משלי
"הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אישה"
ביאור הפסוק: "הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אישה" (משלי י"ט, י"ג). עצות משלמה המלך, החכם באדם
- הרב משה ציונוב
- פורסם א' תמוז התשע"ז |עודכן
(איור: אבישי חן)
הבן הכסיל גורם צער לאביו ושברון לב. ואשה שתמיד רבה עם בעלה, קשה הדבר לגבר כדליפה מהגג באמצע החורף, רעש טפטוף המים מטריד מאד ולא נותן מנוח ויישוב הדעת.
"הבן שלך..."
הבן הכסיל כמעט ולא נותן מנוח לאביו הן בגוף והן בנפש: טלפונים תכופים מבית הספר, "מר... הבן שלך עשה/שבר/הרס...בוא תקח אותו". פעמים שהילד נזרק ממוסד הלימודים והאב מוצא את עצמו מתרוצץ מן הון להון כדי למצוא מסגרת חדשה שתתאים לילד. ועד שסוף סוף הוא מוצא מסגרת לילד, הילד לא רוצה לקום בבוקר ללימודים, והנה שוב מתחילות המלחמות. השכנים מתלוננים שהילד מרעיש יותר מדאי, משחית את רכושם של הדיירים, מחבל בתיבות הדואר ופותח מכתבים של אחרים. ושלא לדבר על מצב גרוע בהרבה שהאב מקבל טלפון מהמשטרה, ואומרים לו "הבן שלך עצור..".
ישנם ילדים המבקשים מהוריהם שירכשו להם משחקים למיניהם או ממתקים או מתן כספים. מבקשים?! יותר נכון דורשים, ומציבים עובדה! ואם חלילה לא ימלאו את בקשתם, אבוי, כל הבית יהיה 'על גלגלים', צעקות ואנדרלמוסיה. ואם חלילה ינסה האב לחנך את בנו ולמתן את התנהגותו, הבן יפנה בעלילות שווא למשטרה והאב ימצא את עצמו מאחרי סורג ובריח. אחרי כל זה, פלא איך שהאב עדיין נשאר שפוי!.
אתה טועה
לעומת זאת, סוג של צער אחר, יש לאיש כאשר בחיקו נמצאת אשת מדנים, כלומר אשה שתמיד מחפשת סיבה לריב עם בעלה:
- "אבל שבוע שעבר הלכנו לבקר את ההורים". טוען הבעל כאשר נשאל מאשתו מדוע הם לא מבקרים את הוריה. "אתה טועה" היא אומרת "זה לא היה לפני שבוע אלא לפני שבועיים!".
- "לא שמתי לב שהמחיר כל כך יקר כאשר קניתי זאת". "אתה ידעת" היא אומרת, "ובכוונה קנית זאת, לא אכפת לך מכלום!".
- "עכשיו כשאני מבחין, הסלון שקנינו מאד הולם את הבית". "שקנינו?" היא מדגישה, "אם לא הייתי מזכירה לך מידי יום, עד עכשיו היינו נשארים עם הסלון הישן והקרוע".
- "ממש שמחתי לצאת איתך למסעדה, האוכל היה ערב מאד". "שמחת? ראית איזה פרצופים עשית כשביקשתי שנצא, תמיד אתה עושה לי טובות".
- אפילו כאשר הוא הולך לישון הוא לא מוצא מרגוע; "לילה טוב אשתי, אני הולך לישון". "סוף סוף נזכרת שאני קיימת, בכלל אכפת לך ממני?".
- מיודענו מנסה דרך חדשה - דרך השתיקה, הוא חושב אם על כל דבר שאני אומר יש לה מה להעיר לי, אז אולי מוטב שאשתוק. אך למרבה הצער גם זה לא עוזר, משהי מבחינה בכך שהוא שותק היא מתריסה לעברו: "מה קרה אתה לא מדבר איתי היום? העיקר לדבר עם אמא שלך כל היום בטלפון יש לך זמן, תתבייש לך!".
ומעשה באחד שהיה נשוי לאשה מעין זו והיה סובל ממנה רבות, שהיה נוהג לומר: החוקרים יודעים על ארבע מדרגות בטבע, ואילו לי ידוע על חמש מדרגות, וחבל שאני יודע את החמישי. החוקרים יודעים: דומם, צומח, חי, מדבר. ואני יודע גם 'מדברת..'.
מה קשה יותר?
עכשיו נשאלת השאלה, לאיזה מן השתיים יש השפעה חזקה יותר על הגבר ומה מצער אותו יותר, האם הילד הכסיל הבעייתי או האשה שמחפשת לריב? בא ומגלה לנו שלמה המלך'הות לאביו בן כסיל (אבל) ודלף טורד מדיניאשה'. כלומר שהצער שנגרם לו לאדם מאשה רעה שאוהבת לריב, הוא הרבה יותר גדול מאשר הצער שעלול לגרום לו ילדו הכסיל! כי הכעס שיש לו על ילדו הכסיל אינו טורדו מביתו, הוא עדיין יכול לדור בבית ומשם לנסות לטפל בבעיה. אבל אשת מדינים טורדתו מביתו, כמו טיפות המים הדולפות לבית בזה אחר זה עד שבגלל רעש הטיפות הטורדני והרטיבות כבר לא ניתן לדור בבית.
