"חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה"

חמת מלך, כלומר, כאשר המלך או מאן דהו מראשי השלטון,  כועס על אדם מסוים, אזי דומה הדבר למלאכי מוות, כאילו ששלח אל אותו אדם מלאכי מוות להינקם ממנו, כי סיפק בידו לעשות. ובכל זאת ולמרות חרי האף, איש חכםיכפרנה - אדם חכם יכול לשכך ולרכך את כעסו של המלך ע"י מתק לשונו.

אדם מן השורה שכועס על רעהו, וחפץ לנקום בו לא תמיד יש באפשרותו לבצע זאת, כי פעמים שלא עתה זה הזמן המתאים לכך. ופעמים שבאותה העת כוחו של רעך גדול מכוחך או שאולי יש לידו אנשים אחרים ואתה מתבייש להרע לו לידם וכדומה. לא כן הדבר כאשר מלך כועס, כי מי יאמר לו מה תעשה  ומי יאמר לו מה תפעל, ומיד כאשר המלך כועס הוא, מוציא את חמתו לפועל, וחייו של אותו אדם בסכנה. כדוגמת אחשוורוש שכעס על המן, ואמר "תלוהו (את המן) עליו[1] (על העץ שהכין למרדכי)", ואכן באופן מידי נעשה הדבר ועוד באותו היום המן ובניו מצאו עצמם תלויים על העץ קבל עם ועדה.

מתק לשון

'מלאכי מוות' נאמר בלשון רבים, לומר שהרבה שליחים יש למלך; השרים הפקידים הרבים. בנוסף זרועותיו של המלך פרושות גם מחוץ לכותלי המדינה, דבר המאפשר לו להוציא את כעסו ולבצע את גזר הדין כנגד מי שירצה יהיה אשר יהיה. אמנם אם יימצא באזור איש חכם, אזי יכול הוא בחכמתו לרכך ולהעביר את גזירת המלך ע"י שימתיק את לשונו בתבונתו הרבה, ובכך יירגע המלך ויחזור בו מגזרתו.

 כדוגמת אותו מלך שלאחר מאמצים מרובים מאד ומייגעים הצליח לבסוף לכבוש את אותה עיר עיקשת שמרדה בו באופן נרחב וזמן כה רב. משאבים גדולים ועצומים הושקעו כדי להצליח במלחמה. ומשנפלה העיר בידו, החליט להוציא להורג את כל המורדים. חכם אחד שהיה מיועציו של המלך, חס על אותם אנשים האומללים והמסכנים, שסך הכל בקשו לשמור על חירותם. פנה למלך ואמר לו "ה' עשה את מה שחפצת, אתה תעשה את מה שה' חפץ". "ובמה ה' חפץ?" שאלו המלך. ענה החכם ואמר, "ה' חפץ  שתחוס על בריותיו" נענה לו המלך, וחס על אותם השבויים. הרי לנו כוחו של האיש החכם שבאפשרותו למגר את כעסו של המלך.

גזירת גירוש

פעם אחת נתפתה הגמונה של העיר מיץ, ליצרו האכזרי ולעצת שריו, שהיו שונאי ישראל כמוהו וגזר גזירת גירוש כל יהודי מיץ וסביבותיה. כאשר נודע דבר הגזירה לרבי יונתן אייבשיץ שהיה הרב הראשי של אותה העיר, מיהר לבוא לפני ההגמון להשתדל לפניו ולהשיב את הגזירה הרעה. ר' יונתן פנה אל ההגמון במרירות ושאלו: מה כל החרדה הזו פתאום, לעקור אלפי משפחות ממקום מושבם ולגזור עליהם גזירת גלות? ענה ההגמון ואמר: אני, אין אני מקיים אלא את דברי משיחנו, אשר ניבא על הר הזיתים באומרו: "כי אז תהיה מצוקה גדולה אשר כמוה לא הייתה מראשית העולם ועד עתה וגם לא תהיה עוד", ונבואה זו לא נאמרה אלא על היהודים, ולמצווה גדולה תחשב לי אם על ידי תתקיים נבואת המושיע.

