נשואים פלוס

תקווה גדולה אופפת את החתן והכלה ברגע הגיעם לחופה. ברקע מתנגנים כינורות בנעימה המוכרת "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה", והם בטוחים שכך הם יחיו "באושר ועושר לאורך ימים". לעתים קרובות מדי, זהו האופן שבו אנו רואים את חיי הנישואין - "אושר ועושר לאורך ימים", כאשר שני בני אדם מושלמים, מנהלים חיי נישואין מושלמים. בעצם, למה לא?! הרי כל חילוקי הדעות והבעיות כבר מצאו את פתרונם המוצלח, מן הסתם, בשעת כתיבת התנאים לפני החתונה. החתן והכלה מכירים זה את זו, ובודאי יסתדרו ביחד בצורה הנפלאה ביותר. מי בכלל יכול לחשוב על כך שאחרי החתונה יהיו הפתעות?

עם כל זאת, הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן ומציירות תמונה שונה לחלוטין. אין כל אפשרות להכיר אדם כראוי לפני החתונה. בנוסף, לפני החתונה אנשים בדרך כלל מופיעים במיטבם. רק לאחר מכן הם מרשים לעצמם להיות מה שהם באמת. ההתלהבות חולפת עוברת, ולפתע הם עלולים למצוא את עצמם נשואים לאדם שהם, למעשה, לא מכירים, ושונה לגמרי ממה שציירו לעצמם קודם.

בנוסף לכך, עלינו לזכור שבין בני זוג נשואים אין קשר דם. כלפי אלה שיש לנו איתם קרבת דם, אנחנו נוטים, בדרך כלל להיות סובלניים וסבלניים יותר. יכולים להיווצר בינינו מתחים רבים, אולם הקשר יישאר קשר. בין בני זוג, לעומת זאת, אין הכרח שהקשר יהיה נצחי. למעשה, הדבר היחידי שקושר ביניהם הוא הכתובה וטבעת הקידושין ותו לא.

* * *

התורה מתארת לנו את תמונת הנישואין באופן הבא: לאחר בריאת האשה אמר האלוקים: "והיו לבשר אחד". המפרשים מסבירים שהכוונה היא שבני הזוג יתאימו את עצמם ואת רצונותיהם זה לזה.

סיפור ידוע על הצדיק הירושלמי, ר´ אריה לוין, ממחיש לנו באופן נפלא את הראייה הזו של חיי הנישואין:

יום אחד ליווה ר´ אריה לוין את אשתו לרופא ואף נכנס לחדר שבו קיבל הרופא את החולים. הביט בו הרופא בפליאה: האם אשתו לא מסוגלת להיבדק לבדה? הרב לוין הסביר: "באנו אליך, דוקטור, כי הרגל של אשתי כואבת לנו...".

הנישואין, על פי התורה, אינם רק הסכם משפטי יבש, אלא יותר מכל דבר אחר, מביאים לאיחודם של שני חצאי נשמות, שנועדו להפוך לישות אחת. חז"ל מלמדים אותנו כי ארבעים יום לפני יצירת העובר ברחם אמו מכריזים בשמים: "בת פלוני לפלוני". חכמינו זכרונם לברכה מספרים אודות אשה רומאית עשירה וחשובה ששאלה את רבי יוסי בן חלפתא: "מה עושה האלוקים מאז שסיים לברוא את העולם בששת ימי בראשית?".

השיב לה רבי יוסי: "יושב ומזווג זיווגים".

צחקה הרומאית ואמרה: "וכי מה בכך? אף אני יכולה לעשות כן". קראה לאלף מעבדיה ושפחותיה, וחיתנה את כולם בלילה אחד.

למחרת בבוקר, שוד ושבר - זה ראשו פצוע, זו עינה נפוחה ואלה רגליהם שבורות. זה אומר "איני רוצה בה" וזו אומרת "איני רוצה בו". מיד שלחה העשירה הרומאית לקרוא לרבי יוסי בן-חלפתא ואמרה לו: "אכן, אין חכם כאלוקיכם".

