האנשים שהולכים כל יום לעבודה...במעבדה המסוכנת ביותר בעולם

יש מקומות עבודה נוקשים יותר ופחות בכל מה שקשור להפסקות בעבודה, אבל סביר להניח שבמקום עבודה כמו של ד"ר אינגר דיימון מעולם לא נתקלתם. כשד"ר דיימון רוצה הפסקה קצרה ביום העבודה שלה, ולו כדי ללכת לשירותים, היא צריכה לעבור 'מקלחת' כימית, מקלחת במים, ושני חדרי הלבשה לפני שהיא תוכרז כ'בלתי מזהמת'.

דיימון, שמנהלת את מחלקת הפתוגנים המסוכנים ביותר במרכז לבקרת מחלות CDC באטלנטה, ג'ורג'יה, פוגשת מידי יום בעבודתה את החיידקים והווירוסים המסוכנים ביותר בעולם. שם החיבה של בניין המעבדות הזה הוא 'כספת הוירוסים', אבל המרכז לא אוהב את השם. ראשית, המעבדה לא מכילה רק וירוסים. שנית, אין שם כספת...אם כי אמצעי האבטחה על הפתוגנים קיצוניים למדי. בניין המעבדות הספציפי שבו עובדת דיימון נפתח ב-2008 והוא מאכלס ארבע מעבדות שזוכות לסיווג המצמרר 'רמה 4'. רוב הפתוגנים שמאוכלסים במעבדות רמה 4 הם כאלה שאין להם שום טיפול, שום חיסון, שיגן בפניהם.

רק עובדי מעבדה ספורים מחזיקים ברישיונות ובידע הדרוש כדי לעבוד עם החיידקים והווירוסים מסוכנים הללו. כניסה למעבדה דורשת הקלדה של קוד כניסה ייחודי, סריקה של אישון העין, והסרת כל הביגוד האישי והאביזרים האישיים. בשלב הבא, עובדים לובשים בגדי מעבדה ומעליהם משהו שדי דומה לחליפת חלל: חליפה שמהונדסת לדחוף אוויר החוצה כל הזמן כדי למנוע מכל דבר שהוא לחדור פנימה. החליפה גדולה, מסורבלת, ומגבילה את תנועות העובדים – מה שהופך את עבודת המעבדה לקשה עוד יותר. היא גם יוצרת לעיתים קרובות התייבשות, מה שאינו כה גרוע, מעירים העובדים ביובש, בהתחשב בכך שכמעט ואין להם אפשרות לקחת הפסקת שירותים.

קירות המעבדה עשויים מביטון עבה, שתוכנן כך שיעמוד אפילו באסונות טבע כמו רעידת אדמה מסיבית. הרצפה אטומה למים. החלונות נעולים ועשויים זכוכית משוריינת. אסור לאכול, לשתות או לעשן במעבדה. אסור גם להכניס לשם טלפונים, על אף שיש מחשב בו המדענים יכולים לגשת לקבצים שלהם.

"כל דרך שבה וירוס יכול לברוח – יש לנו לפחות שתי דרכים למנוע את זה", סיפרה השבוע ד"ר דיימון ל'באזפיד'. "הדוגמיות שמורות בארונות בטוחים, הדלתות אטומות לגמרי, אוויר שיוצא מהמעבדה עובר מיד טיהור, וכל פסולת שמיוצרת במעבדה מועבדת מיד לחדר לחץ המיועד לנטרל אותה, ואז מושמדת".

כשעובדי המעבדה מסיימים את יום עבודתם הם צועדים לתוך חדר חיטוי שמתיז כימיקלים על החליפות כדי להרוג כל זיהום אפשרי. משם הם הולכים למלחתה פנימית שבהם הם מסירים את החליפה ואת מדי המעבדה מתחתיה. הבגדים עוברים חיטוי יסודי לפני הכביסה. ולבסוף, העובדים מוכרחים להתרחץ לפני שיותר להם ללבוש את בגדיהם האישיים ולצאת החוצה.

לא כל הווירוסים והחיידקים במעבדות רמה 4 היו תמיד בסיווג הגבוה הזה. מחקר על אבעבועות שחורות, למשל, לא תמיד בוצע בתנאים הרמטיים כאלה. אולם בסוף תקופת קמפיין ההכחדה של הווירוס, בשנות השבעים, כמה חוקרים החלו לעבוד עם הווירוס בדיוק כפי שעבדו עם וירוסים פחות מסוכנים. התוצאה היתה התפרצות זיהומית במספר מעבדות. בהתאם, התקבלה ההחלטה שכל עבודה עם הווירוס תתבצע רק בתנאי המעבדה הבטוחים ביותר.

(צילום: shutterstock)

אבעבועת שחורות היא מחלה שאולי לא מוכרת לכם, אבל ששמה לבדו הטיל אימה על האנושות במשך אלפי שנים. המחלה מופיעה עם תסמינים דמויי שפעת ועם אבעבועות מכוערות על כל הגוף, שמשאירות צלקות קשות בפנים גם על רוב המחלימים, אשר שליש מהם יסבול גם מחרשות או עיוורון כתוצאה מהמחלה. וזו מחלה קטלנית, במיוחד בקרב ילדים. בתקופות מסויימות בהיסטוריה, אחוז התמותה של ילדים שלקו במחלה עמד על 98%. אנשים נודעים רבים מתו בגלל הידבקות באבעבועות שחורות: הרשימה כולל בין השאר את הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס, הצאר פטר השני ומלך צרפת לואי ה-15.

דוגמיות של אבעבועות שחורות נמצאות היום, באופן רשמי, רק בשני מקומות בעולם: בקמפוס CDC ובמרכז המחקר הלאומי של וירולוגיה וביוטכנולוגיה ברוסיה. לשתי המדינות יש תוכנית נשק ביולוגי ואבעבועות שחורות משחקות בה חלק גדול מכיוון שההדבקה בהן כל כך קלה. ייתכן בהחלט ששחי המדינות הללות מחזיקות דוגמיות במקומות נוספים – אבל אם כן, מדובר במידע מסווג. בנוסף, לא ידוע אילו מדינות מעודדות טרור, אם בכלל, מחזיקות בדוגמיות של הווירוס.

אבל מלבד הדוגמיות הרשמיות, מסתבר שאנשים עלולים להיתקל בווירוס די במקרה. ד"ר דיימון מספרת שלפני מספר שנים, קבוצה של חוקרים עסקה בניקוי המקפיא של המכון הלאומי לבריאות ומצאה קופסה שלא נפתחה זה שנים. המדענים גילו שהקופסה הכילה תרביות עם וירוס הוריולה שגורם לאבעבועות שחורות. הדוגמיות היו עדיין ישנות – אבל חיות, קיימות ובועטות, ולפיכך מסוכנות מאד. "אפילו שהדוגמיות הללו אוחסנו בשנות הארבעים, זיהינו בהן רכיבים שיכלו להתפשט ולגדול". למרבה המזל, אף אחד לא נפגע, הדוגמיות הועברו למעבדה ברמה 4, ובמרכז CDC, כמו גם ב-,FBI ביצעו חקירה בעניין כדי למנוע תקריות כאלה בעתיד.

עדיין, אף אמצעי בטיחות לא יכול להעניק הגנה מוחלטת מפני כל תקנה אפשרית. אפילו עם אמצעי הזהירות הכמעט-מופרזים שלהם, CDC לא תמיד הצליח לתפקד באופן מושלם. כך למשל, בתחילת השנה, הופסקה באופן זמני העבודה במעבדות ברמה 4 בגלל חשש שצינורות האוויר המחוברות לחליפות העבודה לא מעבירים אוויר העומד בתקן. בשנה שעברה, ארבעה מדענים נתקלו בכשלים של ציוד הטיהור הכימי, שהפסיק לעבוד לפתע. לפני כמה שנים, ציפור שעברה בחוטי החשמל גרמה לכך שקו החשמל המספק חשמל לכמה מהעבדות יקרוס. המעבדות תפקדו על סוללות עד שהתקלה תוקנה, אבל המרכז מסרב למסור נתונים, מסיבות בטיחות, לגבי המערכות הקריטיות שזקוקות לחשמל. הוא כן טוען שאפילו במצב בו יקרסו הן החשמל והן הגנרטור – בטיחות המעבדות לא תפגע והעובדים יוכלו לצאת בשלום. 

ד"ר דיימון ועמיתיה, עם זאת, מביעים ביטחון  באמצעי הבטיחות שמסופקים להם. במקרה של דגימות האבעבועות השחורות, עם זאת, הם בוחרים לעצמם הגנה נוספת ומתחסנים נגד המחלה - חיסון שכבר יצא משגרת החיסונים לאחר שארגון הבריאות העולמי הכריז בשנות השבעים כי מחלת האבעבועות השחורות למעשה נכחדה.

הבעיה העיקרית של חוקרים העובדים עם חיידקים ווירוסים מסוכנים, אומר ד"ר מרק קורטפר, סגן המנהל שלעבר של המחקר הרפואי על מחלות זיהומיות בצבא האמריקאי, אינה התמודדות מול הפתוגנים המסוכנים הקיימים אלא הניסיון לצפות מה יהיה הפתוגן הקטלני הבא.

"סארס נחת עלינו משום מקום. אבולה – מי יכול היה לנחש שתהיה לנו כזו התפרצות גדולה? ואז האבולה נעלם ופתאום וירוס זיקה מופיע".

למרות זאת, הוא אומר שהסיכוי שארגון טרור יצליח ללכוד וירוס מסוכן כמו אבעבועות שחורות ולהפוך אותו לנשק, הוא קלוש מאד. אמצעי הבטיחות של המעבדות טובים מידי. תיאורטית יש דרך לעקוף את אמצעי הבטיחות: הגנום של הוירוס הזה ידוע, ומי שישיג את המידע המדויק לגביו יוכל ליצור אותו מאפס במעבדה מתוחכמת. אבל, הוא אומר, אף אחד לא חושב שיש ארגוני טרור מתוחכמים מספיק לפעילות מדעית ברמה הזו.

מי שלמעשה הצליחו בעבר להפוך את האבעבועות השחורות, כמו גם את האנתרקס, לנשק אפקטיבי, הם הסובייטים, שהצליחו להנדס אותם גם כך שיתפשטו מהר יותר. את התוצאות המרות הם קצרו ב-1979, כאשר עובדי מעבדה שחררו בטעות אנתרקס לאוויר. הטעות הזה, שנגרמה על ידי שכחה להחליף פילטר בצינור הנכון, גרמה למותם של יותר משישים בני אדם.

בכל זאת, ההיסטוריה הזו לא מדאיגה את החוקרים שרגילים לעבוד עם פתוגנים קטלניים. התחושה שלהם היא שהם יכולים להתמודד עם מחקר בטוח של הווירוסים והחיידקים המסוכנים ביותר הידועים היום – ועם כל פתוגן מסוכן חדש שיהווה איום בעתיד.

"שליטה בזיהומים היא מיומנות בפני עצמה", אומר ד"ר קורטפטר. "והקהילה הרפואית בדרך כלל מוכנה לפעולה כשהזמן לכך מגיע".