ואולם, הוסיף ההגמון, ואמר, בידך להשפיע עלי לבטל את הגזירה, אם רק תענה לי תשובה כהלכה לאלתר על שאלתי. "איזו שאלה?" שאל ר' יונתן מתוך חרדה. "אמור נא לי ברגע זה כמה מספר אותיות הפסוק אשר אמרתי לך כעת בשם משיחנו?"  "כמספר שנותיך, שישים" ענה הרב תוך כדי שאלה. ההגמון השתומם לרגע והוסיף לשאול: "וכמה מספר המילים בנבואה זו?" "שבע עשרה" ענה הרב לאלתר, "כמספר אותיות הפתגם ,עם ישראל חי לעולמי עד". "טוב" ענה ההגמון מתוך השתוממות, "ועתה הגד נא לי מה מספר בני עמך בעיר מיץ וסביבותיה?"  "חמישה וארבעים אלף שבע מאות ושישים" ענה הרב. "אם כך" ענה ההגמון, "הרי פקודתי, בעוד שעה אחת יצא דבר הגירוש לפועל, והנה אתה מפורסם בתור כותב קמיעות נפלא מאין כמוך, ולפיכך עליך לכתוב את המאמר שהזכרת על גבי קלף שגודלו כגודל המזוזה שלכם, כמניין מספר היהודים שהזכרת, ואם תעשה זאת במשך השעה הקרובה, אבטל את הגזירה הרעה ואתה וכל אחיך תשבו בעיר זו לבטח".

קמטים נראו במצחו הרחב של הרב. והוא ענה ואמר מתוך בטחון: "אלוהי ישראל הוא כל יכול! אגב, גם מספר אותיותיו של המאמר הזה הוא שבע עשרה. עוד שעה אם ירצה ה', תתמלא דרישתך".

הלך הרב לביתו וכעבור שעה הביא אל ההגמון קמיע הכתוב על גבי קלף מזוזה. טמן ההגמון את עיניו בקמע, קרא ישר והפוך ולא ידע מה לפניו. ביאר לו ר' יונתן ואמר: בקמיע זה כתוב הפתגם שהזכרתי לפניך לפני שעה "עם ישראל חי לעולמי עד". החל מאות עי"ן שבאמצע הקלף יכול אתה לקרוא את הפתגם הזה בארבעים וחמש אלף ושבע מאות ושישים אופנים לכל צד! ואולם עד שתגמור את עבודת הקריאה הזאת, עליך לבטל את הגזירה קודם לכן...ואכן כך היה.

זהירות סכנה

אחד ממלכים ששכר לשרותיו, חוזה בכוכבים, דבר שהיה מקובל בזמנים עברו. כדי שיורה לו מה מומלץ ומה צריך לעשות ומה לא לעשות ע"פ חכמת הכוכבים, כדי שיוכל לנהל את ממלכתו על הצד הטוב ביותר. לימים נתעורר חשד המלך, בדבר כישוריו של אותו חוזה בכוכבים, והתחיל לפקפק בהימנותו. טיכס עצה לעצמו, כיצד יוכל להוכיח ולהוציא לאור את מחשבתו על אותו חוזה. והנה רעיון עלה במוחו: אשאל את החוזה שיסתכל בכוכבים ויאמר לי מתי הוא, החוזה ימות? אם יאמר שבעוד זמן רב, אצווה מיד שיהרגוהו, ואז ייוודע לעיני כל כזביו. שהרי הנה הוא מת עכשיו.

ואכן כשנשאל החוזה ע"י המלך, לפי הכוכבים מתי יהיה זמן פטירתך? הבין שהוא נכנס למלכודת, ופתח פיו בחכמה ואמר, "אני רואה בכוכבים שאמות שלושה ימים קודם שהמלך ימות". מששמע זאת המלך, ציווה לשומרו מכל משמר, ולדאוג שיאריך הלה ימים, כמה שיותר. כי מי יהיה מוכן להסתכן, בדבר של חיים ומוות?

הרי לנו שאיש חכם ביטל את כעסו של המלך, ויתרה מכך, הפך את מאווייו של המלך ורצונו, שיחפוץ לדאוג לו ולשומרו על הצד הטוב ביותר.

השופט המתנכל

באחד מבתי המשפט בחו"ל, נאשם שכר את שירותיו של אחד מטובי עורכי הדין, כמובן תמורת תשלום לא מבוטל, כדי שיוציאהו זכאי מכל טענות התביעה. והנה ביום המשפט המיוחל, נכנס לאולם בית המשפט, אחד מהשופטים הקשוחים ביותר שלא נושאים פניו של איש! ומה עוד שגם ניכר על ארשת פניו שהוא רותח מתמיד. החל השופט לשאול את העו"ד ואת מרשו מספר שאלות. וכמצופה, העו"ד החל עם מניפולציות מילוליות: "זה לא בדיוק היה כך", "הוא חשב ש.."  "לא הבינו את כוונתו.." וכיוצ"ב, כמצופה מעורך דין.

