משלי
"איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף"
ביאור הפסוק: "איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף" (משלי ט"ז, כ"ח). עצות משלמה המלך, החכם באדם
- הרב משה ציונוב
- פורסם א' תמוז התשע"ז |עודכן
(איור: אבישי חן)
אדם שתמיד רוצה להפך את המציאות ולשנות אותה - יגרום למריבות גדולות לקרות. ואדם שרגיל להתלונן, יגרום שהמורים שלו יעזבוהו וכתוצאה מכך הוא יישאר חסר דעת.
איש תהפוכות פרושו אדם שרגיל לבעוט במוסכמות, הוא לא מקבל דברים כמות שהן ומנסה להפוך את הקערה על פיה. בין אם מדובר בילדיו שלו, הוא תמיד ינסה לשנות אותם על מנת שיתנהגו באופן שבו הוא חפץ, ולהפנותם לדרך הנראית כטוב בעיניו, למרות שאין כל דופי בהתנהגות שלהם בעיני שאר הבריות, אך מכיוון שלפי השקפת עולמו המצב לא אמור להיות כך הוא יעשה הכל כדי לשנות אותם. גם בביתו כלפי אשתו הוא לא מבין שצריך לחיות איתה כמו שהיא ולסגל את עצמו אליה, קשה לו להבין שכמעט ואי אפשר לשנות בן אדם סתם כך. במקום להסתגל למצב ולאשה שאותה הוא קיבל, הוא מנסה תמיד לשנותה ע"י הערות גסות ועקיצות לשון. כן הוא נוהג עם חבריו וגם במקום עבודתו - תמיד מנסה לשנות את האנשים ולהעיר להם כדי שיתאימו את עצמם אליו - לנורמות שלו. איש כזה "ישלח מדון" הערותיו הבלתי פוסקות גורמות לכולם לריב ולהתקוטט עמו. גם לילדיו אשתו וחבריו יהיה קשה מאד לסבול את המצב.
חם לי
אם הוא אדם שמטבעו חם לו, תמיד הוא עם מזגנים סביבו או עם חלונות פתוחים. כאשר מעירים לו שקר מדאי הוא רואה אותם כלא נורמליים "מה זאת אומרת קר מדאי? תראה איזה חם היום. אם קר לך שים מעיל!!". כאשר מעירים לו שרוח פרצים נכנסת (ועכשיו חורף..) הוא מגיב "מה להיחנק? חייבים אוויר צח ורענן..". מבחינתו מי שלא רואה את הדברים כמוהו –משובש.
סדר סדר תרדוף
ישנן נשים שאוהבות סדר, הן חייבות שהכל יהיה נקי ומסודר, בלי זה הן לא מרוכזות ואי אפשר להתחיל כלל את סדר היום – זכותן לחשוב ולהתנהג כך, יבושם להן. הבעיה היא כאשר ישנם אחרים בסביבה שלא כל כך מעניין אותם סדר ונקיון (גם זכותם..) כעת אותן נשים יעירו לכולם "איך אתה מסוגל לשבת כך כאשר מסביבך הכל מבולגן?! ואיך אפשר לאכול על השולחן כאשר יש עליו לכלוך?!" מי שלא חושב כך ולא רואה את המצב כפי שהן רואות הן חושבות אותו למוזר ומנסות לשנות את כל הסביבה שיחשבו ויתנהגו כמותן. הן הופכות להיות 'איש תהפוכות'. אל עליהן לזכור שסופן 'ישלח מדון' הן יגרמו לכל הסובבים אותן לריב עמן. צריך תמיד לזכור שיש עוד אנשים אחרים ולכל אחד דעה והרגלים משלו. יש לקבל אותם כך ולא לנסות לשנות אותם אלא אם כן הם מעוניינים בזה שישנו אותם.
הנרגן
בעוד שאיש התהפכות המנסה לשנות את האנשים גורם לאנשים לריב עמו, האיש הנרגן, כלומר איש שתמיד מתלונן, גם הוא לא מרוצה מהמצב הסובב אותו אלא שהוא לא מנסה לשנות את המצב בכפיה אלא רק להשמיע את דעותיו. בכל דבר ובכל מצב הוא מוצא חסרון כלשהוא (לבד מאשר בעצמו..); האחד מדבר בקול רם מדאי ואילו את השני לא שומעים כלל. 'ועד הבית' לא עושים את תפקידם כראוי, והמנקה תמיד משאיר לכלוך. השכנים מרעשים והילדים של השכנים הורסים את הבניין. פלוני לא יודע לחנות את רכבו כדמבעי, ואלמוני החנווני מוכר הכל ביוקר.
