המשבר של הרב יגאל כהן: אני לא עובד את ה’ בשמחה, אני יותר מידי לחוץ להצליח

דבר אחד אנחנו חייבים לדעת: אין רע שיוצא מה' יתברך, כי הבורא כולו טוב, וכולנו יצירי כפיו של הבורא יתברך, וכל יהודי הוא חלק ממנו ממש, ולא יעלה על הדעת שהבורא יתברך ירצה להרע לחלק ממנו. ובנוסף, הרי הוא הטוב המושלם ואין דרכו של טוב להרע כלל.

בעבר כתבתי בקצרה על משבר קשה שעברתי לפני שנים רבות, הייתה זו תקופה של שיא פרחתי בלימוד התורה, זכיתי להתמיד בתורה ממש עד כלות כוחותי, לא הייתי מדבר כמעט אם אף אדם, ממעט באכילה ובשינה, והכול במטרה לגדול בתורה וביראת ה'.

ולפתע ביום בהיר כשקמתי בבוקר הרגשתי סחרחורות קשות וחולשה אדירה, לא הרמתי ידיים וניסיתי לפתוח את הגמרא וללמוד כהרגלי. והנה, אני מרגיש שכשאני מתאמץ ללמוד ולהבין את הגמרא החולשה יותר מתגברת עלי, חזרתי לביתי לנוח, אולי אני פשוט עייף – אמרתי לעצמי.

ולא! כיזבתי, גם לאחר שינה ארוכה עדין הרגשתי חלש מאוד כאילו שלא ישנתי, הבנתי שאני חייב להיבדק, משהו עובר עלי.

לאחר שבקרתי אצל הרופא נשלחתי לבדיקות, בש"ה יצאו תקינות. הסברתי לרופא אולי הבדיקות תקינות אבל אני לא תקין!

שלח אותי הרופא לבדיקות נוספות וגם הם יצאו תקינות, ניסיתי לגשת למומחים יותר, וכולם תשובתם הייתה – "הכל תקין!"

ובינתיים, בכל אותה תקופה אני לא מצליח לחזור לעצמי וללימודי, הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לקרוא תהילים לזמן קצוב.

בכיתי בכל יום לבורא יתברך –

"ריבונו של עולם תן לי לשמח אותך, תן לי כוח ללמוד את תורתך, כל בקשתי ורצוני זה רק לעשות רצונך".

והבורא יתברך החליט להשאיר את המצב על כנו.

בצר לי פניתי לכל תלמידי החכמים שאני מכיר, ובראשם גדולי הדור, בתחינה: "אנא תתפללו עלי שאבריא מחולשותי ומכאבי השונים, בכדי שאחזור לתלמודי".

במשך הזמן התחילו להיכנס בליבי כל מיני מחשבות, כנראה הקב"ה מעניש אותי על מעשי? אולי הוא לא רוצה בלימוד התורה שלי? ואולי לא אצא מזה לעולם?

בקיצור כל מחשבה שלילית אפשרית עלתה בליבי.

מצב זה נמשך כשנה וחצי. אתם ודאי מבינים שזה לא היה קל בכלל, עד שזיכני הבורא לפגוש ברופא שהיה גם תלמיד חכם, שמבין בנפש האדם. בתחילה ניסיתי לשכנע אותו, אולי כדאי שאעשה בדיקה כזאת או אחרת והוא ביטל את דברי, ואמר לי נחרצות: "אתה בריא אין לך כלום, אתה פשוט לחוץ מאוד ולא שמח, לך הביתה שים מוסיקה טובה שאתה אוהב, ופשוט תעבוד את ה' בשמחה", סיים את דבריו.

חזרתי לביתי מהרהר בדבריו, בתחילה היה לי קשה לקבל את דבריו, אני לא שמח? לא נראה לי? – חשבתי לעצמי. אבל אולי כדאי לנסות לעשות כדבריו, שמתי מוסיקה טובה, ופשוט ניסיתי להירגע ולחייך.

