כיצד חטאו בחטא העגל לאחר מעמד הר-סיני?

עמיתי שואל:

"שלום, שאלו אותי שאלה שמציקה לי זמן רב. בני ישראל זכו לראות את עשרת המכות וקריעת ים סוף ומעמד הר-סיני, אז כיצד ייתכן שחטאו בחטא העגל? ומה בכלל ההגיון לעבוד פסל אחרי התגלות כזו אדירה? תודה".

* * *

שלום עמיתי, ותודה על שאלתך.

חשוב תחילה להכיר כי התורה הקדושה נוהגת לדקדק בצדיקים כחוט השערה. משה רבנו היכה בסלע במקום לדבר אליו, ועל זאת נאמר לו: "יען לא האמנתם בי להקדישני" (במדבר כ, יב). בספר יהושע נאמר על עם ישראל: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם", "ויחר אף ה' בבני ישראל" (יהושע ז, א), וזאת למרות שרק עכן בן כרמי גנב מהחרם. אך מכיוון שהעם לא הקפיד על החרם ולא מחה נגדו, לכן נחשב כאילו חטא כולו. מכאן תלמד עד כמה התורה תדקדק במעשיו של דור אשר זכה במתן תורה. מסיבה זו גם מדרשי חז"ל מגנים בחריפות ובהכללה את כל בני ישראל על חטא העגל, למען נלמד להתרחק ממעשה חמור זה.

אך באמת שאין מקום לסבור כי בני ישראל יטעו להאמין באליל אחר או פסל מזהב, לאחר שזכו להתגלות האדירה מכל, ולעשרת המכות עליהן אפילו חכמי המצרים הגויים נאלצו להודות: "אצבע אלוקים היא" (שמות ח, טו).

בקריעת ים סוף נאמר בפירוש על עם ישראל "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא), ובמעמד הר-סיני הכריזו: "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט, ח).

מעמד הר-סיני היה כה עוצמתי, עד שפחד העם כי ימות מעוצמת הנבואה של שמיעת קול ה' הקורא את עשרת הדברות: "ויאמרו אל משה, דבר אתה עימנו ונשמעה, ואל ידבר עימנו אלוקים פן נמות" (שמות כ, טו). נמצאת למד, שאפילו ההר הבוער עד לב השמים, הקולות והברקים, לא היו מפחידים כמו קול ה' שדיבר לעם כולו בנבואה עד שנעתקה נשמתם.

כך שאפילו מבחינה סיפורית-כרונולוגית, לא ייתכן לחשוד את עם ישראל בעבודת אלילים לאחר המאורעות שהתורה העידה עליהם.

כעת אתייחס לשאלתך, תוך תיקון שלוש טעויות נפוצות מאוד לגבי חטא העגל.

1. הידעת שבחטא העגל עבדו החוטאים את אלוקי ישראל?

רבים אינם יודעים שהתורה מעולם לא אמרה שבחטא העגל עבדו לפתע אל אחר. הבה לא נשכח שאהרון הכהן הוא שנאלץ לבנות את עגל הזהב, וזה הוא מקרא מפורש, שכך אהרון הכהן הכריז: "וירא אהרון וַיִּבֶן מזבח לפניו, ויקרא אהרון ויאמר חג לה' מחר" (שמות לב, ה).

אהרון הכהן אמר במפורש לחוטאים בחטא העגל, שהעגל נבנה לה' אלוקי ישראל. כך הסביר גם הרמב"ן: "וקם ובנה מזבח, וקרא "חג לה' מחר", שיזבחו לשם המיוחד על המזבח אשר בנה הוא לשמו, ולא יבנו הם מזבחות לבשת פניהם, ולא תהיה כונתם בזבחים בלתי לה' לבדו".

גם החוטאים בחטא העגל העידו שהם רצו לעבוד את אלוקי ישראל באמצעותו, כאשר הכריזו ואמרו: "ויאמרו, אלה א-לוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב, ד). גם בית הלוי על פרשת כי תשא מבאר בהרחבה שחשבו להתחבר לאלוקי ישראל באמצעות פסל העגל.

