"אם תעמידו שורה ארוכה של אברכים, אדע לזהות מיד מי בעל תשובה ומי לא"

"את הסיפור האישי שלי אני יכול לסכם במספר מילים: נולדתי בעייתי, נשארתי בעייתי, וכך אשאר". אנחנו יושבים מול הרב דורון רוזיליו, והוא משוחח עמנו כשעיניו נוצצות. הוא לרגע לא מתייחס למילה 'בעייתי' כאל דבר שיש בו בעיה... "בשורש הווייתנו מונחת סקרנות, כנות ואומץ", הוא אומר. ייתכן וזה בדיוק מה שהוביל אותו עד הלום.

"אני בעל תשובה עם וותק של שלושים וחמש שנה", ממשיך הרב רוזיליו, "נולדתי בבית חילוני. אבא שלי הוא קיבוצניק שהקים את בית גוברין ואני רפתן בן רפתן.  מאז היותי צעיר אני זוכר את עצמי אנרכיסט. לא סיימתי בית ספר, לא הלכתי לצבא, נסעתי לחו"ל למשך ארבע שנים והסתובבתי בערך בחצי כדור הארץ. כתבתי ספר על מסעי בדרום אמריקה. ספר מרתק, כך בכל אופן אנשים אומרים.

"בגיל עשרים וארבע חזרתי בתשובה", הוא מציין, אך ממהר להדגיש: "אני לא חושב שהמושג 'חזרה בתשובה' הוא מדויק. צריך להבין – בעל תשובה הוא מי ששנה ופרש. מי שעזב וחזר. אני, ועוד אלפים רבים כמוני, איננו בעלי תשובה אלא תינוקות שנשבו במלוא מובן המילה. לא ידענו קודם לכן כלום על היהדות".

 

"הפער בין שני העולמות הוא עצום"

עולם התשובה של לפני שלושים וחמש שנה, היה לדבריו של הרב רוזיליו בכלל לא פשוט. "ניסינו להיכנס לתוך הציבור החרדי, אבל אנשים, למרות שהיו עם רצון טוב, לא ידעו מהיכן לעזור לנו, ועשו בדרך הרבה מאוד טעויות".

"למדתי על בשרי עד כמה שקיים פער ענק בינינו. כתוב בפסוק 'עין לא ראתה אלוקים זולתך', ואחד ההסברים הוא שהכוונה לבעלי תשובה".

הרב רוזיליו מדגיש: "אני לרגע לא מאשים אף אחד בזדון, החברה החרדית עשתה אתנו עבודה נפלאה ואנשים עזרו לנו במסירות נפש עצומה. אבל בסופו של דבר הם לא הצליחו לקלוט אותנו באופן מושלם וחלק, וזה לא מפליא. כי מדובר בחברה עקרונית מאוד, בעלת מסלול חיים ברור, ואילו אנו היינו עופות מוזרים שבאים ומנסים להצטרף.  אבל חשוב שכולנו, כבעלי תשובה, נרשה לעצמנו לתקן ולהמשיך הלאה".

האם כיום הדברים השתנו לפי דעתך?

"כן, בוודאי", הוא משיב, "בעלי תשובה שעושים היום את דרכם אל היהדות לא יחוו את מה שאנחנו הרגשנו בעבר, מהסיבה הפשוטה - יש דור שלם של בעלי תשובה שעברו את התהליך הזה כבר לפני שלושים שנה ויותר, וכיום הם מקבלים את פניהם ואף שמחים לקחת אחריות על בעלי תשובה חדשים שמגיעים ומצטרפים".

בעלי התשובה של היום, לדברי הרב רוזיליו, כבר יותר מחוברים לקרקע ויותר מתוחכמים. "אני פוגש אותם מקרוב וממש שמח לבשר שברוב המקרים הם הולכים צעד אחר צעד ומבררים כל דבר, והם גם לא מתביישים לשאול. עברו הימים בהם בעל תשובה היה בטוח שמיום שהוא מניח כיפה על ראשו, תיכנס בו יראת שמיים פנימית והוא יחוש מעין עולם הבא. כיום בעלי התשובה מודעים לכך שהנחת הכיפה על הראש יכולה להיות תחילתה של דרך לא פשוטה וזהו ניסיון לא קל. הם גם יודעים שזה לא בהכרח שהם יראו את האור והניצוצות מיד כשיתחילו לשמור מצוות, וייתכן שצפויים להם הרבה קשיים ומהמורות בדרך, אבל הם גם לומדים לא לפחד.

"יש להם הרבה ביטחון עצמי", מסכם הרב רוזיליו, "והם מרשים לעצמם לומר - יש לנו במה להתגאות, ואנו מסוגלים לקחת אחריות על החיים האישיים שלנו ולדאוג לעצמנו. אני חושב שזה בדיוק מה שנכון וטבעי לעשות, וטוב שכך".

 

מהפיכת הקהילות

כחלק מהתהליך שעבר על בעלי התשובה בעשורים האחרונים, מציין הרב רוזיליו שהוקמו גם קהילות שונות בערי הארץ המיועדות במיוחד לציבור החוזר בתשובה, אפשר למצוא אותן במקומות כמו חיפה ומעלות, וכן גם יש קהילות ביושיביה ושובה, ואפילו במצפה רמון. בנוסף, הוקמו ישיבות של בעלי תשובה וכוללים המיועדים להם. "אדם שחוזר כיום בתשובה יכול לדעת שיש לו דרך להיקלט ויש לו היכן לעשות את הצעדים הראשונים שלו, במקומות שלא יידחו אותו, והעיקר – יבינו אותו".