והנה הפלא ופלא, התחלתי להרגיש קצת יותר חזק, והכאבים פתאום מתחילים להעלם. וכך לאט לאט חדרה לליבי ההבנה –

"אני לא עובד את ה' בשמחה! אני יותר מידי לחוץ להצליח!"

באותו שלב גמלה בליבי ההחלטה, אם ה' שלח לי כאלו ייסורים כנראה שהוא רוצה שאשנה את דרכי, הקב"ה רוצה שאעבוד אותו מתוך שמחה אמיתית, ובנוסף מתוך אהבה אליו ולא רק מפחד כמו שהורגלתי בצעירותי.

וכך התחלתי הכל מחדש, ממש כמו תינוק שנולד, ללמוד דרך חדשה עבורי, והיא אמונה וביטחון בה' יתברך, שמביאים את האדם לשמחה. ובנוסף תיקון וסילוק המידות הרעות, וביותר אהבת הבריות, להאיר פנים לכל אדם ולא לחשוב רק איך אני מתקדם, אלא לעזור גם לאחרים להתקדם.

ככל שהתקדמתי באמונה ובטחון, שלוה ושמחה, הרגשתי איך גופי מתחזק וחוזר לקדמותו ברוך ה', ואז הבנתי בוודאות עד כמה צדק אותו רופא, שכל מה שהיה חסר לי זה פשוט לקיים את הפסוק (תהלים ק', ב') "עבדו את ה' בשמחה".

כשהגעתי במהלך לימודי לנושא הכל לטובה, שאלתי את עצמי "מה הטוב בזה שהייתי חולה במשך שנה וחצי? איך אפשר לומר שזה טוב? אולי אפשר לקבל את זה שהיה זה בכפרת עוונות שאף זה טוב, אבל לומר שזה טוב מושלם גם בעולם הזה היה קשה בעיני לקבל בתחילה.

עד שזיכני הבורא יתברך והבנתי שהשנה וחצי הקשים שעברתי היו בעצם המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי, משבר זה גרם לי לשנות את דרכי בעבודת הבורא לחלוטין, עברתי מיהודי שעובד את בוראו מתוך פחד נוראי ליהודי שמשתדל לעבוד את בוראו מתוך אהבה אמיתית.

התחלתי למסור שיעורים גם לאחרים, כדי לעשות נחת רוח לבוראי ולא רק לצורך עצמי. זכיתי להגיע להבנה שאין סיבה לפחד מדבר ולא לדאוג משום דבר. ומה גדול יותר מהזכות ללמוד על מעלת הבוטח בה'. אין מילים בפי לתאר לכם את האושר שממלא אותי בעצם הידיעה שהבורא הכל יכול נמצא איתי בכל רגע, ואיני צריך להחניף לבני אדם, ופרנסתי מובטחת ממנו יתברך.

בקיצור, אני בידיים טובות.

הספר שכתבתי בא לעולם בזכות המשבר שעברתי, המשבר שגרם לי ללמוד נושאים אלו לעומקם, והכניס בי דחף עז להפיץ את הדברים ברבים, למען ידעו כולם כי ה' הוא האלוקים.

אין דבר שגורם לי אושר, יותר מלראות יהודי שעבד את ה' מתוך פחד ועצבות שנהפך לעובד ה' בשמחה!

פשוט משום שאני מבין כמה חשוב בעיני הבורא יתברך שיחייכו אליו. תארו לעצמכם שאתם נותנים לבן שלכם את כל בקשותיו, ומבקשים לרצות אותו בכל דרך, ואילו הבן מראה כל הזמן פנים זועפות, עצובות ולחוצות.

"מה יש לך בני?" – ודאי תשאלו אותו. "האם אני לא אבא או אמא מספיק טובים בשביל שתהיה שמח בחלקך? למה אתה עצוב הרי אנחנו לא מחסירים ממך דבר?" – כאותו הילד, כך בדיוק עושה היהודי שאינו שמח בעבודת הבורא.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.