בשביל מה אנחנו צריכים את כל המשברים האלה?!

דוד המלך מעיד על עצמו בתהלים (מ"ב, ח') "כל משבריך וגליך עלי עברו" –

זאת אומרת כל המשברים שיש בעולם עברו על דוד המלך, ולכן על כל צרה שיש ליהודי מיד הוא קורא תהילים, משום שבתהלים הכניס דוד מלכנו את כל הבקשות שיצטרך אדם בעולם, וכל זה בגלל שהוא עצמו עבר את כל משברי החיים.

בצעירותי חשבתי לעצמי "המשברים שאני עובר באים לכפר על עוונותי, וכשיעבור המשברים אחזור לשגרת חיים רגילה".

תמיד הסתכלתי על גדולי הדור ותלמידי חכמים שמתמידים יום ולילה בתורה הקדושה, וכולם מלאים באמונה אמיתית בבורא עולם ושמחה ניכרת על פניהם, ואמרתי בליבי כמה כיף להם שהם אינם עוברים משברים כמו שאני, וחייהם עוברים להם בנעימים.

וכך היה לי גם בסיפורי הצדיקים שקראתי בצעירותי, היה נראה כאילו שעוד מרחם אימם נולדו עם חשק גדול לעבודת הבורא, בתפילה, בלימוד התורה, ובגמילות חסדים, ורב פלוני כבר בגיל שתים עשרה ידע את כל התלמוד בעל פה, ואילו אני מרגיש פעמים שאין לי חשק להתפלל או ללמד טוב.

ניחמתי את עצמי כנראה שלא יצא ממני משהו מיוחד, הרי כל אותם צדיקים היו בעלי ענוה מושלמת, ואילו אני עדיין רחוק מכך, וכן בשאר מידות רעות שהרגשתי כל כך רחוק משלמות, אפוא אני ואפוא הם?

לימים קראתי סיפור על אחד מגדולי הדור הקודם, שהיה גאון עצום וצדיק לא פחות, שהיו לו ימים שהיה קם בבוקר ולא היה לו חשק לפתוח את הגמרא, דוקא סיפור זה חיזק אותי מאוד.

"מה גם לו היו ימים כמו שקורים אצלי, ימים שאין בהם חשק לעבודת הבורא, אז כנראה שזה נורמאלי" - אמרתי לעצמי.

"אם הוא עבר כאלו משברים, ועבר אותם, ופרץ קדימה, אזי גם אני בעזרת ה' יכול לעבור את המשברים" - חשבתי.

"משברים וקשיים" רבותי היקרים! הם כלי חזק מאין כמוהו לעליה רוחנית וכללית, כמו שאמר שלמה בחכמתו (משלי כ"ד, ט"ז) "שבע ייפול צדיק וקם" –

והפרוש הפשוט לפסוק זה: קורה שצדיק נופל אפילו שבע פעמים, אבל בסופו של דבר הוא חוזר לעצמו.

אולם שמעתי פרוש נוסף, שנתן לי כוח עצום:

"בכדי להגיע לדרגה של צדיק צריך ליפול שבע פעמים – ולקום".

כדי להוכיח לבורא יתברך את נאמנותנו אליו, לא ניתן להוכיח מתוך שפע גשמי ורוחני, שהרי זה דבר פשוט אם כל יום הבורא מחייך אליך ונותן לך בריאות, רעננות, ילדים מצוינים, ורעייה למופת, והכסף זורם בשפע, ודאי שתאהב אותו ותאמר כל יום ישתבח שמו ישתבח שמו, אבל מה יהיה אם פתאום הכסף כבר לא מגיע, והבריאות לא כל כך, והילדים כבר לא מקשיבים, האם גם אז הוא יאמר "ישתבח שמו של בורא עולם".

מבחן האמונה

בזמן המשבר והקושי שם נמדד האדם אצל הבורא יתברך, אם יישא עיניו למרום ויקבל בהכנעה את גזרתו, הרי שזוהי ההוכחה האמיתית לאמונתנו התמימה והפשוטה בבורא יתברך, ואם אנחנו מפקפקים בטובו אפילו לרגע, אזי המשבר עצמו תהיה סיבה לבורא עולם להרבות שכרנו בעולם הזה ובעולם הבא.

שוב אני חוזר לילדותי – יסלח לי הקורא על כתיבת סיפורים רבים על חיי, אבל לאחר מחשבה רבה אמרתי בליבי שאולי אזכה ואחזק יהודי אחד ע"י מעשיות אלו, והיה זה שכרי – בילדותי עניות קשה שררה בביתנו, זכורני איך שהושכבנו לישון חמישה ילדים יחד עם אימא בחדר היחידי בביתנו, ובגדים ונעלים קיבלנו תמיד מהשאריות של השכנים, והפרוטה לא הייתה מצויה בכיסי.

הייתי נוהג לדבר אם בורא עולם, והייתי תמיד אומר לו "למה נולדתי למשפחה ענייה? לא יכולת להביא אותי אצל משפחה פלונית שיש להם בית גדול ויפה ואפילו מכונית?

עוד משחר נעורי הורגלתי לאוכל בסיסי ופשוט, ופינוקים כמעט ולא הכרתי. אני זוכר את התחושה הקשה שליוותה אותי בימי ילדותי. כמובן שלא הבנתי את הנהגת הבורא מדוע הקושי הזה טוב בעבורי, שהרי בקושי הכרתי אותו.

לימים, לאחר שזכיתי להתחתן ולשבת בבית המדרש ולעמול בתורה, שוב חזרה העניות לביתי, אמנם לא הייתי רעב ללחם, אבל לא היינו מסיימים את החודש.

וכך התגלגלנו מגמ"ח לגמ"ח, הלוואה רודפת הלוואה, כתוצאה מהמצב הוצרכנו להצטמצם מאוד בהוצאות.

חברים רבים מאברכי הכולל עברו גם קשיים כלכליים, וכתוצאה מכך עזבו את ספסלי בית המדרש כדי להביא טרף לביתם, ואילו אני שהורגלתי לצמצום לא נשברתי, וידעתי בליבי "תשועת ה' כהרף עין".

וכשחבר יקר שמע על מצבי הציע לי לעבוד אצלו כנהג הסעות לילדים, אני התעקשתי, "עדיף לי לסבול בלחם צר ומים לחץ, העיקר להישאר בבית ה' כל ימי חיי".

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.