אמנם אנשים לא רבים אתו אבל מכיוון שבני אדם לא אוהבים להיות בחברת אחד שמקטר כל היום, הם עוזבים אותו. גם יודעי הספר לא חפצים ללמד אותו כי גם אז פיו מלא תלונות "החומר קשה מדאי", "החומר משעמעם", "לומדים יותר מדאי שעות", "השעות לא נוחות" "המרצה מדבר מהר מדאי". גם אם בכל זאת ילמדו איתו מתוך אילוצים כלשהם הם לא יעשו כן מכל הלב, לא יענו לו על כל שאלותיו וספקותיו וממילא הוא לא יהיה שלם בשום חכמה ובשום מקצוע. ממילא אחד שכזה יישאר חסר דעת, וזאת בשל טבעו הרע - להתלונן תמיד. לכן אדם שמבחין שאין סביבו חברה ואנשים לא מחפשים את קרבתו, יפשפש במעשיו אולי זוהי הסיבה.
כף חובה
הנרגן הוא גם אחד שתמיד רואה חובה במעשי האנשים. כמעט כל מעשה שאדם עושה, ניתן לראותו ולפרשו גם באופן שלילי וגם באופן חיובי. הנרגן בוחר לפרש את מעשיהם של האחרים באופן השלילי. אם לדוגמא אמא מרימה טלפון לבנה, ומבקשת ממנו עזרה לקניות, והבן נעתר ברצון. לכאורה מעשה טוב ונפלא. אבל הנרגן ימצא מקום לפתחון פה, 'איזה מן בן הוא זה?! למה הוא צריך לחכות עד שאמא תרים לו טלפון, הוא לא יכול להציע את עצמו מבלי זה?! '
כאשר שומעים על מעשה נאצל, איש שעוזר מבחינה כלכלית למשפחה קשת יום, מיד הוא יפתח פיו ויאמר 'למה בכלל צריך לעזור להם?! וכי לי מי שהוא עזר אי פעם?! שיסתדרו לבד!'
אחד שכזה שתמיד רואה את הרע במעשי האנשים קרי נרגן, יגרום לאנשים להתרחק ממנו, כי מי אוהב להיות ליד אחד שתמיד ביקורתי ורואה את הדברים באופן שלילי? סוף הנרגן להישאר ללא רע וחבר, הוא 'מפריד אלוף' מעצמו כלומר חברים ואוהבים[1]. כך ראינו שהיה עם בניו של לבן. כמו אביהם גם להם כאב שהגיס שלהם יעקב מצליח "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל־אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל־הַכָּבֹוד הַזֶּֽה"[2] ומתוך כך נפרד מהם יעקב[3], הם איבדו את האפשרות הנדירה לשהות בחיקו של אחד מן האנשים השלמים ביותר באנושות בגלל הנרגנות שהייתה בקרבם.
משנה את הדברים
הסבר נוסף ל'איש תהפוכות' הוא שכאן מדובר על אדם שמהפך את דברי האנשים, הוא לא 'מדייק' כ"כ בדבריהם, ומעביר לאחרים את הדברים שנאמרו באופן שהוא מוציא דברים מהקשרם. ע"י מעשיו אלו הוא 'ישלח מדון' הוא גורם שתהיה מריבה בין האנשים.
אחד שכזה, שרגיל להפך את דברי האחרים כדי לגרום לסכסוך בין אנשים, קרוב לוודאי שהוא אינו בוחל גם להפך את דבריו שלו עצמו. אין לו בעיה לרמות את האנשים גם אם הם בני משפחתו והוא לא מרגיש ייסורי מצפון עם מעשיו. יש לו אין ספור תירוצים לתרץ כל מעשה ומעשה שלו.
נוכחנו לראות זאת אצל לבן הארמי, כאשר ההסכם בינו לבין יעקב היה שיעקב יעבוד שבע שנים ושכר העבודה הזה יהיה בעצם הנדוניה שיעקב יביא ללבן תמורת רחל. את ההמשך כולם יודעים, לבן נתן לו את לאה ולא את רחל. יעקב נאלץ לעבוד עוד שבע שנים אחרות. אבל גם בזה לא נגמר הסיפור, יעקב הסכים לעבוד שוב שש שנים כדי להרבות את הונו ולכלכל את משפחתו - אשתו ואחד עשר ילדיו. כאשר ראה לבן שיעקב מצליח יתר על המידה החליף את תנאי העבודה כפעם בפעם. 'הדברים לא הובנו כראוי' הוא אמר ליעקב. 'כוונת ההסכם הוא כך ולא כך' אמר בהזדמנות אחרת. וכהנה תירוצים למכביר.
