כך גיליתי את החוברות הממכרות של ר’ מיילך בידרמן

1. אני מבקש לאחל לציבור הקוראים ולכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה. אנחנו הרי בימים הראשונים של שנת התורה החדשה. בשבוע שעבר ציינו את חג השבועות, ראש השנה לתורה, והנה נכנסנו לשנה ה-3,329 לקבלת התורה.

וכמה כיף לגלות, שנה אחרי שנה, את החידושים בתחום. אני לא מדבר עכשיו על חידושי התורה שמתחדשים בכל יום בבית המדרש, אלא על החידושים בהנחלת התורה, בהפצתה לדור שלנו, בהנגשתה. כבר נכתב כאן בעבר על אפליקציית המשנה היומית המשוכללת, שחוץ מללמוד בשבילך את המשנה עושה הכול. ויש גם את האפליקציה של הדף היומי עם אינספור שיעורי גמרא מוקלטים במגוון שפות וסגנונות. קשה לפספס את הקמפיינים של "הרמב"ם היומי" ושל "ותן חלקנו" (לפעמים אני תוהה מתי יש לרמי קליינשטיין זמן להופיע ולהקליט, הרי כל שנייה קופצת לי תמונה שלו הוגה בתורה), וכמובן את אפליקציית "דבר מלכות" של חב"ד, והווצאפ עם המסר היומי של הרב דוד גבירצמן מברסלב שמסביר לך בבהירות בכל בוקר מחדש, למה היום, בדיוק היום הזה, הוא כל כך משמעותי וחד פעמי. וערוץ הידברות, וערוץ מאיר, ואתר "אש התורה", ו"קול הלשון" על מיליון שיעוריו ועוד ועוד. לית אתר פנוי מיניה.

2. אבל הרשו לי להתמקד הפעם דווקא בחוברת פשוטה, שהיא אולי האנטי-תזה לכל המיזמים העדכניים האלה. היא מופצת אמנם גם במהדורה דיגיטלית במייל, אבל כל הווייתה היא של פעם. גם מבחינה גרפית – העיצוב מיושן, הפונט מהעיירה – וגם בניסוח, בסגנון. פה ושם מופיעים בה אפילו משפטים ביידיש. אני מתכוון לחוברת "באר הפרשה" שמביאה בכל שבוע את שיחותיו של המגיד החסידי הרב אברהם אלימלך בידרמן (או בעברית צחה: רֶבּ מיילך בידרמן).

"מה, רק עכשיו גילית את ר' מיילך?" שואלים כעת קוראים רבים שכבר מזמן ראו את האור. אז כן, אני מתבייש לומר שגיליתי אותו רק לפני כמה שבועות. זאת אומרת, לא בדיוק. האמת שכבר כמה שנים שאני רואה את החוברות האלה מונחות בקרן זווית בכל מיני בתי כנסת, בעיקר שטיבלים – ולא לוקח. גם כי הגרפיקה, כאמור, לא הייתה מספיק מזמינה, וגם כי זה עולה שני שקלים. לא שאני מתקמצן חלילה על שני שקלים, אבל יש כל כך הרבה חומר בחינם, אז למה לי עכשיו להתחיל להוציא כסף? וחוץ מזה שאין לי שני שקלים בכיס. יש לי שטר של עשרים. או מאתיים. בקיצור, כן, אני מתקמצן על שני שקלים.

3. איכשהו בערב פסח האחרון מישהו נתן לי חוברת כזאת, יד שנייה מאברך, והוקסמתי. קודם כול מהמתיקות, כי הכול שם פשוט מתוק, מלא בחן, עם רוח מרעננת שנושבת בין הדפים. אני לא מכיר את הרב בידרמן, מעולם לא ראיתי אותו, אבל המורשת שלו, שחוזרת על עצמה בווריאציה כזו או אחרת בכל שבוע בחוברת מחדש, היא שמחה, נחמה, אופטימיות, ובעיקר אמונה יוקדת – בקב"ה וגם באדם.