השופט עצר לפתע את שטף דיבורו של העו"ד, ואמר בנימה של כעס, אנא אני מבקש תשובות ישירות, תשובות של כן או לא, ולא לשחק משחקי מילים. מששמע זאת העו"ד חוורו פניו, הלא עיקר הצלחת המשפט יהיה ע"י ריבוי מילים ובכך להוציא דברים שהיו, מהקשרם. אך לא עו"ד מוצלח שכמוהו ייכנע בכזו קלות. ואמר "מחילה מכבוד מעלת השופט הריני למלא את בקשת כבודו, אך אם יורשה לי ראשית לשאול את השופט שאלה אחד ויחידה, ואשמח אם ישיב לי כבודו בכן או בלא, בלבד"!.

בכדי שלא להראות כאינו הגון, הסכים השופט לתנאי זה. "שאלתך, כבוד הסנגור.." אמר השופט. "האם נכונה השמועה, שאתה כבוד השופט חדלת בזמן האחרון מלקחת שוחד?" שאל העו"ד. הבין השופט שהוא סיבך את עצמו, כי כל תשובה שייתן, תהיה לרעתו. כי אם יאמר 'כן', שהפסיק לקחת שוחד, משמע שעד עתה כן לקח! ואם יאמר 'לא' משמע שגם עכשיו הוא ממשיך ונוטל שוחד. והשיב, שהבין את המצב, וכי  אכן ישנם דברים שאי אפשר לענות בכן או לא. ונתן לעו"ד את הרשות לענות על מה שישאלוהו, כרצונו. הרי לנו "חמת מלך מלאכי מוות  ואיש חכם יכפרנה".

המלך העליון

עד עכשיו נוכחנו לדעת ולראות את כוחו של האיש החכם בהפגת כעסו של המלך ובביטול גזרותיו. השאלה שיש לשאול היא, האם ניתן לפעול בדרך דומה כאשר האדם מרגיש שהמלך העליון – הקב"ה כועס עליו? פעמים שהאדם חוטא והוא נענש על חטאיו; דברים לא מסתדרים כפי שהוא רוצה, ישנם הרבה עיכובים בחייו, הוא מרגיש שמשמים מענישים אותו ו'סוגרים' עליו את הדלתות עד ששום דבר לא מצליח לו. ואם למלך בשר ודם ישנם "מלאכי מוות" כלומר שליחים להפיק את רצונו. קל וחומר שלקב"ה שהעולם וכל ברואיו הינם כחומר ביד היוצר, אין לו שום מגבלה ורצונו יתקיים לעולם מבלי מפריע. האם גם אז ניתן לעשות משהו ולבטל את הרוגז של מעלה?

ובכן מפסוק זה אנחנו למדים, שהאיש החכם לא רק שהוא מסוגל לרצות יכול מלך בשר ודם תקיף, אלא אפילו את הקב"ה באפשרותו כביכול לרצות ובכך למתן את כעסו. דוגמא לכך מצינו, כאשר ישראל חטאו במקום הנקרא 'שיטים' עם בנות מואב[2], מיד החלה מגפה עצומה ונוראה לפרוץ בקרב עם ישראל, עד שכל ישראל היו חלילה בסכנת כליה, אלמלא פינחס שמיד עשה מעשה והשמיד את החוטאים הראשיים - זמרי בן סלוא וכזבי בתו של נשיא מדיין, ורק אז נאמר "וישוב חרון אף מישראל". הבורא העיד על זה בעצמו "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעלי בקנאו את קינאתי ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי"[3]

ועוד קודם לכן, כאשר ישראל חטאו בעגל, כעסו של הבורא על ישראל היה רב, עד שאמר לו למשה רבנו שהוא חפץ להשמיד את עם ישראל, "הרף ממני ואשמידם"[4] (את בני ישראל). ולמעשה בסופו  של דבר השיב משה בחכמתו הרבה את חמת הבורא מעם ישראל., "לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית"[5]. וכך מספר המדרש:  אמר לו משה [לקב"ה] זה העגל שעשו ישראל עכשיו הוא מסייעך, הוא מוריד גשמים ואתה מפריח טללים!. אמר לו הקדוש ברוך הוא [למשה] וכי יש בו תוחלת? אמר לו משה ואם אין בו ממש למה אתה כועס 'למה ה' יחרה אפך בעמך'[6]...