קשה להאמין אבל למעשה של דבר לבן שינה את תנאי ההסכם עשרות פעמים והוא לא בחל בשום דרך. וכלפי מי דברים אמורים? כלפי חתנו שהוא גם אחיינו וכלפי בנותיו ונכדיו. כאב ללבן על הצלחתו הבלתי רגילה של חתנו למרות שהצלחה זו לא הייתה כלל על חשבונו של לבן ולא גרעה מפרנסתו. לבסוף ע"י התנהגות זו הוא נמאס גם על בנותיו "הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִֽינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם־אָכוֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ"[4] אמרו רחל ולאה. בגלל התנהגות זו כמעט ואיבד לבן קשר עם משפחת יעקב לנצח.
סיבה לריב
פן נוסף הטמון בפסוק זה; 'איש תהפוכות' כלומר אדם המבקש להפוך ולשנות את דבריו שהוא בעצמו אמר וקבע אך לא נעים לו לחזור בו מדבריו, לכן הוא מחפש תואנה וסיבה לריב – 'ישלח מדון', כדי שעל ידי מריבה זו תהיה באפשרותו לחזור בו מדבריו ולקבוע עמדה חדשה.
לדוגמא; אדם השכיר את דירתו לאחרים תמורת סכום מסוים שנקבע ביניהם. לאחר תקופה התברר לבעל הדירה שהסכום אותו הוא דורש נמוך מדאי ולא תואם את מחירי השוק. כעת הוא מבקש להעלות את סכום השכירות, אך בעיה אחרת ניצבת בפניו, הוא כבר התחייב וחתם על חוזה ל משך שנתיים. כאן מגלה לנו שלמה ש'איש תהפוכות', אדם זה המבקש לשנות את דבריו, ינסה למצוא סיבה לריב עם השוכרים – ישלח מדון, על מנת שיוכל לדרוש סכום גבוה יותר; "לכלכתם את הקיר בסלון", "השכנים מתלוננים שהילדים שלכם מרעישים יתר על המידה", "אתם גוררים את הכסאות ונוצרים חריצים וסימנים בשיש". כעת כאשר התחילה המריבה וישנן הטחות אשמה, הוא יהיה מוכן 'להתפשר' עמהם שימשיכו לגור בדירה זו למרות כל 'המחדלים' הנ"ל, בתנאי שיוסיפו לו כסף על סכום השכירות בתואנה של כיסוי הנזקים. נמצא שריב זה לא היה עקרוני אלא אמצעי שיגרום לו לחזור מדבריו ולהרוויח יותר.
קשה לי
לפעמים בעקבות מצב נתון בן או בת הזוג קיבלו על עצמם תפקיד כלשהו או מחויבות מסוימת הקשורים לענייני הבית; קניות, שיעורים עם הילדים, תשלום חשבונות הבית וכו'. אם לדוגמא הבעל קיבל עליו תפקיד מסוים תוך מחשבה שהוא יוכל לעמוד בזה והמטלה אינה קשה כל כך. אמנם במשך הזמן הוא מבחין שקשה לו לעמוד במטלה זו. אך מה יעשה והרי הוא הבטיח? לכן הוא "ישלח מדון", הוא מחפש עילות ואפילו הקטנות ביותר וקטנוניות כדי לריב ולהתווכח עליהם וימצא סיבות דחוקות להוכיח לה למה היא לא נוהגת כראוי ולא מגיע לה שהוא ימשיך במטלות הנ"ל.
לפעמים קשה לאשה להבין על מה ולמה בעלה קטנוני כל כך ולמה הוא רותח. מפסוק זה למדים שייתכן והסיבה לכך היא מפני שישנם דברים או מטלות שקשה לו לעמוד בהם אך הוא לא יודע כיצד לומר זאת לכן הוא מחפש דרכים עוקפות, דרכים שלעיתים אינן נעימות וסימפטיות כל כך. אם אשה זו תשכיל לרדת לשורש הבעיה היא תוכל לדון איתו ישירות על מה שמציק לו, למצוא פתרונות אחרים ובכך המצב יחזור לקדמותו.
