"עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב"

העצלות שיש לאדם גורמת לו להיות עייף. ואדם שמרמה את עצמו, בתואנה של עייפות, סופו שירעב ללחם.

• "אשתי אני כ"כ עייף, אולי נעשה את הקניות בפעם אחרת?" 
• "בני היקר, אולי נחפש לך אופניים בהזדמנות אחרת, אין לי כח היום"
• "אמא אני כבר תשוש ורוצה לישון. אדאג לקיפול הבגדים מחר"

שלמה מגלה לנו, שלא תמיד הסיבה שאתה מרגיש עייף, נובעת מעייפות אמתית, אלא פעמים שמידת העצלות שיש בך, היא זו שגורמת לך להיות עייף ולהרגיש שאתה נחוץ לשינה באופן דחוף. והא ראיה אם אתה מרגיש שאתה רוצה לישון, ופתאום בא לידך עיתון או ספר ואתה מוצא את עצמך מעלעל בספר והנה לפתע כבר עברה לה יותר מחצי שעה, סימן שלא היית עייף באמת, כי אחרת היית מזמן ישן, והעיניים היו נעצמות מאליהן בזמן קריאת העיתון. אם כן למה הרגשת עייף? מגלה לנו שלמה המלך שייתכן והסיבה האמיתית לכך היא כי לא היה לך חשק ורצון לעזור לגברת בעבודת הבית, ללכת לקניות, או שאר דברים שהתבקשת לעשות. עצלות זו גרמה לך להרגיש שאתה עייף, עייפות מדומה.

זיווג

המילים 'ונפש רמיה תרעב' אינם אמורות דווקא כלפי רעב ממשי ללחם, אלא כל דבר שהאדם נצרך או זקוק לו הינו בבחינת 'רעב' כלומר חיסרון. לומר שלא רק שמי שמרמה את עצמו בתואנה של עייפות ולכן הוא לא מוצא עבודה להחיות את נפשו, אלא תואנה זו תפגע בו גם בשאר דברים בחיי היום יום שלהם הוא כה זקוק.

לבחור אחד הוצע  שידוך, בחורה שמתאימה לו מכל הבחינות. מזה שנים שהוא מחפש את זיווגו. ולפתע הוא מסרב, "לא מסתדר לי עכשיו" "זה לא הזמן המתאים" הוא אומר . ייתכן והסיבה האמיתית לסירובו היא מפני שמקום הפגישה במקום מרוחק, והוא מתעצל להגיע עד לשם בגלל עומסי התנועה הרבים, החום השורר בחוץ, הוא יצטרך לחזור לביתו בשעת לילה מאוחרת. ומכח עצלות זו הוא מתחמק מקיום הפגישה בתואנות שונות. האם לא חבל להשאר רווק בשביל סיבה כה זוטרה של עצלות? 'ונפש רמיה תרעב!'

מקום עבודה

כבר שנים שהוא לא מוצא עבודה. החובות הלכו וטפחו. והנה סוף סוף הציע לו חבר מקום עבודה; הצוות מגובש, תנאי עבודה נפלאים, והמשכורת - אין מה לדבר לעילא ולעילא. והנה הוא מגיע לראות את המקום אך לבסוף למרבה התמיהה הוא מחליט "לא, לא כ"כ מתאים לי!" ומוצא סיבות למכביר כדי להצדיק את סירובו.

למעשה ייתכן והסיבה האמיתית שבגינה הוא לא הלך, היא מפני שצריך לקום מוקדם מדאי בבוקר בשעות שהוא לא רגיל אליהן או שמקום העבודה דורש עמידה בלחץ, ואילו הוא חפץ בחיי הרוגע והאדישות. נמצא שהעצלות היא זו שלבסוף הכריעתו. מי שמרמה את עצמו בתואנות שונות סופו ש'נפש רמיה תרעב'. על האדם לוודא שהגורמים הנראים לו כמקשים על מציאת הפרנסה, אינם נובעים מעצלות.

