לעשות תשובה אמיתית: עיקר התשובה הוא... לשתוק?!

אחד הדברים הקשים ביותר לאדם היא פגיעה באגו. הגאווה המטופשת שאנחנו מסתובבים איתה, רודפים אחר הכבוד, עושים לשם הגאווה במקום לשם שמיים, עושים מצוות וטופחים לעצמנו על השכם, בטוחים שקנינו את עולמנו ושאנחנו צדיקים גמורים. אך האם באמת זכינו לעשות תשובה אמיתית?

"עיקר התשובה", אומר רבי נחמן מברסלב, "כשישמע בזיונו – יידום וישתוק". נשאלת השאלה: מדוע בעצם לשתוק למול ביזיון זה עיקר התשובה? מה עם קיום מצוות, תפילות, צניעות, שבת? מה עם לימוד תורה? כיבוד הורים? טהרת המשפחה? אנחנו מקבלים על עצמנו לקיים מצוות יקרות מפז וחשובות לאין שיעור, ובכל זאת, אומר רבי נחמן מברסלב – עיקר התשובה הוא לשתוק למול ביזיון, במילים אחרות – לקבל את הביזיונות באהבה. כל העולם עומד על הבלימה! כמה כוח יש לך בידיים כשאתה שומע אדם מבזה אותך ושותק, אתה גיבור!  

כדי להבין את זה עלינו להיכנס לעומק העניין. כדי להכיר דבר באמת, חייבים להבין את המהות שלו, את המבנה שלו, את היכולות שלו ואת הייעוד שלו. לא סתם באנו הנה, אנחנו לא חיים כאן כדי להעביר את הזמן. יש משמעות לדבר הזה שנקרא חיים, יש ייעוד לדבר הזה שנקרא אדם. באנו לכאן כדי לתקן את עצמנו, את המידות שלנו, את המעשים שלנו. המטרה שצריכה לעמוד תמיד למול עינינו היא – מה עלי לעשות כדי להיות אדם טוב יותר? כיצד עלי לפעול כדי למלא את תפקידי בעולם הזה?

חייתי את החיים החילוניים במשך לא מעט שנים. חייתי ברדיפה עצמית אחר המהות, אחר המשמעות. עומדות שתי אופציות בפני אדם שלא יודע מהי תשובה: או שהוא רודף אחר הדמיון שהוא יכול למצוא איזו קורת רוח בעולם הזה, או שהוא פשוט סובל ולא מבין למה. כמה פעמים בחיי שאלתי את עצמי למה זה קורה לי? למה פוגעים בי? למה מבזים אותי? למה זה קרה לי? ומחוסר ידיעה ניסיתי למלא את החסכים והחיסרון בדבר הכי פחות יעיל – ריקנות. לא ידעתי בזמנו שכל חיי הם חיי שקר, שרדפתי אחר התאוות. חיי היו כמו חייו של בעל חיים... פשוט לרדוף אחר תאוות הגוף – לאכול מה שמתחשק מתי שמתחשק, לספק את היצרים, להגיד מה שאני רוצה למי שאני רוצה. לא היו גבולות, לא הייתה מהות, לא הייתה משמעות. התשובה מלמדת אותך שעליך לתקן את עצמך מבפנים, להיכנס לעומק ולהבין שאתה כאן כדי לעבוד! אז אתה עובד קשה, אבל מרוויח עולם ומלואו!