לא יציב
'איש תהפוכות' הינו גם מלשון הפכפכות, אדם שכל רגע משנה את דעתו; אין לו השקפה ודעה ברורה, תמיד הוא קופץ מעגלה זו לעגלה אחרת, והוא אינו יודע כלל מה הוא רוצה מעצמו ומה הם שאיפותיו. אחד שכזה יגרה מדון, מתחיל לחרחר ריב שהרי אנשים לא סובלים אדם שכל פעם חושב משהו אחר ואי אפשר כלל לנהל איתו שיחה ולא ניתן לסכם איתו דברים, שכן כל מה שהוא אומר, עתיד להשתנות כבר מחר. גם אי אפשר לרצות אותו שכן רצונו משתנה באופן תדיר.
מאכל אהוב
אשה מכינה אוכל לבעלה. היא יודעת שאת האוכל הזה בעלה מחבב, מאכל זה ערב לחיקו. והנה בפעם האחרת שהיא מכינה מאכל זה הוא כבר לא רוצה לאכול 'מדוע הכנת לי אוכל כזה?' הוא שואל בנימה של קפדנות. 'מדוע הכנתי?! היא תמהה 'אתה בעצמך אמרת שזה מאכל שאהוב עליך!'. 'הא.. נכון פעם אהבתי אבל כעת איני אוהב'. וכך באופן תדיר פעם הוא אוהב מאכל זה ופעם מאכל אחר. גם לגבי המיקום של חפציו אשתו לעולם לא תצליח לרצות אותו, פעם הוא רוצה שהם יהיו במקום מסוים, ופתאום משנה דעתו ורוצה שיהיו במקום אחר (מבלי להודיע לאשתו..).מילא היה שומר דעותיו לעצמו, ניחא. הבעיה היא שיש לו גם תלונות על אשתו שלא מצליחה לרדת לסוף דעתו.
מתי יוצאים?
'בעלי למה לא יוצאים לבלות? קצת זמן איכות' האשה שואלת. 'צודקת' הוא אומר הרי המשפחה קודמת לכל. 'מתי תרצי שנצא?' הוא שואל . 'מחר' היא משיבה. 'אין בעיה מחר בשמונה תהי מוכנה'. והנה למחרת הבעל משנה את כל סדר יומו כדי שיוכל להגיע לבית בשעה שמונה, הוא מבטל פגישות חשובות ודוחה דברים. וכשסוף סוף מגיע לבית הוא רואה שאשתו לא התארגנה כלל. לשאלתו מדוע היא לא מאורגנת היא עונה 'היום יום חמישי ואני צריכה לבשל לשבת, נצא פעם אחרת!'. אשה זו קיימה בעצמה את הפסוק 'איש תהפוכות' עליה לדעת ששינוי זה עלול לגרום למדון בבית. הבעל, סביר להניח שימצא את עצמו כועס מאד על אשתו, הוא כ"כ טרח לרצות אותה, ובמיוחד כאשר היא זו שבקשה. ולבסוף לאחר כל המאמצים זה לא יוצא לפועל - בגללה. אם היא תהיה חכמה היא תצא עם בעלה למרות הכל. עדיף תבשיל אחד פחות בבית ובלבד שלא יהיה ריב בין בני הזוג!
הנמשל
ראינו לעיל שאיש תהפוכות הינו בין היתר איש שמוצא פגמים בכל דבר, ומנסה להפוך את המציאות ולא לקבלה כמות שהיא. ההשגחה העליונה שולחת לאדם מציאות מסוימת של חיים ע"פ מעשיו ויעודו של האדם. כמובן שעל האדם לעשות השתדלות גדולה לנסות לשפר את המצב לטובה. אבל כאשר אדם רואה שככל ולמרות ההשתדלות הרבה שהוא עושה אין הדבר עולה בידו עליו לדעת שזו גזירה שמימית. ואין טעם יותר לנסות ולשנות את המציאות. אדם שמסרב לקבל גזירת שמים זו נקרא 'איש תהפוכות' הוא גורם שיהא חרון אף כלפיו מן השמים, 'כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו'[5] . עליו לדעת שיש דברים שאי אפשר לשנות, ישנם דברים שנגזרו להיות באופן כזה או אחר ויד האדם תקצר מלשנותם.