מכון כושר

מזה זמן שהוא לא מרגיש טוב עם עצמו. המשקל עלה, הוא מרגיש שאינו צעיר כמו בעבר והגוף נשחק. הוא גם יודע שהפתרון לכל הנ"ל הוא להתחיל במעט כושר ספורט והתעמלות. והנה למרבה הפלא הוא דוחה זאת שוב ושוב "אולי בחודש הבא אתחיל" הוא מבטיח לעצמו (כבר שנה תמימה שהוא אומר זאת..). סביר להניח שהסיבה להתחמקות זו היא כי הוא פשוט מתעצל! להתאמץ ולהתייגע עם המשקולות, מהמכשירים השונים ומהריצה. להזיע, להחליף בגדים, להתרחץ ולחזור עייף..! גם כאן אומר שלמה 'ונפש רמיה תרעב' בגלל העצלות אתה מרמה את עצמך וסופך שגופך יבגוד בך.

האם הוא מתאים לעבודה?

כאשר מנהל חפץ לראות ולדעת האם האיש שלידו מתאים לעבודה והאם הוא מצדיק את השכר שהוא אמור לקבל, ממליץ שלמה על דרך לבחון זאת; לקבל אותו לתקופת נסיון ואז לראות: אם אותו פועל עושה את מלאכתו בהתעוררות ובזריזות, תמיד הוא נמצא בפעולה ואכפת לו מכל פרט ופרט – סימן שאיש זה הוא אחד שאוהב לעבוד ורואה את העבודה כערך חשוב. מאד ישתלם למי שיעסיק איש זה, הוא לא יתאכזב.

אבל אם הדבר הראשון שהעובד עושה זה לחפש איךלא לעשות את המוטל עליו ולהעביר את תפקידו לאחרים. הוא מתחמק מעשיית תפקידיו וממטלות שונות, הוא 'עייף' 'אין לו כח'  'הוא לא מרגיש טוב' וכיוצא באלו. ואם כבר הוא עושה משהו, הוא עושה זאת בכבדות רבה ובאיטיות. דע לך זהו איש עצלן! העצלות שבתוכו גורמת לו להתחמק ואפילו לא להרגיש טוב. הוא מחפש עבודה שתכניס לו כסף רב במינימום מאמץ. לא כדאי להעסיק אחד שכזה.

סופו להיות רמאי

השלב הבא שעובר על העצלן הוא, להיות רמאי. העצלן בראותו שאינו מצליח להביא את לחם חוקו ולהתפרנס בקלות, מנסה למצוא מקור הכנסה אחר וקל. דהיינו, לרמות את הציבור, ובכך לגרוף לכיסו הון רב מבלי להתאמץ. מאלפנו לקח שלמה המלך, ואומר, "ונפש רמיה תרעב!" אדם שמרמה את הבריות סופו להיות רעב ללחם. לא רחוק הוא היום שבו יאבד את כל הונו עד שיגיע לחרפת רעב. ומכאן למדים שגם העצלות וגם הרמאות סופם לרושש את בעליהן.

חכם בעיניו

איש עשיר החליט לערוך שיפוץ בביתו הענק, ובמיוחד לתת את הדגש על חדר הפגישות שבו הוא נועד עם אנשים חשובים. לשם כך שכר את שירותיהם של ארבעה אנשי מקצוע, מעצבים נודעים ופקד עליהם שכל אחד יהיה אחראי על אחד מקירות הטרקלין לפארו בפאר וייחודיות שלא נראו כדוגמתן. כמובן שעליהם היה לעבוד בשיתוף פעולה על מנת שיהיה חוט מקשר בין מלאכה אחת לרעותה. "אל תחסכו בכסף ובחומרי גלם, תשתמשו בשופרא דשופרא" הורה להם. וסיכם איתם על שכר עבודה גבוה  מאד.