העבודה העיקרית שלנו, שתוביל אותנו לתשובה אמיתית, היא העבודה על מידת הגאווה. כדי לעבוד על המידה הזו עלינו לבטל את עצמנו ממש, להבין שהיחיד ששולט בכל הוא הבורא יתברך, שאנחנו כלום ושום דבר בעולם הזה. אפילו ברגעים אלה, שאני כותבת את המשפט הזה, הגאווה מתגברת עלי... מה זה "אני כלום ושום דבר"?! קשה לקבל את זה, כי אנחנו מונחים ע"י הגאווה. האגו מוביל אותנו בכל דבר, מוביל אותנו היישר אל התהום. אז מעצם הידיעה שעל האדם לעבוד על מידת הגאווה, שהיא המידה הקשה והאיומה ביותר, אבאל'ה רוצה לעזור לנו, ושולח אלינו ניסיונות וביזיונות. הפרנסה קשה ובדוחק, קשה לרכוש דירה, גידול הילדים קשה, מציאת זיווג קשה כקריעת ים סוף, אנשים שקרובים אלינו פוגעים בנו, בעבודה מבזים אותנו ומלבינים פנינו ברבים... אז אדם עושה תשובה, וחושב שהוא צדיק גמור, ושלא מגיעים לו הביזיונות האלה... צאי מהגאווה המטופשת, אני אומרת לעצמי יום אחר יום. זה שאת רוצה לחזור בתשובה – אין זה אומר שצריכים לפרוש בפנייך שטיח אדום... עלינו לזכור את המעשים הרעים שעשינו, את העוונות והחטאים שלנו, ולשמוח ולרקוד על כך שיש לנו ההזדמנות לכפר ולתקן לפני שיהיה מאוחר. הביזיונות הללו באים לעזור לנו לתקן את עצמנו, להשתחרר מהגאווה המיותרת ולהבין באמת שאין לנו שליטה על כלום, אין אני, כי אין עוד מלבדו. הניסיון הראשון והעיקרי של האמונה זה שאדם לא ירדוף את עצמו ויאשים את עצמו בייסורים שלו. אדם שעושה תשובה ועובר ייסורים צריך לדעת שגם זה מאתו יתברך. עליו להפנים שזה הביזיון שלי, זה העונש שלי, זה התיקון שלי בעולם הזה – ולקבל את זה באהבה גמורה. גם אם אני מנסה להתחזק, וחסרה לי אמונה – גם זה מאת השם, שאוהב אותי כ"כ ונותן לי את הביזיון הזה כדי לעזור לי לקלף מעלי שכבה אחר שכבה משריון הגאווה שעוטף אותי. רדיפה עצמית זה דבר מגוחך... שהרי הכל מאת השם, אז אל תאשים את עצמך. הוא אוהב אותך. תשמח בזה, וממילא הכל יתהפך לטובה.

כשאדם מחפש לעשות תשובה, הוא מבין שכל הביזיונות, הקשיים, הייסורים – הכל לטובתו, כדי להוריד ממנו את העול הכבד, את העונש הזה שנקרא "גאווה", המרחיק ממנו כל דבר טוב. אז אדם צריך לדעת שבזמן שהוא חווה ייסורים, ביזיונות, קשיים – לא יישבר, וישמור על השמחה! יידע שהכל בא אליו משמיים, שאם אדם העליב אותו או פגע בו, אם ילדיו לא מכבדים אותו או אם האישה או הבעל אומרים איזו מילה קשה – חלילה לנו להאשים את האדם בביזיון הזה. הכל מאת השם יתברך, הכל כדי לעזור לנו לעשות תשובה אמיתית – לשמוע ביזיון ולשתוק! כשמבזים אדם בפניו או מלבינים את פניו ברבים והוא שותק – זוהי שעת רצון עצומה, ומובטח לו שכל מה שיבקש באותו הרגע – יקבל! זהו, ללא ספק, אחד הדברים שהכי קשה לנו ליישם. אנחנו מיד יורים משפטי מחץ, כמו: "מי הוא שידבר אלי ככה?!", או "אני יותר טובה ממנו!". אנחנו כמו הכלב שקיבל מכה ממקל שאדם החזיק, ורודף אחר המקל... שהרי המקל לא אשם, אלא מי שהפעיל אותו... וכך גם האדם לא אשם בביזיון, בורא עולם שלח אותו. אז תקבל באהבה, אחי, ותזכה בתשובה אמיתית.

(צילום: shutterstock)

כשעושים תשובה ומבינים שהכל באמת לטובתנו הגמורה, מפסיקים לקחת ללב. לא מתרגשים מקשיים שהרי אני בידיו של מלך מלכי המלכים! זה ששולט בכל, הכל שלו, הכל ממנו והוא אוהב אותי, אז מה אני דואג? ישנם צדיקים גדולים שמסופר עליהם שהיו בוכים בכי של כאב מעומק הלב על כל יום שלא ביזו אותם, היות שידעו את מעלת הביזיון שמכפר על עוונותינו, מזכך את נשמתנו וחוסך מאיתנו עגמות נפש עצומות שהיו מגיעות אלינו לולא היה מגיע הביזיון הזה. הביזיון הזה הציל אותך!

אדם שמקיים מצוות, שומר על צניעות, שומר את השבת וכו' – זה נפלא ונהדר, אך אם הוא מקיים את כל הנ"ל ולא מקבל את הביזיונות באהבה, חסר לו עיקר התשובה! אדם לא מצליח לטעום מטעמה המופלא של התורה אם לא עשה תשובה אמיתית, אם לא נפטר מהגאווה, כל עוד האגו מוביל אותנו, אנחנו מבזבזים את זמננו בעולם הזה, כי הכל סגור בפנינו. צינורות השפע והאהבה נפתחים רק בפני אדם שמבטל את עצמו למול גדולת הבורא, שמקבל את הקושי באהבה, ששותק למול ביזיון – שתיקה שתעמוד לזכותו לנצח נצחים!