מי שמתעקש לשנות את המצב בכל זאת, גורם שיהיה כעס שמימי עליו מפני שנראה הדבר שהוא חושב שגזירת שמים לא נעשתה באופן הנכון ולא הכל מדיוק בתכלית הדיוק לתת לאיש כפי מעשיו. 'אם תלכו עמי בקרי אלך אתכם בחמת קרי'. הדברים נבחרו ונבחנו בקפידה רבה לפני שנשלחו לאדם.
כבוד מלכים
בלעם התבקש לקלל את ישראל, הוצע לו הון רב וכבוד מלכים באם יענה לבקשה זו. הוא ידע שלשם ביצוע מעשה זה עליו לקבל אישור מגבוה, מאלוקים. הוא המתין לנבואה וה' פסק לו באופן חד משמעי 'לא תלך עם עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא'[6]. תאוות הממון והכבוד גרמו לבלעם למאן לקבל דין שמים, הוא ניסה בכל מאדו לשנות את המצב ולקלל את עם ישראל. הוא היה 'איש תהפוכות'. סופו 'ישלח מדון' 'ויחר אף אלוקים כי הולך הוא'[7] ה' כעס עליו וניסה להניא אותו מעשיו פעם אחר פעם. סופו של בלעם היה מר, הוא מת מיתה מבוזה "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב"[8]
הורים מיוחדים
יש ואדם נולד להורים בעלי אופי מיוחד ושונה משאר ההורים, פחות אכפת להם מילדיהם ומרווחתם והם בעלי ציפיות גדולות מילדיהם. על הילדים לדעת שזה הניסיון שלהם משמים, נסיון שאליו נולדו ואתו עליהם להתמודד. כל נסיון לשנות את ההורים, את דרכם וגישתם יעלה בתוהו. זה מה שהם ואותם לא ניתן לשנות. על הילדים לקבל גזירת שמים באהבה ולא לשנות את המציאות כאשר הם רואים שהדבר לא עולה בידם. אם הם ימשיכו להיות 'איש תהפוכות' ולהפך את המציאות בכח, סופם 'ישלח מדון', לא רק מצד ההורים אלא גם מצד שמים.
תעמולה שלילית
הרובד העמוק יותר בפסוק זה בא לומר שהנרגן מפריד מעצמו את הבורא; כאשר הבורא ברא את העולם, העולם נברא בשלבים במשך ששה ימים. לאחר כל בריאה ובריאה בכל יום נאמר 'וירא אלוקים כי טוב'[9]. ובסיום כל הבריאה כולה נאמר 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'
אם הבורא היה אומר שהעולם הינו טוב, זה היה די והותר, כי טוב אלוקי זה הטוב בשלמותו. אבל הבורא לא הסתפק בכך הוא אמר על הבריאה כולה 'והנה טוב מאד' כלומר שיא הטוב שניתן בכלל לשער ולהעלות על הדעת. והנה מגיע אדם זה ופיו מלא תלונות על כל דבר שמתרחש בבריאה. בקיץ חם לו ובחורף קר לו, באביב ובסתיו יש אלרגיות. כאשר הוא רווק הוא מתלונן על הקושי שבהיותו רווק וכאשר הוא נשוי, קשה לו עם המחויבות. הוא מתלונן על זה שהתינוק שלו בוכה בלילה ובגלל זה הוא לא מצליח לישון.. וכן הלאה בכל דבר ודבר. איש זה בעצם עושה תעמולה נגד הבורא, כי הבורא שיבח את הבריאה כולה וכל התופעות שצוינו לעיל יש להם תכלית מטיבה, ואילו זה רק מתלונן תדיר. סופו 'מפריד אלוף', אלופו של עולם יתרחק מאותו איש, וכאשר אין ההשגחה השמימית ניכרת על האדם אזי אוי לו, עכשיו באמת יהיו לו הרבה סיבות שבגינם יהיה באפשרותו להמשיך ולהתלונן.
לרכישת הספר על מפתחות "משלי" הקליקו כאן
[1] אלוף פירושו גם חבר, רע, איש אהוב. כמו שנאמר וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי: (תהלים פרק נה יד) הַ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ (משלי פרק ב יז)
[2] בראשית פרק לא פסוק א
[3] ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנו
[4] בראשית פרק לא יד-טו
[5] מקור
[6] במדבר כ"ב י"ב
[7] שם כ"ב
[8] שם ל"א ח
[9] בראשית א