת צריכה לדלוק מאליה, להמשיך לדלוק לבד. אי אפשר לחנוק, אי אפשר להגיד להם כל הזמן מה לעשות, אי אפשר לעשות במקומם. מצד שני, אי אפשר להתרחק וללכת בטרם נדלקה האש, צריך לשמור עליה. איזה איזון מיוחד נדרש כאן: לתת השראה, להצית לבבות, לגרום להם להתלהב, להיות קרובים אליהם, אבל גם לדעת מתי להרפות ולתת להם לבד.

שנזכה.

לפי הספר

אלה שלוש מילים שהן לכאורה טכניות: "ויעש כן אהרון". פרשת השבוע מתארת איך אהרון מדליק את המנורה, ושלוש המילים האלה מוקדשות כדי לספר לנו שהוא אכן עשה את מה שאמרו לו. רש"י מסביר למה שלוש המילים האלה מופיעות כאן: "ויעש כן אהרון – להגיד שבחו של אהרון, שלא שינה". כלומר, זה לא דבר פשוט, לעשות מה שאומרים לך. זה ראוי לשבח. אם נחזור לסיפור גן העדן, נראה שהחטא הראשון של האנושות הוא לא למלא הוראות באופן מדויק. לאכול מהעץ הלא נכון, לחשוב שאנחנו מבינים טוב יותר. התוצאה הייתה קשה. זה ממשיך גם בחטא של בני אהרון, בחטא העגל, בחטא המרגלים ועד לימינו אנו. קשה לנו לעשות דברים בפשטות, בתמימות, בדיוק כמו שצריך. אנחנו מעדיפים להמציא אלטרנטיבה, לפרמט, לעשות את זה אחרת. לפעמים החידוש הכי גדול בימינו הוא פשוט לא לחדש.

מה מלמדים הנדודים?

אחרי החגים, אחרי הצבא, אחרי התואר, אחרי שנתחתן. אנחנו נוהגים לדחות דברים גדולים אל מעבר להרי האופק. הנסיעה והחנייה של עם ישראל במדבר היו מלאים בהפתעות. הם היו יוצאים לדרך ואז חונים, ושוב נוסעים ושוב מפסיקים. בכל מקום אליו הגיעו – מיהרו להקים את המשכן ולהמשיך את העבודה החשובה בו. הרבי מלובביץ' לומד מכך לקח גדול: אסור להקפיא את החיים ולחכות שנגיע לאיזה יעד כדי להתחיל לחיות באמת. גם תוך כדי תנועה, עם הפתעות ושינויים, צריך לנצל כל רגע במלואו ולפעול בו. אנחנו לא יודעים כמה זמן יימשך כל שלב בחיים שלנו – כדאי לעשות כבר עכשיו את מה שהכי חשוב לנו. החיים זה עכשיו.

מי הנפגע?

מה זה משנה איך מדברים ומה אומרים? פרשת השבוע מתארת מעמד שבו מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרון, מדברת לשון הרע – ונענשת. אנחנו אפילו מצווים לזכור את האירוע הזה: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

הנה הסבר מקורי לנושא. הרב אביגדור נבנצל מסביר שכאשר מדברים לשון הרע – הנפגע העיקרי אינו זה ששומע, ואינו זה שמדברים עליו. הרי ייתכן שהשומע כלל לא מאמין, וייתכן שזה שריכלו עליו כלל לא ייפגע. הפגיעה הראשונית היא קודם כל בזה שמדבר. וכך הוא כותב בספרו:

"דיבור לשון הרע – זוהי פגיעה באדם הנברא בצלם, שראוי לכבוד. זו קודם כל פגיעה ברמה הרוחנית של הפוגע, כי מי שצלם אלוקים נעשה פחות-ערך בעיניו – פגע קשות בצלם האלוקים שבו עצמו. המשפיל את מי שראוי לכבוד – משפיל בראש ובראשונה את עצמו".

כאחד האדם

השטח המאובטח והמגודר כבר הוכן מראש עבור שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי, שהגיעה השבוע לביקור בכותל. אבל היילי, באחד מרגעי השיא של ביקור התמיכה שלה בישראל, ביקשה לצאת משם, ולהתפלל יחד עם שאר המתפללות שבעזרת הנשים. "אני רוצה להיות כאן כאחד האדם", אמרה, ונטמעה ברחבה. הנה קטע יפה שכתב על כך העיתונאי איציק וולף:

"אמריקנית בכירה אחת הוכיחה שהיא מבינה יותר מהרבה יהודים מה העיקרון המהותי שעומד מאחורי תפילה במניין. אני זוכר את ימי האימון המתקדם שלי בחטיבת גבעתי בשנות ה-90. שבת בבוקר. המחלקה מתארגנת לקריאת התורה והגבאי ניגש אל ירון, אחד הקצינים בפלוגה, ושואל אותו לשמו ולשם אביו כדי להעלות אותו לתורה. באותם שלבים של הכשרה אין כמעט מצב ליצירת שיחה עם קצינים. בטח שלא קריאה להם בשם הפרטי. דיסטנס. אותו ירון אמר את שמו ואת שם אביו ועלה לתורה. הפער הגדול שבין הלגיטימיות של הפנייה אליו בתוך אוהל בית הכנסת בשמו הפרטי, לבין המרחק הרב שהיה בינו לביננו מחוץ לאותו אוהל, גרם לי להבין: כאשר אנחנו ניגשים לתפילה אנחנו אמורים לגשת בלי כל התארים, ההישגים, המחמאות שקיבלנו, החנופות שסחטנו. כל אחד אמור להיות בסך הכל עוד אחד שמשלים מניין. בעל משקל זהה לחלוטין למי שמזלו, עמדתו הכלכלית, מיקומו החברתי או הפוליטי שונה בתכלית. הסירוב של ניקי היילי להתפלל במתחם סטרילי שהוכן עבורה, וההתעקשות שלה להתפלל דווקא בין כל המתפללות שהיו באותה עת ברחבת הכותל, עשוי להעיד על הבנה עמוקה של המקום של המתפלל בפני האלוקים. לא כבעל ההישגים (שגרירת ארה"ב באו"ם, המושלת הראשונה של דרום קרוליינה, המושלת השנייה ממוצא הודי), אלא כאדם. הנני העני ממעש".

ניקי היילי, שגרירת ארה"ב (צילום: פלאש 90)

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.