"אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים: כי גחלים אתה חתה על ראשו וה’ ישלם לך"

אם יש לך שונא ואתה רואה שהוא צמא או רעב, אל תתחמק מלעזור לו אלא אדרבה תן לו לאכול ולשתות. ואם אתה עושה כן, הכאבת לו כאילו נתת גחלים לוהטות על ראשו ובנוסף תקבל שכר טוב מאת הבורא על החסד שעשית עמדו.

נתאר לעצמנו שיש אחד ששונא אותך, תמיד מצר את צעדיך, מייחל שלא תצליח בשום דבר בחייך וגם מנסה להוציא את זה לפועל. הוא מוציא עליך שם רע ועל משפחתך ומגנה אותך בכל עת ובכל זמן. שונא אמיתי!. והנה יום אחד אתה מגלה שהוא בצרה גדולה; יש לו הרבה חובות, נושים מתדפקים על דלתותיו הצ'קים חוזרים והחשבון הפך להיות מוגבל. האפשרות היחידה שיש לו לצאת ממשבר זה  הוא ע"י סכום כסף גדול שאף אחד לא מוכן להלוות לו. באופן ברור הוא גם לא מתכוון כלל לפנות אליך למרות שיש באפשרותך לעזור לו, שהרי הוא שונא אותך, ואתה זה האחרון בעולם שממנו הוא מצפה לעזרה.

לכאורה הדבר המתבקש מצדך זה לשמוח במפלת אויבך המושבע ולראות איך חייו קורסים. סוף סוף הוא מקבל עונש על כל מה שהצר לך לשווא, וכל זה מבלי שתעשה דבר להפילו. ממש תענוג!

והנה למרבה הפלא, בא שלמה המלך ואומר לך "אם רעב שונאך האכילהו לחם", לא רק שלא תצר לו אלא אדרבה תלך ותציע לו את עזרתך ותן לו את הסכום שלו הוא נדרש.

השאלה המתבקשת היא, מדוע? וכי שלמה מבקש מאתנו להיות מלאכים? וכי אין לנו רגשות? ובכלל למה שנרצה לעשות מעשה שכזה?

נקמה

גם על השאלות הללו עונה לנו שלמה, ומסביר לנו בטוב טעם. הרי מה אתה מחפש? נקמה, לראות בצרת אויבך המושבע. אם כן תדע לך שהנקמה הגדולה ביותר שתוכל לנקום בו היא בזה שתעזור לו. שהרי אין הוא רוצה ממך עזרה כל שהיא, אלא שמחוסר ברירה הוא נדחק כל כך עד שהוא חייב לקחת. כעת שעזרת ונתת לו אופפת אותו בושה כל כך גדולה. בחשבו ''האדם שכה הרבתי להציק לו ולהרע לו, מושיט לי את עזרתו'!' סיטואציה זו מכאיבה לו כל כך עד שדומה הדבר למצב שלקחת גחלים לוהטות וחתית לו על ראשו. זוהי הנקמה הגדולה ביותר שיש!. ובנוסף הבורא ישלם לך על זה, על מצוות החסד שעשית - לעזור לאדם בעת דוחקו. ממש עסקת חבילה משתלמת!

דוד ושאול

דוד המלך ואנשיו היו נרדפים  ע"י שאול המלך על לא עוול בכפם, חייהם היו בסכנה. באחד מן הימים הם התחבאו בתוך אחת המערות. שאול המלך הוצרך להתפנות ונכנס לא אחרת מאשר למקום שבו שהה דוד ומחנהו. באופן ברור, שאול נכנס לבדו, הרי לא מכובד להכנס עם המלך כאשר הוא עושה את צרכיו. כל אותה העת אנשיו של שאול היו מחכים לו מחוץ למערה לשמרו.

יועצי דוד אמרו לו שכעת יש לו הזדמנות בלתי רגילה 'לטפל' במלך שרודף אותו ומסכן את חייו, ויֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר ־ אָמַ֧ר ה' אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת־ אֹֽיִבְךָ֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ[1]. היה ברור מאליו שדוד ינקום את נקמתו בשאול ובנוסף גם יציל את חייו שלו עצמו בזאת. אמנם למרבה הפלא מיאן דוד בנקיטת צעד זה, אדרבה הוא נקט עמו טובה, הוא לא הרג את המלך אלא הסתפק בכריתת כנף המעיל של המלך כאות הוכחה שיכל היה לפגוע במלך ולא עשה כן.