* * *

זיווגו של כל אדם נקבע אמנם בשמים, אך בניית חיי נישואין היא דבר שלשמו אנו נדרשים להיות עם שתי רגלים על הקרקע ולהשקיע מאמץ. לעתים קרובות, קרובות מדי, מנסים בני זוג להסתדר זה עם זו, אך משקיעים בכך מעט מאמץ. כאשר אינם מצליחים, הם ממהרים, בטעות, להרים ידיים ואומרים: "אנחנו פשוט לא מתאימים". או "העסק לא הלך" ומתגרשים. חברת השפע הרגילה אותנו לחיים שבהם אנו ממהרים להשליך חפצים שלא משמשים אותנו יותר, בדיוק כשם שאנחנו משליכים כלים חד פעמיים משומשים. לכן, חשוב מאד שנכיר בכך שהזיווג שלנו נקבע משמים, וההכרה הזו תגרום לנו להרגיש מחויבות ולהשקיע מאמצים, כדי שהנישואין שלנו יהיו מוצלחים. הידיעה שבני זוג נועדו לחיות יחד מהווה תמריץ להשתדל ולהתגבר על הקשיים המתעוררים. יש לנו ביטחון בכך שניתן להתגבר על כל בעיה שהיא.

המציאות מראה, שאם משקיעים רק מאמצים מועטים בבניית חיי הנישואין, קשה מאוד להתגבר על הקשיים העלולים לעמוד בדרכם של בני הזוג. כאשר שני בני-אדם מבוגרים צריכים לבנות חיים משותפים, וכל אחד מהם גדל והתבגר בסביבה שונה וחווה התנסויות שונות, רק טבעי שהמציאות תציב בפניהם אתגרים שונים. ככל שאדם מתבגר, הדעות ותכונות האופי שלו - כולל אלו המסולפות והשליליות - נעשות מקובעות יותר. בין אם ההבדלים בין בני הזוג הם מולדים, ובין אם הם נובעים מן הסביבה השונה בה התחנכו, הם אמיתיים מאוד - ואם החתן והכלה באים מרקע שונה, ההבדלים יהיו מודגשים עוד יותר. לפתע, שני בני-האדם השונים הללו, מוצאים את עצמם יחד, על כל ההבדלים שיש ביניהם בתכונות האופי, בנטיות, ברצונות ובתחומי התעניינות, והם מצפים מעצמם לדעת לקבל החלטות יחד ולבנות בית מושלם. לאור העובדה הזו, יכול כל עניין פעוט, להראות להם כקריטי. לפתע מקבלים ההבדלים הבין-אישיים מימדים גדולים ורציניים יותר. מה עושים כאשר אחד מהם מסודר, והשני מפוזר, או כשאחד דורש ניקיון והשני מוזנח?אנשים יוצאים מתוך הנחה, שהיות שיש ביניהם הבנה, ובתקופה שלפני החתונה הם הסתדרו היטב, לכן הם כבר לא צריכים להשקיע בבניית קשר הנישואין. יש לדעת, שללא השקעת מאמץ מצד בני הזוג, לא יוכלו חיי הנישואין לעמוד בפני אתגרי החיים.

* * *

פעמים רבות נמצאים חיי הנישואין במקום נמוך מדי בסולם העדיפויות של בני הזוג. הם מתייחסים אל הקשר ביניהם כאל דבר מובן מאליו, ותחומים כמו חיפוש עבודה ולימודים מצויים גבוה יותר בסולם. רק לאחר שהם זוכים להצלחות בתחומים האחרים, הם מתפנים להקדיש זמן למשפחה. בינתיים, יתכן בהחלט שהנישואין כבר נמצאים בשלב כלשהו של התפוררות וקריסה.

התורה מכירה היטב את הנטייה הזו, ולפיכך היא מייחדת את השנה הראשונה לנישואין בעיקר לטיפוח הקשר בין בני הזוג. בשנה הראשונה שוהים בני הזוג יחד זמן רב, ומעניקים זה לזו תשומת לב מיוחדת, תוך גילוי רגישות הדדית זה לצרכיו של זו. כך הם מניחים בסיס איתן ומוצק לחייהם המשותפים בעתיד.

לכן, כלל ראשון שיש לזכור הוא: אין חיי נישואין מוצלחים ללא השקעה יומיומית והשקעה רצופה. הדבר נכון לגבי כל הזוגות ללא יוצא מן הכלל.

עוד חשוב לדעת, שבכל שלב שהוא של חיי הנישואין ניתן להתחיל מההתחלה ולבנות יסודות איתנים לקשר בין בני הזוג, באמצעות השקעה משותפת של זמן, מאמץ והשתדלות.