כל כך הרבה פעמים בחיים יוצא לנו לשמוע דרשות ושיעורים שפשוט לא נכונים לנו. אני מדגיש: לא שהם לא טובים וראויים, לא שהם לא נכונים. אדרבה, ייתכן שהרב או הדרשן הוא נפלא, והרעיונות גבוהים ועמוקים, והמון אנשים מתחברים אליו. אבל הם לא נכונים לנו. סליחה על האקזיסטנציאליות, אבל אין מה לעשות, בסופו של דבר אתה צריך לשאול: מה השיחה הזאת עשתה לי אישית? נתנה לי כוחות, או שגרמה לי לחלישות הדעת, לפחד, לייאוש, לריחוק?

לי השיחות של הרב בידרמן עושות טוב, פשוט טוב. ממש אוצר בשנקל. בשבועות האחרונים אני הולך עם החוברת כל השבת וקורא שורה פה, פסקה שם. וגם מקריא. אני לא מפסיק לנג'ז עם ציטוטים מתוכה לכל הנקרה בדרכי (ילדיי הביולוגים בשולחן שבת, וגם סתם עוברי אורח מזדמנים). בעצם הפכתי למכור. הבנתי את זה סופית בשבוע שעבר, כשנסעתי לחו"ל ושמתי לב שבדרך לשדה התעופה אני בודק כל כמה דקות באובססיביות שהכנסתי למזוודת היד שני דברים: את הדרכון ואת החוברת של ר' מיילך.

(צילום סלולרי: ידידיה מאיר)

4. טוב, למה להכביר במילים? בואו נעבור לדבר עצמו. הנה מקבץ קטן, ממש טעימות, מתוך החוברת האחרונה. יודגש שכל הסיפורים שלהלן הופיעו בחוברת אחת בלבד, זאת שיצאה לשבת שעברה, פרשת נשא תשע"ז. מה שבאמת מרשים זה הכמות האינסופית של הוורטים והסיפורים מעוררי ההשראה שפשוט לא נגמרים לו, לר' מיילך. בלי שקראתי אני מודיע לכם באחריות שבחוברת של השבת יש אוסף חדש ולא פחות מקורי, משמח ומעודד שמתחבר בדיוק לפרשת בהעלותך. שערי סיפורים לא ננעלו.

אז עם מה נתחיל? אולי עם משה רבנו. בדיוק בתקופה הזאת של השנה, אחרי שבועות, הוא עלה לארבעים יום וארבעים לילה ללמוד את התורה מפי הקב"ה. לחם לא אכל ומים לא שתה. אז איך משה רבנו הצליח להיות "עניו מכל אדם"? הוא לא ידע את המציאות, שלא קם בישראל נביא כמותו?

הרב בידרמן עונה בעזרת דברים מדהימים שכתב הרש"ב, האדמו"ר החמישי בשושלת מחב"ד: "משה ראה ספרו של אדם הראשון (שבו כתובים כל מעשי הדורות מבראשית עד תחיית המתים), וראה שיקום דור בעקבתא דמשיחא שלא יהיה בהם השגה אלוקית. דהיינו, שההשגה שלהם אינה נחשבת להשגה כלל. וגם שלא תהיה להם עבודה אמיתית במוח ולב, רק יהיה קיום המצוות בפועל ממש (היינו שיעשו המצוות בגופם, אבל בלא כוונה במוח ולב). ואף גם זה יעלה להם במסירות נפש, שיהיו כמה מניעות ועיכובים בגוף ונפש בריבוי העלמות והסתרים. ויעמדו נגד כל מונע ויקיימו המצוות במסירות נפש. והיה משה בתכלית השפלות בעצמו מפני היתרון הזה, שהם גדולים הרבה ממנו. פירוש, כי כאשר ראה דור אחרון שהם מלופפים בצרות וייסורים ואפופים בחשכות ובהסתרות, ואף על פי כן יתגברו שוב ושוב ויתחזקו באמונה, מבלי להתייאש – אז השפיל משה את דעתו, כי ידע שהם גדולים יותר ממנו".