לאחר שיצא שאול מן המערה וחזר אל אנשיו התוודע אליו דוד וסיפר לו את כל המקרה הנ"ל. שאול התרגש מאד מהמעשה המופלא של דוד, [2]וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה: וְאַתָּה֙ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר־ עָשִׂ֥יתָ אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי ה' בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי: וְכִֽי־יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת־אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה ה' יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ לִֽי:

דוד נקט בדרך של "האכילהו לחם" הוא עשה טובה לאויבו ובזה כמעט ותמה השנאה. שאול החל לאהוב את דוד וקיבל בשלווה את הגזירה שדוד הוא זה שימלוך תחתיו.

אוהב לפרוק ושונא לטעון

אחת ממצות התורה היא מצוות פריקת המשא מעל  גבי הבהמה. כִּֽי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּֽוֹ[3]. אם אדם רואה שבהמת חבירו רובצת תחת משאה, כלומר היא עמוסה יותר ממה שהיא מסוגלת לנשוא, יש מצוה שתעזור לחברך לפרוק את המשא מעליה ובכך להקל על הבהמה. הטעם לציווי זה הוא משום צער בעלי חיים.

מצווה אחרת היא מצוות טעינה. לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּֽוֹ.[4]אם אדם רואה שחבירו רוצה להעמיס משא על גבי בהמתו אך הוא לא מצליח לעשות זאת לבדו, יש מצוה לעזור לו להעמיס. במצווה זו אין בעיה של צער בעלי חיים אלא עזרה גרידא לחבר.

רבותינו דנים בסוגיה[5] מה יהיה הדין במקרה של 'אוהב לפרוק ושונא לטעון'. כלומר אם זה שצריך עזרה לפרוק את משאו הוא אחד שאתה אוהב, ואילו זה שצריך עזרה לטעון על חמורו הוא אחד שאתה שונא, ויש באפשרותך לעזור רק לאחד מהם, למי עדיף לעזור? מסקנת הסוגיה היא שעדיף לעזור לשונא לטעון למרות שע"י בחירה זו  בהמת האוהב תהיה בצער עקב העומס. הסיבה לדבר היא "כדי לכוף את יצרו", שכן מטבע הדברים אדם לא חפץ לעזור לזה שהוא שונא, ואם בכל זאת הוא עושה כן הרי שהוא שובר את מידותיו ומתגבר בזה על שנאתו. הוא מתעלה כ"כ ממעשה זה עד שמעלתו היא לאין ערוך.

מן הסתם, אותו אחד שקיבל עזרה, יאמר תודה מאי נעימות. "אני פגעתי בך ובכל זאת עזרת לי. תודה רבה". ומן הסתם גם הלה ישיב לו "זה בסדר". כך יתחיל הקרח להשבר ושוב הם יהיו חברים. כאן העניין של "האכילהו לחם" מתבטא בעזרה ההדדית, אבל הרווחנו דבר נוסף, שכעת כבר הם לא ישנאו איש את רעהו.

קופת צדקה

חכם אחד ידוע, בצעירותו הגיע לאחד מבתי הכנסת באירופה. ולתומו לקח לו ספר לימוד מן הספרייה של בית הכנסת. הגבאי שלא הייתה דעתו נוחה ממעשה זה שאיש זר קורא בספרי בית הכנסת, בא ולקח לו את הספר בגערות. אותו רב לא הקים פרובוקציה אלא קיים את העצה הזו של שלמה, "אם רעב שונאך האכילהו לחם" - למחרת בתפילה כאשר אותו גבאי עבר בין המתפללים כשקופת צדקה בידו, לקח אותו חכם סכום גבוה של כסף ושלשל לתוך קופה זו תוך כדי שעיניו של הגבאי משתאות לנוכח הסכום המופרז, לזאת הוא לא ציפה. למותר לציין שמאותו יום ואילך החל הגבאי לכבד אותו ונתן לו רשות להשתמש בספריה כאוות נפשו.