האם אתה חושב שלכולם מתאימה הגישה הזו? אולי יש בעלי תשובה שכן יהיו מסוגלים להיטמע מלכתחילה בחברה החרדית?

"בוודאי שיש כאלו שמסוגלים, ואם הם מסוגלים לעשות זאת אדרבה, אבל מניסיוני - מדובר במיעוט. רוב בעלי התשובה ירגישו טוב יותר כאשר יהיו בקהילה של אנשים כמותם".

והרב רוזיליו מספר על קהילה ייחודית מאוד שהוא זכה להיות שותף בהקמתה בשכונת גבעת זאב שבצפון ירושלים. "את הקהילה הקמנו לפני כחמש עשרה שנה, במטרה להוות בית חם לציבור החוזרים בתשובה. ייסדנו כאן גם כולל שלומדים בו כיום עשרים וחמישה אברכים, חלקם תושבי השכונה חלקם 'ייבוא' ממודיעין עילית ועוד מקומות. כבעלי תשובה אנחנו מרגישים שאנו משויכים לכל חלקי עם ישראל, ולכן לא מוותרים על שום חלק. אנחנו לומדים חסידות, ונפש החיים, ליקוטי מוהר"ן ושפת אמת, וכמובן גם גמרא, משנה וחומש. את הכל אנחנו לומדים כאן".

הקהילה שעם השנים רק צומחת, מציעה בנוסף ללימוד גם פעילות חברתית ענפה מאוד. "נוצרים בין האברכים קשרים חברתיים מאוד קרובים", מספר הרב רוזיליו, "הרב חגי מזור הוא ראש הקהילה שלנו והוא מוסר הרבה מאוד שיעורים בנושאים מגוונים, ואנחנו משתדלים להפיץ כמה שיותר את המסר בסביבה. כחלק מכך יש לנו גם אתר עשיר מאוד, יש שיעורים שרצים בפייסבוק, וזה מיועד לכל הציבור. התחושה שלנו היא שיש לנו הרבה מה לתת לכל הציבור, ואנחנו מוציאים את זה החוצה. בנוסף, אנחנו מוסרים שיעורים ברחבי הארץ".

והדבר המעניין ביותר הוא, שבשנתיים האחרונות, כפי שאומר הרב רוזיליו, הכולל התחיל לקלוט אברכים צעירים שאינם בעלי תשובה, אלא חרדים מבית. הם הגיעו לגור בשכונה והחליטו שדווקא הכולל של בעלי התשובה הוא שמתאים להם.

אתה בעצם מתאר מצב הפוך – במקום שבעלי התשובה ייצמדו לחברה החרדית, כאן החרדים נצמדים לבעלי התשובה...

"ממש כך", הוא מסכים, "כמובן שאנחנו מקבלים את כולם ונוצר אצלנו חיבור מופלא ומרתק. אומנם לפעמים אנחנו 'מתכסחים' או מנהלים דיונים סוערים, אבל התובנות מדהימות. התחושה האישית שלי היא שהאברכים משלימים את הפאזל שלנו בצורה נפלאה. אנחנו מרגישים פתאום שלמים. כשאנשים באים אליי ומבקשים להצטרף אני אומר להם דבר אחד: יש לנו תנאי קבלה אחד והוא – רצון. אם אתה באמת רוצה וטוב לך אתנו – התקבלת....

"ואני חייב לציין", הוא אומר עוד, "שאם בתחילה האברכים החרדים הסתכלו עלינו כעל עופות מוזרים, כיום הם אפילו מביטים בנו בהערצה. נראה לי שזה בגלל שאנחנו חושפים בפניהם איזה סוג של חיבור לריבונו של עולם".

הרב רוזיליו, יש לנו שאלה – אם יעמדו כעת אברכים בשורה, האם תדע להבחין מי מהם בעל תשובה ומי לא?

תשובתו של הרב רוזיליו מרגשת במיוחד: "כן, אתם מוזמנים להעמיד בפני שורה של עשרים איש שאני לא מכיר, ואני אעבור ואצביע בלי היסוס מי בעל תשובה ומי לא, כי אצל בעלי התשובה יש ברק מיוחד בעיניים, וזהו ברק שלא דוהה".

ויש לו גם מסר להעביר לסיום: "כששואלים אותי 'מה הדגם שלכם?' אני משיב שהדגם שלנו הוא רב גוני. גגו של המשכן היה עשוי מפרוותו של בעל חיים בשם תחש שהיה 'שש בגווניו'. את פרוותו של התחש היו פורשים מעל המשכן והיה מתקבל מראה מרהיב. אבל כדי לראות את הגוונים המדהימים הללו היה צורך לטפס גבוה, להגיע אל מעוף הציפור ורק כך היה ניתן להבחין בכך. משום מה אני מרגיש שהדבר הזה רומז אלינו. מי שיתאמץ ויתעלה מעל עצמו, יוכל ללא ספק להבחין בגוונים הנפלאים שיש לנו – בעלי התשובה".

כתובת האתר: www.pshita.co.il