עוד באותו היום החלו להכין תרשימים והפעילו את מיטב כשרונם בסגנון עיצוב הבית. לאחר שעלה בידם רעיון, החלו ליישמו. המלאכה התקדמה לשביעות רצונם והם היו ממש מרוצים מן העבודה רבת ההוד שלא נראתה כדוגמתה ליופי.

ללא ספק, הם עמלו קשה ותכננו כל צעד ושעל. אך אחד מהם דווקא לא! הוא לא שיתף אתם פעולה, לא הכין סקיצות ולא טרח כלל. את יומו ואת זמנו העביר בחוסר מעש ובטיולים ברחובות העיר "החיים היפים" נהג לומר לעצמו. לשאלת חבריו מה עם התקדמות העבודה ועמידה בזמנים, אמר להם "תסמכו עלי, יום אחד יספיק לי להכל". מבולבלים ותמהים היו לנוכח תשובה זאת, אך לא שאלו שאלות, הם המשיכו בעבודתם והיו ממש לקראת סיום.

יום לפני תום הזמן כאשר הנ"ל הביטו בסיפוק מהעבודה הנפלאה שעשו, אותו עצלן הביא מראות ענקיות שכיסו אל כל הקיר ועליו השתקפו כעת כל שאר היצירות שעל הקירות. ללא ספק, המראה היה מושלם. בקריצת עין אמר לחבריו ההמומים "הלא אמרתי לכם לסמוך עלי. למה לעבוד קשה כשאפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי להתאמץ כלל?"

למחרת הגיע בעל הבית להתרשם ולחזות בתוצאות של עמלם וכישרונם של ארבעת המעצבים. הוא התפעל מאד, גם בחלומותיו הוא לא דמיין שניתן להגיע לכזו רמה של יצירה אומנותית, והוא היה אחד שמבין באומנות. ספק את כפיו ואמר "נפלא! פשוט נפלא! כל מילה מיותרת -  מושלם". הוא הוציא את פנקס הצ'קים מכיסו ורשם לבם סכום מכובד מאד שגם הם לא ציפו לו. הניח את הצ'קים ליד שלושת הקירות, לחץ את ידיהם הודה וברכם לשלום.

"מה איתי?" שאל הרביעי. היכן הוא השכר שמגיע לי?". הביט בו בעל הבית בחיוך ואמר לו "שכרך גדול משלהם. לך יש שלשה צ'קים ואילו להם יש רק אחד". "היכן הם הצ'קים שנתת לי?" התפלא. השיב לו בעל הבית "הנה, הבט במראה ותיווכח לדעת שמשתקפים שם שלושה צ'קים מאד מכובדים.."

אשתי מרוויחה טוב!

הפסוק הקודם, דיבר על המעלה שיש באשה חרוצה "ומה' אשה משכלת" (שם יד). בא שלמה לומר לך, שלא תתפתה לומר, הרי גם ככה אשתי מרוויחה משכורת מכובדת, הרבה יותר ממני, ודי בשלה כדי להחזיק את רווחת הבית די והותר. אם כן למה לי לטרוח, ולעבוד. אעזוב את מקום עבודתי ואתנהלה לאיטי, ואטיל את עצמי בחיק העצלות.

גם כאן בא שלמה ומזהיר: אל לו לאדם לומר כן אלא עליו להזדרז ולעשות את שלו, ובד בבד היא תעשה את שלה וע"י הזריזות של שתיהם יצליח בכל ענייניו. שאם יסמוך רק על אשתו, ייגרמו לו הפסדים ממקומות אחרים. שהרי אשה חרוצה ניתנה לאיש משמים כדי שתהיה לו לעזר בכל משלח ידיו, אך לא שיהיה יושב ובטל. למעשה שלמה המלך מגלה לנו סוד והוא שהבטלה של האיש מאבדת את כל הצלחתה של האשה!.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן