פרשת בהעלותך: לקחת את ההזדמנות השנייה

פרשת בהעלותך היא אחת המקורות המפורסמים לכך שיש לאדם הזדמנות שנייה, ושאל לו להתייאש ממצבו.

התורה מספרת על קרבן הפסח הראשון שבני ישראל הקריבו במדבר. באותה הפעם היו אנשים שנטמאו ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח. הם באו למשה ואמרו לו: "אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן השם בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ט', ז'). לכאורה, מה הם רוצים? הייתם טמאים – הפסדתם! אבל לא, הם רוצים מאוד! משה רואה שהם כל כך רוצים, הוא שואל את אלוקים, ואלוקים אומר לו יש צ'אנס נוסף – פסח שני, בתאריך י"ד באייר. מי שלא היה יכול להקריב את קרבן הפסח בזמנו, ניתנת לו הזדמנות נוספת.

"אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח להשם. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" (במדבר ט', ט'-י"א).

אותם אנשים לא התייאשו ממצבם. הם הביעו את רצונם העז להתקרב לבורא דרך קרבן הפסח, וכשבורא עולם ראה את רצונם הכן, הוא העביר למשה את מצוות פסח שני – "וראויה הייתה פרשה זו להיאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהם, שמגלגלין זכות על ידי זכאי" (רש"י).

המסר של מצוות פסח שני הוא פשוט: אין מקרה אבוד! לא משנה עד כמה אנו תועים בדרכים רחוקות, עד כמה אנו מרגישים טמאים ואטומים – תמיד אפשר לתקן את מצבנו ולקבל הזדמנות שנייה מאת השם. לעולם לא מאוחר מדי.

נרחיב מעט בעניין זה לאור המשנה במסכת אבות: "נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות" (א', ז').

המשפט השלישי, "ואל תתייאש מן הפורענות", משלים את שני המשפטים הקודמים. שהרי אדם עלול לתהות לעצמו – מצד אחד אני רואה את הצלחת הרשעים בעולם הזה, ומצד שני את הפורענות הניתכת על ראש הצדיקים, אז מי אמר שיש בכלל צדק בעולם? למה לא להתקרב לרשע, אם הרשע מרוויח מרשעותו? לכן נתאי אומר: אל תתייאש מן הפורענות. אל תסתנוור מהצלחת הרוע, שהרי הצלחתו הצלחה רגעית, זמנית וחולפת. אל תתייאש מן הפורענות שבוודאי בוא תבוא עליו – אם לא בעולם הזה, החולף, וודאי בעולם האמת האמתי והקבוע (פירוש הברטנורא).

השם נתאי "הארבלי" ניתן לו משום שהוא היה גר באזור הארבל, ויש לכך משמעות מיוחדת. מהי? התלמוד ירושלמי במסכת ברכות אומר: "רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר. אמר לו רבי חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא (מעט מעט), כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ השם אוֹר לִי" (מיכה ז', ח').

"איילת השחר" פירושו, כוכב המופיע זמן מועט לפני זריחת השמש. זמן הופעתו ונצנוצו של הכוכב מסמן את האור הראשון של הבוקר. רבי חייא ורבי שמעון היו מהלכין בבקעת הארבל, והם עודדו את עצמם באמרם, שכשם שאנחנו רואים כעת את איילת השחר, את האור הראשון המפציע מתוך חשכת הלילה, ולאט לאט האור ילך ויגבר, כך גם יהיה עם גאולתן של ישראל. העתיד מלא האור יתפתח מתוך חשכת ליל הגלות, בהדרגה ובאיטיות.

אותה אמירה, שנאמרה בבקעת ארבל, משקפת את דבריו של נתאי הארבלי. נתאי לוקח את האור והחושך בתור משל למצבים המתחלפים בתוך האדם פנימה. הוא מעודד ואומר לו לא להתייאש ממצבו האישי. כעת אתה בחושך? תסתכל על האור שבקצה האפילה.

רש"י מביא פירוש נוסף למשפט "ואל תתייאש מן הפורענות", שהאמרה הזו מופנית לא רק כלפי הרשע אלא כלפי כל אדם: "שאם אתה עשיר, אל תבטח בעושרך, לפי שהפורענות ממהרת לבוא. לפיכך תהיה כל שעה בפחד. וכן הוא אומר 'אשרי אדם מפחד תמיד' (משלי ח', י"ד). וכן אם בא עליך רעה אל תתייאש, לפי שהישועה קרובה לבוא".

רש"י מביא שני פירושים הפוכים – א. כשאתה נמצא במצב טוב והכל בסדר, אל תשכח שהסכנה אורבת לך בכל פינה. ב. כשבאה עליך פורענות, אתה עלול להגיע למצב של כפירה. לכן הוא אומר: "אל תתייאש מהפורענות שבאה עליך", כלומר, תדע איך להתחזק מן הפורענות ולא להתייאש מחמתה. אל תתייאש, בסוף יהיה בסדר.

שני הפירושים נכונים. טבעו של אדם לחשוב שהמצב הנוכחי – בין אם המצב כרגע הוא טוב ובין אם הוא רע – לא יכול להשתנות, והמצב הנוכחי ימשך תמיד. כשאדם במצב של שובע ושפע, לא עולה בדעתו שיכול הדבר להשתנות עליו חלילה לרעה, והוא מחשב את עתידו על פי מה שיש לו כעת. ולהיפך, כאשר המצב הוא בכי רע ממש, והוא שרוי בלחץ, דחק וקושי, קשה לו אפילו לחשוב שיתכן ויהיה שינוי גמור והוא בטוח שזו מציאות קיומו. לכן התנא אומר לנו – אל תתייאש מן הפורענות. אל תתייאש מלצפות שיהיה שינוי מוחלט מרע לטוב ומטוב לרע, כי כל מצב שהוא נתון בו יכול בהחלט תמיד להשתנות, בגשמיות וברוחניות (ספר "שיח יצחק" מאת הרב יצחק בורודיאנסקי).

אפשר להוסיף ולומר שהרשע, והרע עליו מדברת המשנה– אין הכוונה רק לאדם רשע במציאות, אלא גם על הצד הרשע והרוע הפנימי שבתוך האדם. לכל אחד מאתנו יש דברים שהם רעים ולא טובים, קשה לנו לצאת מהם והם מנסים בכל פעם להרשיע אותנו מחדש. בא נתאי הארבלי ואומר – "הרחק משכן רע"! התרחק מהרע השוכן בקרבך, ו"אל תתחבר לרשע"! אל תתחבר לכוחות הרֵשע החבויים בתוכך.

גם אדם שנמצא תמיד במגמת עליה, והוא מנסה להשתפר ולעשות רק טוב, עליו לזכור שלמרות כל הניסיונות והעבודה הקשה, בכוחות הנפש יש עדיין מציאות של רע נסתר. האדם צריך תמיד להיות מודע לקיומו של הרע הזה, ולדעת שהוא יכול לגרום לו לפורענות. לאדם אסור להתייאש אפילו לרגע מהמחשבה על הרע, כי בשנייה שהוא מסיח את הדעת ממנו או מתחבר אליו – הוא עלול להישאב לתוכו.

גם בצד השני, כשאדם מוצא את עצמו חלילה בבור עמוק, הוא עלול להעדיף לחיות כמו שהוא התרגל, והוא מתייאש מלתקן את עצמו. בא נתאי ואמר לו – אל תתייאש מן הפורענות הנוכחית, ותאמין ביכולתך לצאת ממנה.

כשם שגאולתן של ישראל היא לאט לאט, כך הגאולה האישית של האדם היא לאט לאט.

בואו לא נתייאש, ונזכה להיות כאותם אנשי דור המדבר, שזכו להזדמנות שנייה.