הטור של אורטל קפטן: אנחנו יפות, אנחנו חכמות, אנחנו נבונות. תורת ישראל מעידה על כך

"נתן הקב"ה בינה יתרה באישה, יותר מבאיש" (גמ' נידה מ"ה, ע"א). כשהייתי שומעת את המשפט הזה בשיעורים בהם השתתפתי, הייתי מנסה להבין מה המעלה היתרה שנתנה תורת ישראל לאישה, שאין באיש. זאת אינה המעלה היחידה, אלא ישנו מקור נוסף לכך המתאר את חדות העין הייחודית באישה, שכנראה גם אותה אין באיש. המקור לכך במסכת ברכות דף י' עמוד א': "אישה מכרת באורחים". בהמשך לדברים ישנו פסוק המתאר במדויק את היכולות המיוחדות הטמונות באישה, והוא מופיע דווקא בספר משלי, עם קשר מיוחד לפרשתנו, פרשת קורח. "חַכְמוֹת נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיו תהרסנה." (משלי י"ד א') חכמינו פירשו: "חכמות נשים" – זו אשתו של און בן פלת, שהצילה את בעלה מהמחלוקת הקשה של קורח ועדתו, ואילו "איוולת" – זו אשתו של קורח שלא עשתה דבר, למעט העובדה שהתסיסה את קורח על משה רבנו, המנהיג הדגול של עם ישראל, שליח ה'. היא בסך הכל החדירה בו ארס, כמשיחה לפי תומה. "הוא מנצל אותך, משה דואג למקורבים שלו ואתם נזרקים הצידה...", וכו'.

כמה אחריות מוטלת עלינו, הנשים, לאור העובדה שביכולתנו לבנות את הבית, הבעל והילדים, ומאידך אנו עלולות, על ידי עצות לא נכונות והתנהגות לא ראויה, להחריב ולהרוס דברים בעלי ערך רב.

"אישה בונה, אישה הורסת". יש שיר כזה. מבלי להיכנס לתוכן או לכוונת המשורר, אתייחס לפשט הדברים.

יום שלישי, תשע"ו, שנה אחורה. קבענו להיפגש עם זוג חברים, יאיר ואסתי. היינו מתוכננים להיפגש ב 21:00 בערב. בשעה 17:30 אחה"צ אני מקבלת שיחה הביתה. אסתי על הקו. היא נשמעת לי שלא כבכל יום: "מה קורה, אסתי?" אני שואלת. "אורטל, נראה לי שנבטל את המפגש הערב", היא אומרת באינטונציה לא נעימה. "למה?" אני שואלת. "אל תגידי שאת יודעת, אבל יאיר בלי מצב רוח לגמרי. הוא חזר עכשיו, וקיבל מכתב פיטורים מהעבודה". "מה? למה? מה קרה?" שאלתי, למרות שבתוך תוכי שיערתי את הסיבה לכך. "שמו לו רגליים", היא אומרת. "נדבר יותר מאוחר ביישוב הדעת. בינתיים נבטל את המפגש הערב".

"אין בעיה, שיהיו בשורות טובות", אמרתי וניתקתי את השיחה. זמן קצר לאחר מכן שוחחנו שנית, והיא סיפרה לי את הסיבה האמיתית לפיטורים של יאיר. זאת אכן היתה הסיבה שחשבתי קודם לכן.

יאיר עבד בחברת הייטק נחשבת מאוד. הוא שימש בתפקיד בכיר בחברה. הנהלת החברה הייתה מפוצלת ומפולגת, כעין שני מחנות כוח, כשבאחת – היו בכירי החברה וההנהלה, ובשנייה – מנהלים בכירים. (לקבוצה זו השתייך יאיר). מטרתם הייתה לגרום לפרוק ההנהלה הקיימת, כתוצאה מהתנהלות כושלת, לטענתם.

אסתי החדירה ליאיר שהוא חייב להתקדם והגיע זמן לעשות מהפך בחברה. "זה ישפיע על המעמד ועל השכר שלך. אתה ראוי לנהל את החברה. הם לא יודעים מה יש להם ביד, ומי שלא מבין – הגיע הזמן להראות להם". כך היא טענה בפניו בכל רגע נתון. הדברים חלחלו והשפיעו עליו מאוד. תוך זמן קצר נכנס יאיר למרכז העניינים, עד שהפך למנהל האסטרטגי של המאבק, תוך שהוא נלחם בהנהלה הקיימת ומקבל את הגיבוי המלא של שאר המנהלים הבכירים. עד שיום בהיר אחד, חברו כל אותם מנהלים שתמכו ביאיר להנהלה הקיימת, וזה נאלץ למצוא את מקומו מחוץ לחברה!

ואני שואלת: מה היה חסר לך? תפקיד בכיר – יש! משכורת מכובדת מאוד – יש! תנאים מעולים – יש! אז מה אין? "רק הכיסא אגדל ממך"?! היתה ליאיר מטרה לשבת על כיסא המנכ"ל, וזה כנראה הדבר היחיד שהיה חסר ליאיר, או יותר נכון לאסתי רעייתו, שמכה על חטא על כך שייעצה לו עצה שהזיקה לו, הזיקה לה והזיקה לביתם. נכון להיום, כמעט שנה אחרי, יאיר עדיין לא מצא משרה נורמלית כעין זו שהייתה לו, מה שגרם לו לבעיות כלכליות קשות, בעיות בשלום בית ועוד...

אשתו של און בן פלת החליטה לעשות מעשה חריג הגובל בחוסר צניעות, ונאלצה לגלות את שערה ולשבת בכניסה לביתם. היא הבינה שברגע שתחלוף המשלחת הפרלמנטרית של קורח על פניה, ויראו אותה גלוית שיער, הם יוותרו על צירופו של בעלה למפלגה, תוך טענה שאדם שאשתו אינה מתנהגת בצניעות – זה מעיד על הבעל, ועל כן און בן פלת ישאר בחוץ.

מה היה קורה אילו יאיר היה מקבל את העצה הנכונה, או את זריקת ההרגעה, ולא נגרר אחר מעשה מיותר, שבסופו איבד את מקום עבודתו? כמובן שהכל ברצון ה' יתברך, אך עלינו חלה זכות הבחירה וחובת ההשתדלות.

חַכמוֹת נשים בנתה ביתה... בינה יתרה ניתנה לנו. זו מתנה, אך כגודל המתנה – גודל המשימה. תפקידנו למתן, להרגיע, ולתת עצה שיש בה תבונה, שתועיל ותסייע בהצלחת המשימה בכלליות.

זה יכול להיות בכל תחומי החיים. לדוגמא:

הבן או הבת התחתנו בשעה טובה ומוצלחת. ידוע שבבתים רבים, בשנה הראשונה ישנן בעיות בשלום הבית. לרוב היחסים בין הבעל לאישה אינם איתנים, ובשלבים הללו, כשאין ביכולתם לטפל בבעייתם לבדם, שוטחים הבן או הבת בפני ההורים את המגרעות של בני הזוג, ואלו הופכים ליועצים: "אל תהיי פראיירית... שלא ירכב עליך... תלמד אותה כבר מההתחלה שהמשפחה שלך מעל הכל... תגידי לו שקודם כל ההורים שלך, ואחר כך הוא"... ועוד כהנה וכהנה עצות איומות, אשר עליהן אמרו חכמים: "ואיוולת בידיו תהרסנה".

דוגמא נוספת: הבעל חזר קצת נסער מיום גדוש. הוא מוציא את זעמו בבית על בני המשפחה בלי כל הצדקה. שתי אפשרויות עומדות על הפרק:

1.תגובה נזעמת. "למה אתה צועק? אנחנו השעיר לעזאזל שלך?! לא נוח לך – תלך...", ועוד שלל משפטים שמלבים את האש, ועלולים לגרום לכוויות קשות.

2.אפשרות נוספת שעומדת בפנינו: לנשום עמוק, להירגע, למתן, ולפעמים... לשתוק. לעתים השתיקה שווה למרות הספיגה, עד יעבור זעם.

"חַכמוֹת נשים בנתה ביתה".

בפיוט הנודע "אשת חיל", שרים בני המשפחה: "פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה". כמה ליבי מתמלא בערגה כשאני שומעת את המשפט הזה יוצא מפיהם...

מבלי לפרגן לעצמנו אומר את האמת: אנחנו יפות ("אין אישה אלא ליופי"), אנחנו חכמות ("פיה פתחה בחכמה"), אנחנו נבונות ("בינה יתרה ניתנה באישה"), ועל כך מעידה תורת ישראל!

לנו נותר רק לשאוף להימנות על מחנה אשת און בן פלת, עליה נאמר: "חַכמוֹת נשים בנתה ביתה". שנזכה ב"ה אמן.