הזקן הזכיר את שמו של בנו שנרצח בשואה, והחזן... התעלף

בספר 'עלינו לשבח' מובא הסיפור המופלא הבא, מאת הרב יצחק זילברשטיין, רבהּ של שכונת רמת אלחנן בבני ברק וחבר מועצת גדולי התורה. "באחת הטיסות שלי, משך את תשומת ליבי איש שישב לשמאלי ואכל קציצת בשר לא כשרה", מספר הרב זילברשטיין. "על מעטפת הארוחה שלו היתה תווית עם שמו: מר ווינשטיין. שמו מעיד על יהדותו. נשענתי אחורה והמתנתי שיסיים את ארוחתו, ופניתי אליו, "תסלח לי אדוני, אני לא מתכוון להיות חוצפן או לפגוע בך, אבל אפשר לשאול אותך שאלה?"

"'בטח', ענה. 'אתה יודע שאתה יכול לבחור בארוחה כשרה בטיסה הזו?' הוא נעץ בי מבט וענה: 'אני לא אוכל כשר'", ממשיך הרב זילברשטיין. "'למה אתה מתכוון? אתה מתכוון שבביתך אתה שומר על כשרות אבל מחוץ לבית אתה אוכל הכל? או שמא כשרות היא בעינך מצווה שאינה חשובה?"

(צילום: shutterstock)

'"לא', הוא ענה, 'אני לא אוכל כשר משום שזו היא בחירתי החופשית. אני לא מקיים שום מצווה בשום  אופן", מצטט הרב את תשובתו של שכנו לטיסה, ונדהם לשמוע את האיבה שבקולו.

'"אתה באמת רוצה לדעת מדוע?' שאל מר ווינשטיין. הרב, שהרגיש שהאיש חפץ לפרוק את אשר על לבו הנהן בראשו, והאזין לדבריו של שכנו לטיסה שנאמרו בקול מרוסק.

"זה היה הבן שלי…" הוא אמר, "זה היה הדבר האחרון ששבר אותי, החזקתי מעמד לאורך כל הדרך עד שיום אחד כבר לא יכולתי, במהלך כל זמן שהותי במחנה הריכוז, הייתה לי רק שאיפה אחת, לראות את הבן שלי, קסריאל מנחם, משתחרר מהמחנה, אמא שלו כבר מזמן הלכה לעולמה, יחד עם האחים והאחיות שלו, אבל אנחנו נשרוד! בזה הייתי בטוח.

"יום אחד, כל האסירים כונסו למסדר, במקום היו מספר דלתות סודיות לכניסה לשטח בו מבצעים תליה מרוכזת של אנשים, היתה זו תחושת אימים, בני אחז בידי בעוצמה שכמעט ועצרה את הדם בעורקיי, כולנו התחלנו לרוץ בבהלה כדי לברוח מקו האש, איבדתי את בני במהלך הכאוס שנוצר ומאז לאראיתיו. כעבור זמן מה סיפרו מכריי מהמחנה, שראו חייל שאחז בבני וירה בו.

כשהוא מוחה את דמעותיו, המשיך מר ווינשטיין בכעס: "הקב"ה לקח לי את כל הילדים, את כולם. אז עכשיו, כל מה שהקב"ה אומר, אני עושה בדיוק ההפך. אני לא מעוניין לשמור אף אחת מהמצוות".

"הייתי כה נדהם לשמוע את סיפורו, שלא יכולתי לומר מילה במהלך שש שעות הטיסה הנותרות", מספר הרב זילברשטיין. "שררה דממה מוחלטת בינינו, נחתנו ביוסטון וכל אחד הלך לדרכו.

"לא חלמתי שאפגוש בו שוב", ממשיך הרב בדבריו. "חלפו ארבע שנים, ובאחד מימי הכיפורים התארחנו בשכונת מאה שערים בירושלים. בעיצומו של היום הקדוש יצאתי מבית הכנסת כדי לשאוף מעט אוויר צח, כשהבחנתי בדבר מוזר, איש זקן יושב בתחנת האוטובוסים ומעשן, הייתי בהלם, אדם שבחר לעשן דווקא במאה שערים ביום הקדוש ביותר בשנה?

מאה שערים (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"הבטתי בו שוב והנה אני מזהה את מר ווינשטיין. הבנתי שניתנה לי הזדמנות נוספת מהשמיים. אין זה מקרי שאני נפגש עמו דווקא ביום הקדוש ביותר בשנה", ממשיך הרב בדבריו.

"ניגשתי אליו. 'הנה שוב אנו נפגשים. מצחיק איך החיים מפגישים בין אנשים והם תוהים מה הסיבה או המסר המסתתר בכך', אמרתי לו. "אני בטוח שאתה יודע שהיום יום כיפור, בבית הכנסת עומדים להגיד את תפילת 'יזכור' לאזכרת שמותיהם של הנפטרים, בוא איתי והזכר את שמו של בנך שמת על קידוש ה', והתפלל לעילוי נשמתו. זאת יכולה להיות אולי ההזדמנות היחידה שלך להזכיר את שמו של בנך. אתה לא חושב שהגיע הזמן להזכיר את שמו בבית דין של מעלה?"

"דמעות מלאו את עיניו, חבקתי את זרועו בשלי והובלתי אותו לבית הכנסת, אל עמוד החזן. שם ביקשנו ממנו לערוך תפילת אשכבה מיוחדת", מספר הרב. "מר ווינשטיין נשען ולחש את שם בנו: 'קסריאל מנחם בן יחזקאל סרגה'".

התפנית בסיפור מדהימה: "פניו של החזן הפכו לבנות, אגלי זיעה צצו על מצחו ועיניו בלטו כאילו חישבו לצאת ממקומם, הוא סב על מקומו לעברנו וזעק בקול חנוק: 'אבא!!!' ואז… התעלף", מספר הרב זילברשטיין בהתרגשות עצומה, ומסכם את דבריו: "זהו סיפור פלאי ביותר עם השגחה פרטית מעל לדרך הטבע, על זה נאמר: 'הבא ליטהר מסייעין בידו'. מר ווינשטיין עשה בסך הכל צעד קטן לעבר בית הכנסת וזכה לבלתי ייאמן. הקב"ה נמצא תמיד ומשגיח על כל אחד מאיתנו, הוא רק מחכה לנו שנעשה צעד אחד קטן בשבילו ולמענו. 'טעמו - וראו כי טוב ה''', מסתיים הסיפור המפעים.