חילול ה'

והמשיך משה לרצות את ה' ואמר, אם תכלה את ישראל יתחלל שמך בעולם, "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם, להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה"[7] כלומר האומות יאמרו שהסיבה שהבורא הוציא את ישראל ממצרים הייתה כדי להענישם ולכלותם. ולא הייתה לבורא יכולת להביאם אל הארץ המובטחת, כי העמים שנמצאים שם חזקים הם מאד.

זכות אבות

משה גם מזכיר את זכות האבות הגדולה שיש לישראל, ולפחות בזכותם של האבות אברהם יצחק ויעקב שהיו כ"כ אהובים אצל הבורא, יופחת הכעס מעל בני ישראל, "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם...ארבה את זרעכם.."[8] עד שלבסוף בזכות דברי הסנגוריה הגדולים הנ"ל מתרצה לו הקב"ה למשה ומחליט לסלוח לעם ישראל[9] "וינחם ה' על (לעשות את) הרעה אשר דיבר (ביקש) לעשות לעמו"[10].

הצלה ליחיד

לכאורה היה ניתן לומר שדברי סנגוריה מועילים לבטל גזירה דווקא מציבור כי הם רבים ולכן זכותם גדולה, אך לא מאדם יחיד. ולא היא, לא כן הדבר אלא בכוחו של האיש החכם, לחלות את פני בוראו, ולבקש רחמים אפילו על אדם פרטי ולא רק על ציבור שלם.

אברהם אבינו

אביהם של ישראל – אברהם, השכיל להבין זאת. וכאשר מצא את עצמו בגיל מבוגר ללא ילדים שימשיכו את דרכו ואת השקפת חייו שהנחיל לעולם, אמר לה' "מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן ביתי דמשק אליעזר יורש אותי"[11]. אברהם טען שהבטחותיו של ה' לשפע חומרי אינם יועילו לו אלמלא יהיה לו בן. ה' נענה לו והבטיחו "אשר יצא ממעיך הוא יירשך"[12].

חנה

חנה אשת אלקנה הייתה בצער גדול לאור העובדה שאין לה ילדים בעוד שלצרתה פנינה יש ילדים לרוב. התלמוד מספר על השיטה שבה נקטה חנה כדי לרצות את הבורא על מנת שיתן לה את מבוקשה; היא פנתה באופן ישיר לה' ואמרה שלכל אבר בגוף ישנו שימוש: הפה נועד על מנת שידברו ויאכלו בו. הרגלים נועדו על מנת שילכו בם. וכך החלה למנות את שאר האברים ושימושיהם, והוסיפה חנה ושאלה את הבורא לצורך מה נבראו אברי ההולדה אם לא בשביל להוליד בהם?[13]. די היה בטענה זו היוצאת מעומק הלב כדי לזכותה בפרי בטן. גם במקרה הנ"ל חנה הייתה בעצמה בגדר אותו איש חכם המרצה את המלך העליון.

למעשה בפסוק זה מלמד אותנו שלמה שכל אחד ואחד שמרגיש שיש עליו חרון אף שמימי, יכול לבטל חרון אף זה ע"י שינוי מעשיו לטובה ופניה לבורא בסיבות משכנעות להסרת היגון האופף אותו ולקבלת הדבר שאותו הוא חפץ, ובכך להיות בעצמו בבחינת "איש חכם יכפרנה". ואם קשה עליו מלאכה זו, הוא מרגיש שאין הוא יודע כיצד ואיך לנסח את דבריו באופן הראוי והנכון, הוא יכול לפנות לאיש חכם העוסק בתורה, והוא יתפלל עליו ויבקש עליו רחמים מהבורא, "כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה"[14]. אמנם יש לדעת שאין זה פתרון של קסם, פעמים וגם החכמים נכשלים בהפגת כעסו של המלך, וכעסו של המלך נשאר בשיא תוקפו ומוציא לפעול את גזר הדין. אך זוהי ההשתדלות הגדולה ביותר שניתן לעשות ובה קיים הסיכוי הגדול ביותר להצליח.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן