"ברגע הכי פחות טוב שלך, גם לך מותר להתמסכן"

מתי תלמדי לעשות בך

קצת מקום לעצמך...

להגן על עורך מפנייך

לשמוח במה שלא הולך?

מתי תלמדי לעשות בך

מבצר מן החוץ הרודה, 

המכה על עשבייך (עצבייך)

'גדלו כבר', מצווה...

מתי תלמדי לשמור על 

עוללי רגשותייך הרכים?

לדאות עם כנפי תפילותייך

אל מרחב פנימיותך הנעים. 

כי יש בך שמיים

ולאל בך נתיב, 

ודי במבט עיניים

כדי להשיב...

לעצמך, את כל מי שהיית

אל הקסם ההוא, שמרטיט...

כי יש בך שמיים

ולאל בך נתיב, 

הוא נותן את העיניים

את צריכה רק להרטיב...

עד שייפתחו השערים ותלמדי לעצור, 

לחבק את החושך, כמו היה הוא קרן אור. 

תלמדי לחייך אל האין

ולא לרצות 

שיעבור עוד שיעור 

ועדיין

לא למדת להתקרב...

לא למדת לגדול. 

תזכרי שהכול (הקול) זה עניין של הלב...

והלב זה העניין של הכול (כי רחמנא ליבא בעי).

אז מתי תלמדי לעשות בך

קצת מקום לטעות קטנטנה?

את לא מושלמת, ולא צריכה להיות

את זו את - קצת דומה וקצת שונה. 

ואת לא חייבת להסביר

ואת לא חייבת גם לכעוס, 

תכתבי על זה עוד שיר

תשברי. לא לב, רק כוס...

מותר לך להיחלש לפתע

מותר לאבד אחיזה, 

אפילו שבינתיים את מועדת

ולא פעם - מתבזה...

מותר לך להודות לרגע

שאת גם 'לא' בתוך ה'כן'...

להרכין מבט גאה

ולרגע להתמסכן...

כי גם לרגע הזה, 

הכי פחות טוב שלך...

צריך להיות מקום שלם, 

שבכל זאת ולמרות הכול - מקבל אותך...