הסיבה לכך שעול של אשה רעה קשה יותר מעול של ילד רע מעללים היא מפני שאת הילד קל יותר להבין; סוף סוף הוא עדיין ילד וקשה לו להתגבר על יצרו הרע, על המידות הרעות ועל תאוות הגוף. לא תמיד הוא מעולל זאת בכוונה, פשוט הוא לא מצליח להשתלט על יצרו, ולכן נקל יותר להתייחס בהבנה ובסלחנות למעשיו. אבל אשתו של אדם שהינה אחראית ובוגרת (ברוב הפעמים..), הוא מצפה ממנה ליחס בהתאם, ומשאין הדבר נעשה כן אלא היא חוזרת על מחדלים בבית ובהתנהגות לא נאותה כלפיו שוב ושוב, נפגע האיש עשרת מונים והוא לוקח זאת אישית.
זה מה יש
הסבר נוסף לקושי שיש למי שדר עם אשת מדינים הוא, שדרך מחשבתו של האדם היא שכאשר הוא יודע שאין חלופה לדבר מה אזי הוא מנסה להסתדר עם מה שיש ויהי מה, ולא מתחקה לחפש אחר תחליפים מאחר שהוא יודע שאין תחליפים. כוחה של החלטה חד משמעית הוא כה רב, שאפילו מערכות בסיסיות בגוף ניתנות לשינוי וכפופות לרצון האדם כאשר הוא איתן בדעתו. לדוגמא, ביום רגיל כאשר חלפו כמה שעות ואדם לא אכל, מיד הבטן מתחילה לשדר תחושה של רעב, כדי שהאדם יכניס דבר מה לפיו. לעומת זאת כאשר נאסר על האדם לאכול במשך שעות רבות בגלל בדיקות רפואיות, או ביום הכיפורים, גם כאשר עברו עשרים שעות מאז הסעודה האחרונה, אין האדם מרגיש כלל תחושת רעב. הסיבה לכך היא משום שהוא גמר בדעתו שלא לאכול ויהי מה, וממילא הגוף יודע שאין טעם לשדר רעב כי גם ככה זה לא יעזור.
באופן דומה ניתן להבין את הפסוק הנ"ל; כל אדם יודע שהבן שלו, הוא שלו לעד, יהיה אשר יהיה בטוב וברע. לכן הוא מנסה תמיד לסגל את עצמו למצב, ונוטה לקבל את הדברים. מה שאין כן לגבי אשתו של אדם במיוחד אם היא טורדנית יתר על המידה, לפעמים נכנסים מחשבות לראשו, "מה אני צריך את כל הסבל הזה? הרי אפשר לגרשה, ואז יבואו המנוחה והשקט!". ומכיוון שקשה לו להשלים עם מצבו זה לכן הוא מצוי בטרדות אין סופיות וסובל סבל רב.
על כל פנים, למדים אנו מהפסוק שאשה הרגילה להתווכח תמיד ולריב עם בעלה, בכל מצב ובכל זמן היא תמצא סיבה להתלונן על החיים ועל בעלה; 'אתה חסר נימוס', 'אתה עצלן שלא מזיז את עצמך כלל', 'לא אוכל בדרך ארץ', 'לא יודע לערוך קניות..' כאשר מילים נוקבות מעין אלו הינם דבר שבשגרה, אזי חיי שניהם אינם חיים. וכל שכן לגבי הגבר שצערו וסבלו כפול ומכופל כי הוא מטבעו נוטה יותר לצד הבדידות וקל לו יותר להיות בלא מסגרת. מאשר אשה שהיא דווקא כן זקוקה לחברה ומסגרת[1]. ולכן דומה עליו הדבר לטיפות של גשם הדולפות לבית באמצע החורף טיפה אחר טיפה, עד שרעש הטפטופים ורטיבות המים, כמעט וגורמים לו לצאת מדעתו.
מספרים בתור מליצה שפעם באה גבירה אחת חשובה, מאלו הנשים שלא נותנות מנוח לבעליהן, לפני אחד מהרבנים סמוך לחג הפסח ושאלה אותו האם היא צריכה להסב בליל הסדר, כדין ההלכתי האומר שאשה חשובה חייבת בהסיבה. הרב בהכירו את אופייה וטבעה של אותה גברת ענה לה, אומנם אשה חשובה חייבת בהסיבה, אבל יש הלכה אחרת האומרת שמרור פטור מהסיבה....
לרכישת הספר על מפתחות "משלי" הקליקו כאן
[1] ב"ה העקרון הנ"ל יבואר במקום אחר בהרחבה