התנ"ך מדווח כי בתקופה מאוחרת יותר, נעשתה חזרה על חטא זה. בזמן פיצול הממלכות, ירבעם בן נבט שהיה מלך בישראל, בנה עגלי זהב במטרה להרחיק את השבטים מעלייה לרגל לירושלים: "ויוועץ המלך ויעשה שני עגלי זהב ויאמר אליהם: רב לכם מעלות ירושלים, הנה א-לוהיך ישראלאשר העלוך מארץ מצרים" (מלכים א, פרק יב, כו).

שוב אנו רואים שמטרת בניית פסלים של עגל מזהב לא נועדו כדי לעבוד אלים אחרים, אלא במטרה לעבוד את אלוקי ישראל. זהו כמובן חטא חמור ביותר של עבודה זרה לבנות פסל לה' ("עבודה זרה" נקראת כך מלשון זרות, מנהג הגויים). עובדי העגל במדבר חטאו בכך שלא המתינו למשה רבנו, וניסו לעבוד את ה' בדרך אסורה.

להבנת העניין צריך לתקן טעות נפוצה נוספת. בשונה ממה שרבים טועים לחשוב, המצרים לא התפללו לפסלים עצמם. הם השתמשו בפסלים שיצרו בתור דמויות שנועדו לייצג את האלים שלפי אמונתם היו בשמים. הסיבה שהתורה אוסרת לבנות פסל לאלוקי ישראל, הוא מאחר שהאלוקים האמיתי הוא אינסופי, נמצא בכל מקום ואינו בעל גוף או דמות הגוף, כך שכל נסיון לבטא את מציאותו באמצעות פסל או ציור הוא בגדר זלזול והאנשה. מסיבה זו במעמד הר-סיני לא ראו כל תמונה של ה'.

אז מדוע חטאו בחטא העגל?

התורה מספרת כי משה רבנו עלה להר-סיני והתעכב בו ארבעים יום. העם המתין לו, וכאשר ראה שמשה רבנו אינו חוזר, רבים סברו שהוא נפסל מלהיות נביא השם, נהרג, ולא ישוב עוד להנהיגם. כך אמרו החוטאים: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב, א). ורש"י מבאר ע"פ המדרש שהשטן הראה להם במחזה את גופתו של משה בשמים כדי לנסותם.

אהרון הכהן ידע שמשה ישוב כהבטחתו, וניסה לעכב ככל האפשר את החוטאים הלוחצים עליו לבנות להם פסל. לכן אמר להם להמתין למחר: "חג לה' מחר" (שמות לב, ה).

2. הידעת כמה אנשים חטאו בחטא העגל?

לאחר שמשה רבנו ירד מהר-סיני, הוא קרא "מי ל-ה' אליי". שבט לוי הצטרף מיד והצטווה לעבור במחנה ולהרוג את כל החוטאים בעגל. וכמה חוטאים נהרגו?

עם ישראל מנה ביציאתו ממצרים "כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות יב, לז), כך שעל פי הערכה פשוטה היו בישראל לפחות כ-3 מיליון אנשים. מתוך עם כה גדול, היה אפשר להניח שייהרגו יותר מיליון חוטאים בעגל (שליש מהעם), או לפחות כמה מאות אלפים.

אך התורה מספרת לנו נתון מפתיע: "ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש" (שמות לב, כח). אין כאן אפילו אחוז מהעם!

אמנם מאוחר יותר ה' נגף את העם על חטא העגל (שמות לב, לה), אך לא נראה שנהרגו בו אנשים רבים מאחר שלאחר מכן בחומש במדבר, הנקרא גם "חומש הפקודים" כי הוא מונה את שבטי העם, חוזרת התורה ומונה מספר של 600 אלף גברים מלבד הנשיף והטף (במדבר א, מו).

אך אם רק אלפים בודדים חטאו בחטא העגל מתוך מיליונים, מדוע האשימה התורה את כל עם ישראל בחטא העגל, עד שמשה רבנו היה צריך לבקש עליהם רחמים מה' שלא יאבידם במדבר?

ההסבר לכך, מאחר שעם ישראל לא מחה נגד המורדים החוטאים בעגל ולא הגן על אהרון מפניהם. מן התורה אנו רואים שכאשר משה רבנו מבקר את אהרון על חטא העגל, משיב לו אהרון: "אל יחר אף אדוני, אתה ידעת את העם כי ברע הוא, ויאמרו לי עשה לנו א-לוהים וכו'". אהרון מבהיר שלא רצה לבנות את הפסל, ונאלץ לבנותו רק בגלל רשעי העם.

הגמרא מספרת (סנהדרין ז, ע"א) שהחוטאים רצחו תחילה את הנביא חור שהתנגד אליהם לעיני אהרון. אהרון שראה זאת אמר בלבו: "אם לא אשמע להם יהרגו גם אותי, ואז יתקיים בהם הפסוק 'אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא', ולא תהיה להם כפרה לעולם, לכן מוטב שיעבדו עגל ואפשר שתהיה להם כפרה בתשובה". מסיבה זו כינו חז"ל את מעשהו של אהרון "עבירה לשמה", עבירה שהותרה לשם הצלת כל עם ישראל (אך אינה מותרת לשם הצלת יחידים).

מאחר שעם ישראל צפה בעובדי העגל מבלי למחות בהם, ולא הגן על אהרון מפניהם, הואשם כולו בחטא.

לקירוב הדברים ללבכם, תארו לכם בדרך משל כיצד המשיח מגיע לגאול את ישראל, בונה לנו את בית-המקדש השלישי, ועולה להר-סיני ל-40 יום כדי לקבל נבואה, כאשר בזמן זה נכנסים לבית המקדש כ-3000 חוטאים ובונים בו פסל מזהב ומרקדים סביבו, וכל העם כולו צופה ולא עוצר בעדם. מסיבה זו הואשם העם כולו בחטא העגל (עם זאת, ניתן ללמד זכות על בני ישראל בעובדה שלא ידעו אם משה ישוב מהר-סיני, וספקות כידוע גורמים מטבעם לחוסר פעולה מול החוטאים).

3. החוטאים - הערב רב

מסורת התורה שבעל פה מגלה לנו במדרש, כי אלפי החוטאים בחטא העגל היו למעשה מהערב-רב אשר עלו ממצרים. נוכל למצוא לכך ראיות רבות מן הפסוקים וההגיון הישר.

קודם כל, התורה מדווחת לנו בפירוש כי ביציאת מצרים הצטרפו לעם ישראל גויים מצריים שהתגיירו: "וגם ערב רב עלה איתם" (שמות יב, לח).

"ערב רב" נקראים בשם זה, משום שהם נתערבבו בתוך בני ישראל, כלומר הם לא עמדו בקהל משל עצמם, כך שלא היה ניתן עוד להבדילם משבטי ישראל.

כפי שנאמר, המנהג לעבוד אלים באמצעות פסלים היה מנהג מקובל של המצרים, ולא מנהג של בני אברהם העברי. אך כאן ישנו נתון מעניין ביותר לציון, כאשר מתברר שהמנהג לייצוג האלילים באמצעות פסל של בקר (עגל מזהב) הומצא גם הוא על ידי המצרים, כפי שידוע לנו גם מארכיאולוגיה ובראש ובראשונה מן המקרא: "כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (בראשית ד, ב), וכך אמר משה רבנו לפרעה על בני ישראל: "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?" (שמות ח, כב). מכאן שהגיוני מאוד להסיק ש-3000 החוטאים בחטא העגל היו ברובם מצריים במקורם, מהערב-רב ולא מבני ישראל.

יש לכך ראיה מעניינת מהפסוק שבו מכריזים החוטאים על העגל (שמות לב, ד): "אלה א-לוהיך ישראל אשר הוציאך מארץ מצרים", רש"י מדגיש שעובדי העגל אמרו "א-לוהיך.. הוציאך" ולא אמרו "א-לוהינו... הוציאנו", מכאן שהיו נפרדים מן העם. כותב רש"י: "מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם אלו שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו".

(צילום: shutterstock)

ראיה נוספת ממה שאמר ה' למשה: "רד כי שיחת עמך" (שמות לב, ז), ולומד מזה רש"י: "שיחת העם לא נאמר, אלא עמך, (אלו) ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שיחתו והשחיתו".

התורה משתמשת בביטוי "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר" (במדבר יא, ד), ומבאר המלבי"ם: "והאספסוף - שהוא הערב רב, התאוו תאוה - מצד כח המתאוה המתענג מן הבשר בהנאת חוש הטעם, כי לא טעמו בטעם בשר כלל".

ראיתי מי שכתב שגם הפסוק "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר יא, ה) הגיוני יותר שייאמר על ידי תושבי מצריים שגרו בה, ולא על מפי בני ישראל שעבדו בה בפרך, בעוני, וכמובן לא בחינם.

אחרי כל הדברים האלה, יהיה מי שישאל בכל זאת, כיצד ביקשו 3000 איש מן הערב-רב לעבוד את ה' באמצעות פסל מזהב, לאחר ששמעו אף הם בהר-סיני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג)?

ובכן, יש לזכור שבזמן חטא העגל עוד לא ניתנה תורה לישראל (תרי"ג מצוות) ולא ניתנו לוחות הברית. ויותר מכך סברו שמשה רבנו נפטר בהר-סיני ולא ישוב עוד להנהיגם, ומכאן יובן שרצו ליצור לעצמם תורה חדשה. כידוע, דרכם של חוטאים להתפלסף בכדי לסלף את התורה ולשקר בכוונתה, "כי השוחד... יסלף דברי צדיקים" (דברים טז, יט). ייתכן שהערב רב סברו שה' לא גילה להם עדיין את דמותו, או אולי סברו שציווי זה נאמר רק בזמן שמשה חי והיה אמור לגלות להם מסיני את דרך עבודתו של ה', וכיוצא באלה התירוצים המפולפלים.

בזמן שיש ציבור גדול מאוד של אנשים, כמעט תמיד יהיה אפשר לסמוך על כך שיימצאו בו כתות מוזרות ומשונות שינהגו בניגוד להגיון הבריא וכלל הציבור (זו הסיבה שגם בימינו ישנן כתות של רפורמים וקונסרבטיבים שמדליקים אש בשבת למרות שבתורה הדבר נאסר בפירוש, אך יש להם פירושים מפולפלים על כך שהמצוות נאמרו לדור קדום יותר, או שאלוקים לא התכוון בעצם להבערה במכוניות, וכיוצא בהם הפירושים שבאמצעות אפשר להתיר הכל).

הבה לא נשכח שגם ירובעם בנה עגלי זהב לעבודת ה' כדי להרחיק את העם מירושלים, והסתמך בכך על מעשה אהרון הכהן. כביכול הסביר לעם שגם עגל הזהב היא דרך בעבודת ה' (הרי אהרון הצדיק בנה אותו!), ומן הסתם הסביר שישראל נענשו רק משום שהעגל לא נועד לכל מקום וכל זמן... במילים אחרות, הוציא דברי תורה מהקשרם כדי להתיר את השרץ בק"ן טעמים.

לסיכום, למדנו שלוש עובדות חשובות על חטא העגל אשר פותרות את שאלתך:

- חטא העגל לא נועד לעבוד אלים אחרים, כי אם לעבוד את ה' בדרך אסורה של פסל.

- החוטאים בחטא העגל מנו אלפי אנשים בודדים, ולא את כל העם. העם נענש כי לא מחה בהם.

- החוטאים היו הערב רב שעלו ממצרים, ומכאן הגיע מנהגם הזר לעבוד את ה' באמצעות פסל מסכה.