אי נעימות

גם אם במידה ואותו אחד שהטבת לו, לא יאהב אותך, מכל מקום לכל הפחות מעתה הוא יפסיק להרע לך. מצפונו לא יאפשר לו להמשיך במעלליו כי במעשה החסד שעשית עמדו כבלת אותו, הוא תמיד ירגיש שהוא חייב לך.

מכאן למדנו דבר חשוב נוסף, אם יש מישהו שתמיד יורד לחייך ואתה ניצב חסר אונים כלפיו, ניסת לשלוח לו אנשים שידברו על לבו או ניסת לאיים עליו כדי שיחדל ממעשיו, הפעלת את כל קשריך ודבר לא עזר. הנה כאן נמצאת העצה המוצלחת שתפתור את הבעיה - תתחיל להיטיב לו באופן שההטבה תהיה ניכרת ואמיתית. הטבה זו תמנע ממנו מצפונית מלהמשיך במעלליו כלפיך, לבו פשוט לא יאפשר לו זאת.

נכון, לא תמיד יש רצון וגם לא נעים להיטיב לאחד שכזה, ואולי בנוסף אתה מרגיש צבוע וחנפן. אבל סוף סוף יש לך מטרה, אתה לא עושה זאת מסיבה רעה או צבועה, סך הכל אתה רוצה שהלה יפסיק לרדת לחייך. לכן אם רק תוריד מגאוותך ותטיב לו, תראה איך הכל יהיה מאחריך.

עובדת חדשה

משהי הגיעה למקום עבודה חדש. אחת מן העובדת הוותיקות צריכה הייתה להדריך אותה ולהכניס אותה למסלול העבודה. לצערה של העובדת החדשה, העובדת המדריכה ראתה אותה בעין לא יפה, היא הרגישה שהיא לוקחת את מקומה וחוששת פן תעבור התהילה אליה וכתוצאה מכך כבודה יפחת. רגשות של קנאה החלו לפעפע בה, היא לא תתן לזה לקרות!. לכן היא התחילה להעליב אותה ולהתנשאות כלפיה, כאומרת 'הנה את לא שווה כלום'. היא גם לא למדה אותה את סודות העבודה, כדי שהיא ורק היא תדע אותם והיא תשאר העובדת המצטיינת. עצם העובדה שדבר זה יפגע בתפוקת העבודה של החברה, לא מעניינת אותה. היא לא רואה דבר מלבד כבודה העצמי.

אם אותה עובדת חדשה תקשיב לעצתו של שלמה, יש באפשרותה להפוך לטובה את לבה של העובדת הוותיקה, עד כדי כך שהיא תתחיל לאהוב אותה או לכל הפחות להפסיק להרע לה - "אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים". אם היא תתן לה עוגה מיוחדת ומושקעת ותאמר "תודה על כל מה שאת מלמדת אותי". (הגם שכמות המידע שהיא מעבירה לה שואפת לאפס. אבל בכל אופן צריך להתחיל מאיזשהו מקום..) "קניתי לעצמי משקה קל. חשבתי גם עליך וקניתי גם לך. קחי, מאד חם היום" תוך מספר ימים בודדים הרוחות יירגעו האווירה תהיה ניחוחה יותר, היא כבר לא תוכל להצר את צעדיה יותר.

אבל אם העובדת החדשה תמשיך להתעקש, "מדוע שבכלל אתן משהו למרשעת הזו?" "שאני יתחנף לבעלת הגאווה הזו?". ייתכן שהיא צודקת בדבריה. אבל אז מה יהיה הרווח והתועלת?, מקום העבודה ימשיך להיות סיוט לאורך זמן, לא יהיה חשק לבוא לעבודה, מצב הרוח יהיה ירוד מדי יום ביומו והדבר ישפיע על בני הבית גם לאחר שעות העבודה. אם כן , וכי לא עדיף להוריד את הגאווה, לעשות הצגה קטנה, ולבסוף הכל יבוא על מקומו בשלום?.