קלטתם? דור הווצאפ, עם כל הנסיונות והקשיים, גדול ממשה רבינו. זה לא אני אמרתי, זה הרב בידרמן בשם הרש"ב. בהמשך הוא מדבר באריכות על כך שבתקופה שלנו היצר הרע יושב חזק על כל אחד ואחד ומנסה להפיל אותו. דווקא זה, הוא אומר, יכול ללמד אותנו מה גדול הכוח של כל מי שחי ומתמודד בדור הזה. הוא מוכיח מדברים שכתב האר"י הקדוש שבדור שלנו, כל אנחה מעומק הלב נחשבת כתעניות וסיגופים של גדולי עולם בדורות קודמים.

5. "חושׂך שבטו שונא בנו", אמר שלמה המלך בספר משלי, והרב בידרמן דורש זאת כך: אתה רוצה שהבן שלך יגדל לתפארת? אל תחסוך ממנו את השבט שלו. שידע מאיפה הוא בא. מאיזו משפחה, מאיזו קהילה, מאיזה שבט. זה מחייב. חוסך שבטו – שונא בנו.

אבל בלי לחץ. רק לא להיבהל מנפילות ונסיגות, אלא לקום ולהתחיל מחדש. "מדרכו של עולם", מנסה לשכנע בידרמן, "בבואם לציין סימן טוב על איזה דבר הריהם מסמנים וי כזה V, וסימן זה נעשה על ידי שיורדים עם הקולמוס ורק לאחר מכן חוזרים לעלות. נמצא שההצלחה באה על ידי הירידה שהיא המביאה לעלייה. ומאידך, כשרוצים לסמן על דבר שאינו טוב עושים איקס כזה X, כי בסימן זה שני הקווים יורדים ממעלה למטה, ואינם חוזרים לעלות מירידתם... והוסיף לי אחד השומעים, כי מדרכם של המשגיחים והמחנכים לציין את ה-V על תשובה נכונה בבחינות תלמידיהם, באופן שיורד מעט משמאל וחוזר ועולה בצד ימין יותר ממה שירד בתחילה, כי אף אמנם שחייו של היהודי הושתתו על ירידות ועליות, מכל מקום יש לו לסדרם באופן שכל עלייה תעלה אותו למקום גבוה יותר מהמקום שדרך עליו בטרם נפילתו".

6. רגע, אבל אם יאמר לך היצר, הרי רק לפני כמה ימים נפלת והבטחת לקב"ה ששוב זה לא יקרה – והנה, זה קרה, אז איך אפשר לא להתייאש? ובכן, כאן מגיע סיפור נפלא מהאדמו"ר ה'בית ישראל' מגור. פעם אחת הוא ניגש לחסיד צעיר אחרי תפילת שחרית ושאל אותו פתאום: "אמור לי, בחור, מה השבח הגדול ביותר שאפשר לשבח את הקדוש ברוך הוא?". ומיד, בלי לחכות לתשובה שלו, ענה: "השבח הגדול ביותר הוא שהקב"ה לא צוחק (ער לאכט נישט)".

החסיד לא הבין את התשובה וניגש לחדרו של ראש ישיבת גור, לימים האדמו"ר ה'פני מנחם'. אולי הוא ידע להסביר לו את פשר דבר הסתומים של ה'בית ישראל'. ענה לו ה'פני מנחם' כך: "אם בתור ראש ישיבה אגש לבחור ואעיר לו על הנהגה פלונית שאינה טובה, הוא יענה ויאמר 'צדקו דברי ראש הישיבה. הנני מבטיח שמהיום והלאה אחדל ממנהגי זה'. והנה, אך יעבור יום ושוב ינהג הבחור בהנהגה זאת. אם שוב יענה ויאמר 'מהיום והלאה אחדל ממנהגי זה', עדיין יהיה ניתן למחול לו. אך בהישנות הדבר פעמים רבות, הרי אצחק מתשובתו, ואענה ואומר לו שאין זו תשובה כלל, כי כבר הפך הדבר לצחוק. אבל הקב"ה אינו כן, אף אם נבוא ונאמר לו מאה פעמים ויותר 'מהיום והלאה אחדל ממנהגי זה' – לא יצחק הבורא מאיתנו, אלא יקבל אותנו באהבה וחיבה כאילו שאנו מבטיחים זאת בפעם הראשונה".

לתגובות: yedidyam@netvision.net.il

הטור התפרסם בעיתון 'בשבע'.