מחבלים באמצע הלילה

עצה זו של שלמה, יכולה לעזור גם במקרים קיצוניים במיוחד. נהג גרר שהוזעק באמצע הלילה לחלץ משפחה שנתקעה באמצע הדרך, הייתה זו משפחה של ערביים. מכיוון שהרכב התקוע היה עמוס מאד בנוסעים, הרבה מעבר לכמות המותרת, הוא גררם יחד עם רכבם לביתם הנמצא בכפר עוין. בהגיעם ליעד המבוקש, התברר שהילד הקטן של המשפחה איננו. כנראה מהלחץ הם שכחו אותו על אם הדרך. את הפחד והבהלה של המשפחה לא היה ניתן להסתיר. נהג הגרר הציע את עצמו לחפש את הילד, דבר שהתקבל בשמחה אצל המשפחה. התלווה אליו הבן הבכור כדי לסייע לו. ואכן הילד הקט נמצא סמוך לרכב תוך שהוא מבוהל, אך בסופו של דבר הוא הוחזר לבית והכל שב על מקומו בשלום.

לימים בשעת לילה מאוחרת נקלע נהג הגרר לכביש, הכביש היה חסום. הוא לא יכל להמשיך בנסיעתו. והנה לפתע באו לכיוונו קבוצה של פורעים ערביים, הוציאוהו מן המשאית בכח והפילוהו לקרקע בחוזקה, חייו היו בסכנה. מנהיג החבורה הבחין שאותו נהג היה זה שטרח להביא את אחיו הקטן עת שנשכח על אם הדרך. הוא שיחררו לנפשו, בשביל הטובה שעשה עם משפחתו[6]. אותו המחבל לא יכול היה להשלים עם העובדה שיהודי עשה לו טובה. אך משנעשה הדבר, לבו היה כבול, והוא לא היה מסוגל להרע לו חרף שנאתו הרבה ליהודים - "כי גחלים אתה חותה על ראשו". הוא היה חייב להחזיר לו תמורה כנגד זה.

השונא האמיתי

רובד נוסף שיש בפסוק  'אם רעב שונאך', מתייחס לשונא הרוחני של האדם הנקרא יצר הרע, המושך את האדם לתענוגות החומר גם במובנים השליליים. יצר זה שתפקידו להעמיד את האדם בניסיונות כדי שבזכות שהוא יתגבר על נסיונות אלו  הוא יהיה ראוי לשכר נצחי. אמנם זוהי משימה לא קלה כלל עד שרב העולם לא עומדים בהצלחה במלחמה הזו, מלחמת היצר. אי לכך בא שלמה ומציע דרך שבעזרתה תהיה אפשרות וסיכויים סבירים יותר לנצח את היצר הרע. "אם רעב שונאך" כלומר יצר הרע[7]. "האכילהו לחם". כלומר, התורה[8]. ע"י שאדם עוסק בתורה ולומד אותה, הוא מבין את מהותו האמיתית שלשמה הוא הגיע לעולם זה. בנוסף יש בתורה כח רוחני, שעוזר לאדם במלחמת היצר, "כי גחלים אתה חותה על ראשו (של היצר)" ובכך תנצחו במלחמה הפנימית. ויתירה מכך האדם מקבל גם שכר מבוראו על שהכניע את יצרו ובכך למעשה הגשים את תכליתו בעולם הזה.

אמנם כיוון שבכח לימוד התורה יהא נקל לאדם להלחם במלחמת היצר, לכן יש לדעת שהיצר יעשה הכל כדי שאדם לא ילמד תורה[9]. לפתע ייווצרו מניעות חדשות מגורמים ומקומות שאליהם הוא לא ציפה וקושי רב יערם על מלאכת קודש זאת. אך ממשיך שלמה ללמדנו "וה' ישלמנו לך", ישלמנו מלשון השלמה כלומר אם האדם יתמיד ולא ייכנע למכשולים הניצבים בדרכו, יהיה בטוח שבסופו של דבר ה' ישלים את היצר עמך והכל יבוא על מקומו בשלום. 

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן